במדינת ישראל של היום יש מעין ערפול אידיאולוגי. הקמת קדימה הייתה מנוף ראשון לטשטוש אידיאולוגיות, והקמת יש עתיד חיזקה את התופעה. אומנם אין להתעלם מצירופם של פוליטיקאים צעירים ונמרצים כתוצאה משני המפצים האלה, אבל אלו צעירים החדורים בפחות אידיאולוגיה מבעבר. בשני המפצים התחזק כביכול השמאל, בניגוד למגמה שאפיינה את תנועת הדעות בקרב הציבור. השמאל הרוויח עוד כמה שנים של איזון בכוחו הפוליטי, ובתמורה המדינה הפסידה גוונים אידיאולוגיים מובהקים. נותרה קוטביות אידיאולוגית בסוגיה מרכזית אחת, והיא בין חרדים לחילונים - וחבל.
אידיאולוגיות נשברות לרסיסים, מסגרות אינטרסנטיות משנות צורה ומתחזקות, והמניפולטיביות הפוליטית אינה חשה כל בושהמלבצע מהלכים שפעם נחשבו בוגדניים. תקציב המדינה אינו תולדה של כיוון חברתי, אלא של פשרות פוליטיות. המנהיגים מטעים את הציבור מתוך בורות ומונעים ממנו להבין כי יש סתירה, למשל, בין דאגה לחלש לבין דאגה למעמד הבינוני. גם הביטחון הפך פשרה פוליטית בין רסיסי אידיאולוגי לבין התקשורת שעוצמתה מתחזקת, בין השאר, כתוצאה מהתפוררות האידיאולוגיות.
ככל שהכנסת ספוגה בפחות אידיאולוגיה, כך עוצמתם של המניפולציה והתקשורת גוברת. ואכן אנחנו רואים כי בימים אלה כי התקשורת משפיעה, יותר מתמיד, על מי ימונה לרמטכ"ל, מתי ייעצר המבצע הצבאי בעזה וכיצד ייראה מבנה התקציב. הכנסת מורכבת היום מאנשים צעירים ומוכשרים, כשלכל אחד דעה, אידיאולוגיה ואינטרס משלו. אין כיום קוהרנטיות אידיאולוגית וגם לא שלטונית, כך שלא ניתן לבצע דבר. זאת בגלל שבירות הקואליציות - חרף גודלן - ועקב הפחד ממבקר המדינה, מבית המשפט ומהתקשורת שתעשה מטעמים מכל חשד בלתי מבוסס. לכן התקשורת "הומה" ועוסקת בשולי הדברים, ואין תוצאות מעשיות בתחומים רבים.
ההזדמנות ליצור מפנה מצויה בידיהם של בנימין נתניהו ונפתלי בנט. אם השניים ישבו יחדיו ויביאו לאיחוד בין הליכוד לבין הבית היהודי, תיכון אידיאולוגיה ימנית שתייצר צורך והיווצרות של אידיאולוגיה שמאלית. בתווך יהיו אידיאולוגיות סקטוריאליות משניות וחשובות.
הצירוף ייצר קוהרנטיות פוליטית מתוך רסיסי המפלגות, על בסיס יותר אידיאולוגי ופחות קוניונקטורלי. החיבור יביא לצירוף קבוצות נוספות לימין כמו אנשים מש"ס (ללא דרעי) וחברים ביש עתיד ובתנועה. מפלגת העבודה תתחזק עקב התחברות עם מי שלא ילך לליכוד ותוכל לצרף לשורותיה גם את מרצ. גם התחרות הפוליטית תתבסס על תחרות בין אידיאולוגיות, ויהיה פחות מרחב למניפולציות פוליטיות.
בנוסף, ראשי התנועות יוכלו "ללכת באמונתם". כאשר מנהיג הולך באמונתו הוא חושש פחות מהתקשורת ופחות ממשברים פוליטיים שהתקשורת ניזונה מהם. השלטון יהיה יציב למשך קדנציה ויוכל לבצע דברים שמשכם ארוך יותר מהזמן שבין מהדורות החדשות.
חיבור בין ביבי לבנט עשוי להביא לשינוי מהותי ביכולת הביצוע והשליטה, למשך קדנציה שלמה, של כל שלטון בישראל. אני קורא להם לסלק משקעים בלתי חשובים, להתעלות לרמת מנהיגות עליונה ולהתאחד. המדינה תצא נשכרת. יהיו שיגידו כי אלו דברים שחוטאים בחוסר דמוקרטיה. על כך אשיב כי בכל ארבע שנים יהיה מבחן דמוקרטי, אידיאולוגי ואמיתי בדמות בחירות כלליות. בין מערכת בחירות אחת לזו שאחריה המבחן יהיה מבחן הביצוע של רפורמות ופרויקטים משמעותיים, בכל המגזרים, ובמיוחד הקטנת הפערים בחברה הישראלית נוכח מצב ביטחוני חמור.
הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר