לחיים רמון יש משפט קבוע כאשר הוא מתבקש להשיב לתקשורת בענייני הפועל ת"א: "אני לא מתראיין בנושאי ספורט". זה כמובן לא מפריע לו להיות הבעלים של הקבוצה ומדי פעם להופיע במסיבות עיתונאים מטעם, לשאת דברים ואז לחזור למנטרה שמופיעה במשפט הראשון.


מאחר שאני לא רואה שום תפקיד אחר שבו מחזיק רמון - ואני לא מדבר על שמועות שקושרות אותו למו"מ קואליציוני - אני לא מצליח להבין מדוע הוא מתעקש לא לענות על שאלות נוקבות, ובעיקר על השאלה הנוקבת ביותר: מה לך ולזה? 


חיים רמון הוא אוהד, אמיר לובין הוא אוהד, מורדי דדון הוא אוהד, בכור צבאן הוא אוהד, פרופ' משה בר ניב הוא אוהד, אמיר פורת הוא אוהד, נמרוד בוכמן הוא אוהד, ואני יכול להמשיך ולחדד רזולוציות, אבל התשובה זהה: אף אחד מהם לא נולד להיות מנהל קבוצת כדורגל. כלומר, להתוות אסטרטגיה, לנהל עסק, לנהל בני אדם (התפקיד המהותי ביותר בניהול קבוצה), ליצור תשתיות - כלכליות ואנושיות - להגדיר מטרות ולעמוד בהן.  


מה שברור הוא שכולם ביחד, עד כה, הם לא סיפור הצלחה בלשון המעטה, והבלגן במועדון לא נופל מזה שהיה בעידן אלי טביב, או הבעלות המשותפת, או זה שמתרחש בכלל 60 קילומטר מזרחה, בין סלעי מתקן האימונים בבית וגן. 



רמון. אולי זה הזמן להעביר את המפתחות למישהו פחות מקורב. צילום: פלאש 90


אני יודע שכאשר כואבת לי האוזן, אני לא ניגש לאורטופד למרות שאנחנו חברים מהיסודי, כי הוא לא מבין כלום באוזניים. אני יודע שכאשר אני צריך להשקיע כסף שהשתחרר לי מקרן השתלמות, אני לא ניגש לחבר מהתיכון שהוא סוכן ביטוח. אני גם יודע שאם מחר אעבור באור אדום, ארי שמאי - שאני מאוד אוהב - לא יחלץ אותי משלילת רישיון בבית דין לתעבורה, כי הוא יותר עורך דין פלילי (מצוין).


הוא גם לא יכול לנהל את הפועל ת"א, למרות שהוא אוהד יותר גדול מחלק מהאנשים שציינתי קודם, כי הוא עצמו הודה לא אחת שלא היה מסוגל לנהל אפילו דוכן פלאפל. יש אוהד הפועל, מוכר, מכובד ומוערך על ידי הקהל, שאני מדבר עמו שנים. הוא אמר לי משהו דומה על רמון, אבל באלה המילים: "הוא לא יכול לנהל חנות מכולת. יותר נכון, הוא לא יכול לנהל אפילו דוכן פיס". וזה רע מאוד. כי בעלים לא צריך לנהל, אבל הוא צריך לבחור אנשים שיודעים לנהל. ברגע שהבעלים מנהל, לפחות שיהיה לו רזומה של ניהול עסק, משגשג ומצליח, או שלפחות יבין בזה, ולא רק יאהב את זה.


תראו את הקנדי. מיטש גולדהאר מבין אולי בהוקי קרח, אבל יודע לנהל עסק. בסוף גם הוא הבין שבתחומים שהוא מתעסק בהם, הוא בוחר את המתאימים ביותר ולא את המקורבים ביותר. ג'ק אנגלידיס הוא חבר, אבל ג'ורדי קרויף הוא המנהל שמביא לו אליפות. ואנגלידיס מבין בבני אדם, אחרת המתווה שלו שמקרב קהל, אבל עד לגדר ולא מעבר לה, לא היה נראה כל כך קרוב למתווה האוטופי שבו האוהדים מעורבים באסטרטגיה של המועדון. 


הפועל ת"א צריכה לשים את העסק בידיים של מנהל ספורטיבי ולעזור לו לגייס את הכסף למטרות שתתווה לו. היא חייבת לשנות דיסקט, לקבוע אסטרטגיה, להתמקצע - בעיקר להתמקצע. וכן, גם להירגע. הדרבי הוא מעל לכל? המועדון הוא מעל לכל.