האשמות השוחד: איכשהו, גם הפעם אהוד ברק יצליח להתחמק

כשנדמה היה שאין יותר הקלטות שיכולות לרגש אותנו, אחרי ששמענו כבר הכל, הטיל ביום שישי בערב ערוץ 10 (ברוך קרא ואביעד גליקמן) פצצת מצרר רעילה במיוחד לתוך ביב השופכין הלאומי שלנו. הקלטת החדשה, בה משוחח אולמרט עם המתקשרת האישית שלו, שולה זקן, בענייניו של אהוד ברק, היא מסמך עיתונאי חשוב. לא, זו אינה עוד קלטת. יש בה אינסוף מטעני צד נפיצים, גם רכילותיים, גם תקשורתיים, אבל יש בה ראש ממשלה שמספר לרל"שית שלו ששר הביטחון מושחת, גוזר קופונים במיליוני דולרים על עסקאות נשק, ושאת כל זה שמע מראש המוסד.

השאלה הראשונה היא לאיזה ראש מוסד מתכוון אולמרט. בקלטת נשמע היטב השם "תמיר", שמו של תמיר פרדו, ראש המוסד המכהן. מלשכת ראש הממשלה נמסר אתמול מטעמו של ראש המוסד כי "מעולם לא קיים שיחה כזו עם אולמרט או עם כל אדם אחר". יכול להיות שאולמרט התבלבל והתכוון בעצם למאיר דגן? יכול להיות. גם אולמרט עצמו טען אתמול שככל הזכור לו, על הנושאים האלה הוא דיבר עם דגן.

אולמרט ידע אחרון

רכישת הצוללת השישית, שגררה אחריה לא מעט רחש-בחש בעניין עסקיו הפרטיים של אהוד ברק, בתקופת כהונתו של דגן. מה גם שפרדו הוא ראש מוסד מכהן, ואם אכן נפגש עם אולמרט, אחרי שאולמרט פרש, צריך לבדוק אם זה היה בסמכות וברשות. עצם קיומה של פגישה כזו אמור להרים גבות לא מעטות, בעיקר בלשכת ראש הממשלה.

אבל נעבור לעצם העניין: כל מי שבקי במסדרונות האחוריים של מפעלותיו והתעשרותו של אהוד ברק ב-15 השנים האחרונות, כל מי שעוסק בענייני צבא, ביטחון ועסקאות נשק, לא היה צריך את הקלטת של ליל שבת כדי להכיר את החומר. אולמרט, בדרכו הרכילותית והמפוטפטת, עשה אאוטינג דרמטי לדברים שנלחשו מפה לאוזן במשך שנים ארוכות. אולמרט היה האחרון שידע. לפניו ידעו קצינים, גנרלים, אנשי ביון, בכירי תעשיית הביטחון, עיתונאים, מקורבים ופוליטיקאים מכל המינים והסוגים.

כל חוקר משטרה מתחיל, אם יסייר בתעשיות הביטחוניות וידבר עם האנשים הנכונים, ישמע דברים מעניינים. בתקופה ההיא דיברו על הצוללת השישית, זו שצה"ל בכלל לא רצה ונכפתה עליו בידי שר הביטחון, וגם על המטוס האיטלקי, שהוכנס לשימוש בחיל האוויר בשבוע שעבר.

זאת, ועוד: לו היו כאן רשויות אכיפה ושומרי סף שרואים משהו חוץ מהנוכלויות של אולמרט, הם היו יכולים לבדוק את נתיבי הכסף של אהוד ברק. הם היו יכולים לנסות לבדוק מדוע כשהגיע ברק לכהונה נוספת במשרד הביטחון, סגר הקרוב שבמקורביו את משרד עורכי הדין הפרטי שלו והפך ליועץ במשרד אחר, שמתמחה בעסקאות נשק. הם יכולים לנסות לבדוק את המכרזים של תעשיית הנשק הישראלית בתקופת היותו של ברק שר הביטחון.

יש הרבה מה לבדוק, אבל אין מי שיבדוק. כי בסוף, גם פרשת הרפז היא לא מה שהיא נראית מבחוץ. לטעמי, אחרי שכתבתי ספר בנושא, זוהי פרשת הר-פז, הר של כסף שעשה אהוד ברק, בזמן קצר מאוד, בלי להותיר אחריו ראיות, קלטות או עדויות. ואצלו, כמו תמיד, אף פעם אין חקירות.

בניגוד למה שאמר ביום שישי בערב אור הלר, הכתב הצבאי של ערוץ 10, שישב לצידי במהלך השידור, השמועות והידיעות הללו על ברק מעולם לא נבדקו. לא "גורמים כאלה ואחרים", כפי שציין הלר, ולא אף אחד. לא רק במשטרה, גם בתקשורת יש לברק הנחת סלב קבועה. הוא "משלנו". בו, לא נוגעים.

בזמנו נחשף (גם אצלי, גם אצל גידי וייץ), שברק קיבל מאות אלפי דולרים לצורך מימון הסיבוב השני בבחירות 1999 ממרטין שלאף. קיבל, אבל שכח להחזיר. עצם הקבלה היא עבירה. אחר כך כתב על זה פרק גם אלדד יניב (אבל עכשיו הוא יושב לצידה של איילה חסון, אז הוא מחריש). האם נעשה משהו עם זה? האם נפתחה חקירה? האם דבק שמו של שלאף (שדבק לליברמן, לרמון ולדרעי) גם בברק? לא ולא. ברק נקי.

בואו ניקח לדוגמה את פרשת הגז הפלסטיני. בתחילת שנות ה-2000 פרסמתי על זה תחקיר נרחב, המשך לתחקיר יוסי גנוסר. אהוד ברק, בשבתו כראש ממשלה ושר ביטחון, מאשר לערפאת לקדוח גז בים מול עזה. זה היה אמור להיות מיזם ישראלי-פלסטיני, אבל החברה הישראלית סולקה והובאה תחתיה "בריטיש גז".

אם עסקה כזו יוצאת לפועל, זה שווה מיליארדים. ואהוד ברק מאשר לערפאת את המעלל הזה, למרות שכל המערכת ממליצה לא לאשר: משרד התשתיות, מתאם הפעולות בשטחים, השב"כ, המוסד, אמ"ן, כל מומחי הדלק והנפט, משרד החוץ. כולם אומרים לו אל תאשר, אבל הוא מאשר. איך מאשר? בעל פה. לא משאיר אחריו נייר אחד לרפואה. כזה הוא.

אחר כך מתברר שיוסי גנוסר מתווך בעסקת הגז האדירה הזו. גנוסר הוא האיש הכי קרוב לברק. המוציא והמביא. ואחר כך, כמה שבועות אחר כך, נצפים שניים ממקורבי ברק האינטימיים ביותר בפגישה עם שני בכירי "בריטיש גז", החברה המבצעת, בלונדון. האם נפתחה חקירה? לא נפתחה חקירה. היא אף פעם לא נפתחת אצל ברק.

אני יכול להמשיך עם הרשימה הזו עד אין סוף. "אורסקום", חברת ההון-שלטון שרעייתו של ברק פתחה אצלו בסלון באקירוב, בהיותו שר ביטחון. האם נפתחה חקירה? לא נפתחה. אם זה היה אולמרט, הוא היה עכשיו כבר בערעור השלישי על פסק הדין. הניסיון של ברק ללחוץ על בכירי השלטון בישראל לאשר למיליארדר מצרי לרכוש את "פרטנר", למרות שזה לא חוקי. ראש השב"כ דיסקין זרק אותו מהדלת, אז הוא חזר מהחלון. עסקה כזו, לו יצאה אל הפועל, היתה מנפיקה לו עמלת תיווך עצומה.

החברות שלו העבירו כספים לבנותיו אחרי שכבר נכנס לתפקידו כשר ביטחון. מבקר המדינה פטר אותו בהערה. אם זה היה אולמרט, לינדנשטראוס היה כבר מתפוצץ עליו, תסמכו על המבקר. אנשים שראו את החומר הרלוונטי טענו שהסיפור של בנותיו של ברק חמור בהרבה מהסיפור שלמיכל ליברמן, בתו של איווט. אז לליברמן היה תיק במשך 15 שנה על זה. לברק? נאדה. 

וינשטיין לא ממהר עכשיו ממתינים להסכמה של היועץ המשפטי וינשטיין לחקור את "מסמכי מקאן", אותם מסמכים סודיים ביותר שהגיעו למשרד הפרסום המפורסם, במהלך תביעת הדיבה של אבי בניהו. ממי הם הגיעו? כל מי שמצוי בפרשה יודע. האם גם הציבור יידע? לא, כי וינשטיין שוקל. הוא ישקול עוד שנתיים, עד שתיגמר לו הקדנציה.

את כל יחידת להב 433 הם רתמו לחקירה המיותרת שהסתיימה זה עתה בעניין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, רק כדי שהתיק ייסגר עוד מעט בלי כתבי אישום (כי לא מצאו כלום). אבל כשמדובר בברק, לא תהיה חקירה. אף פעם אין חקירה. למזלנו, העיתונאי מיכה פרידמן עשה חקירה משלו בעניין השמדת הדיסקים של קלטות ברק בלשכת שר הביטחון. ככל הידוע, יש שם ממצאים מעניינים. האם מישהו יפתח בחקירה אחרי שזה יתפרסם? ברור שלא.

הקלטת הזו, שפרסם ערוץ 10 ביום שישי, היא אות קלוש מהעבר. היא קצה הולך ומיטשטש, הולך ונעלם, של קרחון ענק, שכולם מתרחקים ממנו. כמו בכל דבר אחר שנגע אהוד ברק בימי חייו, זה תמיד נגמר רע, עם מלחמת כל בכל, אש גפרית ותמרות עשן, כשבסוף ברק מתחמק איכשהו, נעלם, וצץ במקום אחר לגמרי כשהוא נקי, חלק, מחוייך, והרבה יותר עשיר מכפי שהיה קודם.