כל יום שעובר בלי אסון בירושלים, כך נדמה, משחרר איזו אנחת רווחה קולקטיבית. הציפייה הבלתי מדוברת היא ששפיכות דמים גדולה היא רק עניין של זמן. לא עוזרות למנוע את התחושה הזו הצהרותיהם המיליטנטיות של שרים בממשלה או של דוברים מהצד הערבי, שמנסים למכור את הרעיון שמלחמה דתית היא הדבר הגדול הבא, ושכולם חייבים אחת.
אבל ההגה, לפחות מצד ישראל, נמצא בידיים של ראש הממשלה. ואולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש בשיח ושיג שאנחנו מנהלים עם העולם הערבי, ועם האסלאם בכלל. משהו קצת יותר חכם וקצת יותר יהודי. שינוי כיוון יכול לקרות באמצעות גישה המובעת בהצעה לנאום קצר שכתבתי לכבוד נתניהו, בזה הלשון:
"המתיחות הביטחונית בירושלים מעיבה על יחסי מדינת ישראל והעם היהודי עם ארצות ערב ומאמינים מוסלמים בכל העולם. אבל מדינת ישראל והעם היהודי אינם חפצים במלחמה בעולם הערבי או באסלאם. אנחנו מעוניינים ביחסי ידידות ושלום.
הר הבית. יש דרך אחרת. צילום: מרק ישראל סלם
"ישראל מבינה ומכבדת את קדושתם של המסגדים על הר הבית למאמיני האסלאם, ואין ברצונה או בכוונתה לפגוע בשלמותם או בגישה למסגדים האלה; ישראל מחויבת לחופש פולחן דתי בתחומיה, ועליו היא תמשיך לשמור תמיד.
"כדי להראות לעולם כולו שישראל אינה מתכוונת לפגוע בחופש הפולחן המוסלמי בירושלים, ושפניה אינן לעימות עם מאמיני האסלאם, אני מודיע בזאת על 'ועידת הר הבית' אשר תדון בעתידו של המתחם הקדוש ליהודים ולמוסלמים, ותהיה פתוחה לנציגים מכל מדינות האסלאם ומכל ארגון או מדינה המקבלים את העיקרון שאת היחסים בהר הבית יש לקבוע מתוך דיאלוג וכבוד, ולא באלימות ובכוח.
"ישראל יוזמת את הוועידה הזו אף שהקשר ההיסטורי של עם ישראל לירושלים ולהר הבית אינו טעון הוכחה מבחינתה. ישראל גם אינה מוותרת על ריבונותה בהר הבית. עם זאת, מתוך רצון ביצירת קשרים טובים עם מדינות העולם המוסלמי והערבי, ישראל תשמח לשתף פעולה עם כל גורם רלוונטי כדי למנוע מתיחות ושנאה מיותרות סביב הר הבית. באמונה היהודית הר הבית הוא מקום הנושא בשורת שלום לעולם, ולא בשורת איבה, ואמונה זו היא העומדת בבסיס פנייתי לעולם המוסלמי והערבי".
יוזמה דיפלומטית כזו מצדו של נתניהו תבוא כהפתעה גמורה - אבל ככה עושים דיפלומטיה. באמצעות יוזמה. ואם ישראל תיראה כמי שמוכנה לשתף פעולה עם מדינות ואפילו אישים דתיים בולטים מהעולם הערבי, ולדון איתם בהסדר שירגיע את החששות שמתוכננת דחיקת רגלי מוסלמים מהר הבית, בלי להפגין נמיכות קומה אלא להפך, מתוך חזון יהודי של הר הבית כמקום מפייס, לעצם העובדה הזו יכולה להיות השפעה מרגיעה על יחסי יהודים-ערבים.