תושבי הצפון כבר מתחילים להרגיש את השינוי: נראה ששמונה השנים הטובות בגבול לבנון הסתיימו. אנשי חיזבאללה חזרו לשטח ושוב אפשר לראות אותם בעין בלתי מזוינת מצדה השני של הגדר. אבל השינוי בחיזבאללה נראה עמוק יותר: הארגון בונה כוח התקפי, כזה שיוכל לפלוש לשטח ישראל. רבים בצה"ל עדיין מאמינים שחיזבאללה לא יעז לפתוח חזית מול ישראל, אבל הם עלולים להיות מופתעים.
כשהגיע הרמטכ"ל השבוע לביקור במוצב נורית שבגזרה המערבית בגבול הצפון חיכתה לו קבלת פנים: מול המוצב, מטרים ספורים מגדר הגבול, התנוסס דגל צהוב ובוהק של חיזבאללה. לא ברור אם חיזבאללה ידע על הביקור המתוכנן של בני גנץ, אבל ברור שהארגון כבר לא מסתיר את הנוכחות שלו בדרום לבנון. כשהסתיימה מלחמת לבנון השנייה באוגוסט 2006, כמו רבים, גם אני טעיתי.
הייתי שקוע כל כך בטעם המר של התקלות והכישלונות הצבאיים שלנו, שלא הבנתי איזה אפקט היה למלחמה הזאת על הצד השני, והיה לה אפקט. חיזבאללה ספג מכה שלא היה מוכן לה, שהכניסה את מנהיגו לחיים בבונקר, הרחק מאור השמש, הרחיקה את אנשיו מגדר הגבול והביאה לשמונה שנים של שקט ושגשוג בצפון. לא נשלה את עצמנו. לא רק הרתעה היא הסיבה לכך שחיזבאללה נמנע מלפתוח חזית עם ישראל בשנים האלה.
מאז מלחמת לבנון הוצמדו לבכירי חיזבאללה משגיחי כשרות מטעם משמרות המהפכה האיראניים. לצדו של חסן נסראללה מסתובב מאז 2006 קצין משמרות המהפכה בשם חסן מהדווי, וכך גם לצדם של שאר בכירי חיזבאללה. תפקידם של המשגיחים האיראנים כפול: לוודא שהארגון לא נגרר בטעות למלחמה מול ישראל כשטהרן לא מעוניינת בכך, אבל לוודא גם שאם תגיע הפקודה מטהרן - חיזבאללה יציית ויילחם.
משטעה בהערכת התגובה הישראלית על חטיפת החיילים שהובילה למלחמה ב-2006, חיזבאללה נזהר מאז שלא ליזום שום אירוע לאורך הגבול איתנו. ההרתעה הזאת עמדה במבחנים קשים: ב־ 2008 חוסל בדמשק המפקד הצבאי של הארגון עימאד מורנייה; בשנה שעברה חוסל ראש מערך הרכש של הארגון חסן לאקיס ליד ביתו בביירות; בין לבין התרחשה שורה של תקיפות של משלוחי נשק סוריים שיועדו לחיזבאללה. את כל הפעולות האלה ייחס חיזבאללה לישראל ועדיין נמנע מלהגיב לאורך הגבול.
בחזרה להר דב
השקט ששרר לאורך הגבול והיעדר התגובה של חיזבאללה על החיסולים חיזקו את הביטחון העצמי של ישראל, אם אכן הייתה אחראית להם. אחרי שורה של תקיפות משלוחי נשק בסוריה שיוחסו לישראל, בוצעה בתחילת השנה גם תקיפה של משלוח כזה בג'נטה שבשטח לבנון. המודיעין הישראלי נוהג לספר לעצמו וללקוחותיו שחיזבאללה שקוע עד צוואר בלחימה בסוריה ולכן הסיכוי שיגיב נמוך מאוד.
אבל כל הסימנים מראים שהסיפור הזה נגמר. זירת המטענים שהופעלה בהר דב בתחילת החודש הייתה אמורה להיות קטלנית במיוחד. מדובר במטענים מסוג חדש שהיו אמורים להרוג כמה חיילי צה"ל. מי שהכין פיגוע כזה היה חייב להביא בחשבון שתהיה לו תגובה ישראלית קשה. זה קצת מזכיר את הביטחון העצמי של חיזבאללה בחטיפת החיילים ב-2006. הם הניחו אז שישראל תגיב, אבל לא במלחמה, וזו הייתה תגובה שהם היו מוכנים לספוג.
גם בפיגוע המטען האחרון הם הניחו שתהיה תגובה ישראלית, כזאת שיוכלו לספוג, והתגובה הישראלית הקלושה רק חיזקה את ביטחונם העצמי. לקיחת האחריות המהירה על פיגוע המטען בתחנת טלוויזיה שמזוהה עם חיזבאללה היא עוד סימן לביטחון העצמי הגובר של הארגון. מאז 2006 ביצע חיזבאללה כמה פיגועי מטען, אבל הוא לא העז לקחת אחריות. למחרת הפיגוע פרסם עיתון לבנוני המקורב לחיזבאללה כי הארגון חידש את פעילותו מדרום לליטני, בדרום לבנון.
בצה"ל מדברים על "אירוע נקודתי", אבל אי אפשר שלא לראות את התפנית במדיניות של חיזבאללה. על פי כל הסימנים חיזבאללה עומד להפוך את הר דב לזירת חיכוך קבועה עם ישראל, כמו שהייתה בין 2000 ל-2006. זירה שבה הוא קובע את כללי המשחק ובינתיים ישראל מתיישרת לפי הכללים האלה. אבל נראה שמאז צוק איתן חיזבאללה עובר שינוי עמוק יותר.
נסראללה, שכמעט לא העז להופיע בפומבי מאז מלחמת לבנון השנייה, הופיע החודש, במדי צבא, בבקעת הלבנון. הוא רצה לחזק את אנשיו שלוחמים מול דאע"ש, אבל לא שכח להזכיר כי חיזבאללה מצוי "בכוננות שיא" מול ישראל. הארגון, שכבר כמה שנים מחזיק בכמויות של רקטות וטילים עם כוח אש גדול יותר מזה של רוב המדינות בעולם, לא חדל לרגע ממאמץ ההתעצמות. הדגש של חיזבאללה בשנים האחרונות הוא על השגת יכולת דיוק גבוהה יותר, על גבי טילים כבדים וקטלניים יותר. חיזבאללה יודע ש"כיפת ברזל", שלא כמו בצוק איתן, לא תוכל להתמודד עם כמויות הטילים שהוא יכול להמטיר על העורף הישראלי.
יצירה איראנית מא' ועד ת'
אבל נראה שיש לחיזבאללה לקח נוסף מצוק איתן. הוא ראה כיצד ישראל נמנעת מלצאת למהלך מכריע מול חמאס, החלש יחסית, והבין שגם בלבנון לא תעז ישראל לצאת למהלך קרקעי עמוק. מאז תום המלחמה בעזה, מגדיל חיזבאללה את סדר הכוחות שלו ומפתח יכולות להעביר את המלחמה לשטח ישראל. הגדודים והפלוגות של חיזבאללה צברו בשנים האחרונות ניסיון רב בכיבוש כפרים ועיירות בסוריה.
אין תחליף לניסיון שנצבר תחת אש, וחיזבאללה צבר לא מעט ניסיון כזה. הכוחות הקרקעיים שלו, שבעבר נבנו כדי לשבש פלישה ישראלית ללבנון ולזנב בכוחות צה"ל שייכנסו לשם, מקבלים עכשיו שינוי משימה. חלקם הופכים לכוחות התקפיים שמטרתם לחדור לשטח ישראל ולתפוס בה יישובים. חיזבאללה מאמץ את תפיסת הביטחון הישראלית הוותיקה שקוראת להעביר את המלחמה לשטח האויב. המאמץ החדש דורש הגדלת הכוח הלוחם של חיזבאללה והוא כבר בעיצומו. גם הפריסה משתנה וחיזבאללה חוזר לנוכחות משמעותית מדרום לליטני שתאפשר לו מאמץ הגנתי והתקפי מול ישראל.
חיזבאללה הוא יצירה איראנית מא' ועד ת'. החימוש המאסיבי שלו נועד לשתי תכליות: להרתיע את ישראל מלתקוף באיראן ואם תתקוף - חיזבאללה יהיה העונש. ייתכן שהשינוי הנוכחי בחיזבאללה משקף משהו שאנחנו עדיין לא יודעים: הבנה איראנית שהמו"מ עם המעצמות על תוכנית הגרעין לא יוביל להסכם, ואולי הכנות לכך שההתקדמות האיטית של האיראנים לפצצה עשויה להתחלף בריצה מהירה. חיזבאללה מבין שיכולות האש שלו מציבות בפני החברה הישראלית אתגרים שמעולם לא עמדה בהם.
הם לא יכבשו ולא יכריעו אותנו, אבל הם יכולים להכאיב לעורף הישראלי בדרך ששום אויב לא עשה בעבר. הם גם מבינים שהתשובות שמכין צה"ל לאיום שלהם הן חלקיות. ישראל נתפסת כמי שחוששת מתמרון עמוק ומכריע בשטח האויב. האתגר של ישראל בחודשים הקרובים יהיה לשרטט מחדש קו אדום ואמין ביחסים מול חיזבאללה. מי שניסה להרוג מספר חיילים בהר דב החודש ינסה שוב. כבר עכשיו צריך להתחיל לנהל את גבול הצפון כחזית שחזרה להיות פעילה, וישראל צריכה לאמץ מדיניות של תגובה תקיפה וקשה על כל ניסיון פגיעה בריבונות שלה. אם לא תהיה כזאת - נעלה על המדרון שיוביל אותנו אל מלחמת לבנון השלישית.