בשעת לילה מאוחרת, כשאריה אבנרי כבר עייף ועיניו מצטמצמות לשני חרכי ירי קטנטנים, יוצא ממנו אדם אחר. במקום אבנרי הקולני והבוטה, זה המשתמש בדקה בתחמושת נפיצה המספיקה ללוחמת גרילה מתמשכת, מגיחה לרגע דמות אנושית מודאגת. "בעוד חודש יתקיימו בחירות באומ"ץ, ואין לי ספק שאבחר שוב", הוא לוחש, "אבל מה שהחברים לא יודעים עדיין הוא שזו הולכת להיות הקדנציה האחרונה שלי. בעוד שלוש שנים, בגיל 80, אפרוש. אסיים כמעט 15 שנים בעמותה, ולא אחיה לנצח. הגיע הזמן".



כיצד העמותה תסתדר בלי האיש שהקים אותה ומזוהה עימה?
"אני חושב ששלטון ממושך זה לא בריא. לו יכולתי, הייתי בוחר תפקיד ייצוגי, אבל לצערי עדיין לא מצאתי בקרבתי מישהו שיוכל להחליף אותי, שייקח על עצמו את הבלגן, ושהמאבק בוער בעצמותיו כמו אצלי. להיות יו"ר אומ"ץ פירושו עבודה סביב השעון, בלי חיים כמעט, עמידה מול תביעות דיבה ואיומים. יש אצלנו עורכי דין שלא מוכנים לחתום על פניות ומכתבים ללא ביטוח, אז אני חותם במקומם".



אתה לא חושש לראות את מפעל חייך קורס?
"לפני שנים רבות הקמתי עמותה שנקראה 'אמיתי', ופרשתי ממנה אחרי תשע שנים בגלל סכסוכים פנימיים. מיד הקמתי את אומ"ץ, ושנה אחרי כבר לא הייתה 'אמיתי'. אני מעריך שאם לא יימצא לי מחליף, זה מה שיקרה גם עם אומ"ץ. ייתכן שהתנועה תפעל תקופה מסוימת, אולי תהיה הנהגה קולקטיבית, אבל קשה לי להאמין שמישהו רוצה באמת לשבת במקומי. את שלוש השנים הקרובות אקדיש גם לחיפוש אחר יורש מהדור הצעיר".



אז במקום לרדוף אחרי אישי ציבור נראה אותך משתובב עם הנכדים בגני שעשועים?
"יש לי כבר תוכנית פעולה. אני אכתוב עוד עשרה ספרים, ויש מאה שאני רוצה לקרוא. בעוד שנה אפרסם את הספר שעליו אני עובד כרגע ושמו 'אומץ הלב', והוא מוקדש למתנדבי אומ"ץ. רוב המתנדבים לא נולדו עם תחושת שליחות פנימית ורצון עז להילחם בשחיתות. אלה אנשים ישרים, שנווטו ונגררו לכאן. אני אוסף אותם בהרצאות שלי ובפגישות. יש באומ"ץ שני בכירי שב"כ לשעבר, שרק כאן הבינו עד כמה המדינה נגועה. עם זאת, אני לא משלה את עצמי. אף אחד לא חושב יומם ולילה על שחיתות. לאנשים יש חיים. אני מכיר תודה על זה שהם תומכים בי והולכים לצידי".



בין המאבקים הרבים, מתי אתה מספיק לכתוב ספרים?
"אני מתעורר בשתיים לפנות בוקר וכותב עד ארבע או חמש. אחר כך אני עובר על עיתונים ויוצא לעבודה. אני לא ישן הרבה".




יחפש אחר יורש מהדור הצעיר. אריה אבנרי. צילום: רענן כהן



בשבוע שעבר חגג אבנרי יום הולדת 77. לרגל יום האירוע הוא מפרסם ספר נוסף, אחד מיני עשרות. הספר, שנקרא "החלוץ החברתי", מספר על חייו של ד"ר ישראל כ"ץ, מי שהוביל מהפכת רווחה בישראל. למרות השקידה על הספרים, רוב היום מוקדש לאומ"ץ כדי לא לפספס, חלילה, אף נבחר ציבור שסרח. אבנרי פועל בשיטת הצונאמי: הוא מציף בפניות ובתלונות את היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, המשטרה, השר לביטחון פנים, פרקליט המדינה, ומי לא. כשהתשובות אינן מספקות, הוא פונה לבג"צ. בין לבין הוא מפרסם בלוג אישי חריף, שרק במזל אינו מניב תביעות דיבה היכולות לפרנס שתי פירמת של עורכי דין. את שכרו רואה אבנרי בהצלחות.



באילו תיקים בולטים השנה היה לך חלק?
"בתיק קבלת השוחד של צבי בר, ראש עיריית רמת גן לשעבר, שהבשיל לכתב אישום, וגם בכל הקשור לראשי הערים איציק רוכברגר מרמת השרון, שמעון גפסו מנצרת עילית ושלומי לחיאני מבת ים. כולם קליינטים של המשרד. תראי איזה תיקים עבים יש לנו עליהם".



נדמה לפעמים שגורמי אכיפת החוק במדינה חשים שאתה מעיק עליהם.
"אני לא מעיק, אני נחוש. הפניות שלי לא נובעות מטרחנות, אלא מרצון שגורמי האכיפה לא יניחו לשחיתות השלטונית. אומרים שאני אובססיבי והזוי? לא אכפת לי. פעם אמרתי בבדיחות שאני מרגיש כמו רובין הוד. מעדיף לקחת מהמושחתים ולהעביר למתקשים. לא לחינם כתבתי את הספר על ישראל כ"ץ. הוא קידם את ישראל למדינת רווחה ושילם על כך מחיר יקר. כ"ץ הוא מודל לאדם נחוש, המאמין בדרכו ולא מתפשר".



אתה מקבל איומים על חייך בעקבות פועלך?
"בשנים האחרונות לא, אבל כשהייתי עיתונאי היה מידע על ניסיון לרצוח אותי. כעת מי יודע מה יהיה?", צוחק אבנרי. "אולי איזה טייקון יחליט שנמאס לו. כדאי שידעו שאני פורש עוד מעט ואז יתנו לי לנוח בשקט על זרי הקוצים שלי".



אני לא איש מדון



אי אפשר להישאר אדיש לאבנרי. אפשר להעריכו על פועלו, אפשר להירתע מסגנונו. מצד אחד השחיתות השלטונית היא בעוכריו, מנגד הוא מתנהל כמו פיל פראי בלול עמוס ביצים. את אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי - הקים לפני כעשור, ומאז הוא והעמותה הינם חלק בלתי נפרד.



לאחרונה הרחיב את פעילות הארגון, והקים עם המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה את המרכז לחקר המקורות ומניעי השחיתות הציבורית. "אני זוכר שהקמתי את אומ"ץ תחת הסיסמה של צדק חברתי, ואז פנה אלי ארקדי גאידמק כי רצה שנחבור למפלגה שהקים", מחייך אבנרי. "זה נגמר בלא כלום, ועדיף שכך. אמנם בשנים הראשונות להקמת העמותה צלענו קצת וטיפלנו רק בנושאים חברתיים, אבל היום 70 אחוז מהתיקים הם סביב שחיתות שלטונית, מוניציפאלית ומוסדית". 




צבי בר. לאבנרי היה חלק משמעותי גם בתיק נגדו. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90



את השורשים להקמת אומ"ץ מוצא אבנרי בתקופת ילדותו. "גדלתי בבית דתי עם אמא חרדית, שהייתה צדקת וישרה", הוא מספר. "ממנה לקחתי את העוצמות ומאבא שלי את היושר. כילד חשבתי שכל מי שמתפלל הוא צדיק, אבל בהמשך למדתי שבין החרדים יש גנבים, רמאים, זייפנים ונואפים, והכל התנפץ. כל אלה היו קליינטים שלי בעמותה. אריה דרעי, אברהם שפירא, שלמה בניזרי. אומר בצניעות כי יש לי את התכונות הנכונות. עקביות, אומץ, יכולת ביטוי. אני נחוש ונחש. ניטשה אמר כי האופי הוא הגורל, אז אם יש לי תכונות שיכולות לסייע לאנשים וגם לנקות את החברה, אין סיבה שלא אעשה זאת. אני כמו יין, משתבח עם הזמן, והכעס שלי על השחיתות רק מתעצם. מנגד אני יכול להזיל דמעה כשאני רואה את החתול העיוור של הבן שלי".



נותרו לך חברים לחיים?
"יש לי הרבה חברים, אבל אני לא מהסס לצאת נגדם אם הם נגועים בשחיתות. שפירא היה מבאי ביתי, ואחר כך הוא נלחם נגדי בבית המשפט כדי שלא אוציא את הספר 'הגביר'. גם את השר לשעבר, רוני בר און, הכרתי דרך אחותו ואחר כך יצאתי נגדו. כך היה עם צבי בר. רציתי שייבחר לראשות העיר בקדנציה הראשונה, ואחרי הבחירות אפילו קיימתי בביתי ארוחת ערב עבורו, שבה נכחו שני בכירים מהתקשורת ואיש עסקים מוכר".



הארוחה נשמעת כמו החיבור הקלאסי בין הון לשלטון.
"בדיוק ההיפך", טון דיברו של אבנרי שוב תקיף. "זו הייתה ארוחה פרטית על חשבוני עם חברים אישיים. לא קיימתי אותה למען טובות הנאה ואני לא מתגורר ברמת גן, אלא בתל אביב. לראיה, היום אני לא מדבר עם אף אחד מהם. אני זה שמנעתי לפני שנתיים וחצי את התוכנית של מועצת העיר ברמת גן לקרוא למתחם הבורסה על שמו של צבי בר. גם לו יש תיק בעמותה. אומ"ץ היא זו שהביאה למשטרה את אחד הקבלנים שפתח את הפה בפרשה, ובין היתר בזכותו התאפשר לפרקליטות להגיש את כתב האישום".



כיצד אתה מגיע לחומרים שלרוב חסויים בפני הציבור?
"אנשים באים אלי, שולחים מיילים. אני מקושר. לא פעם אני קורא חומר בעיתונות וממנף את המידע. אני לא קמעונאי או סיטונאי, אני יצרן. בהרצאות שלי אני לא מספר על מה ששמעתי, אלא על מה שאני מכיר. אומ"ץ היא בתוך העניין ולא מהצד. העמותה היא חלק מפרשת אברהם הירשזון, חלק מהפרשות של אהוד אולמרט וחלק מהפרשות שבהם היו מעורבים בניו של אריאל שרון. יש מי שרואה בי איש מדון, אבל אני נעים הליכות ישראל. אותי לא מפחידים בתביעות דיבה או איומים. לדוגמה את יכולה לקחת את הנשיא לשעבר, משה קצב".



מה לך ולאסיר המרצה מאסר בגין עבירות מין?
"אני מכיר את קצב עוד מתקופת כהונתו. לאחר שעלו החשדות נגדו, פנינו לכל הגורמים וביקשנו למצות איתו את הדין. אבל יום אחד, לפני כחמישה חודשים, הוא הפתיע והתקשר אלי מהכלא. הוא שאל אם נוכל לסייע לו להגיש בקשה לדיון חוזר בבית המשפט העליון. מישהו מטעמו שלח אלינו מאות מסמכים, אבל אמרתי שלא נוכל לעשות דבר. אני חייב לציין שהכרתי לא מעט אישי ציבור שהלכו במסלול דומה לשלו, אבל הם לא שילמו את המחיר".



וזו דוגמה למינהל תקין?
"לא. אבל זו עובדה. ככה זה אצלנו במדינה. אולי קצב רצה להראות לי שאני טועה בהיבט שלו. בלי קשר אליו, אני מודה שהיו לנו כישלונות והיו גם טעויות".




"לא חבר שלו". משה קצב. צילום: רויטרס



לדוגמה.
"סגירת התיק העיקרי נגד אביגדור ליברמן. עתרתי עם ח"כ מיקי רוזנטל להעמידו לדין, אבל הוא הואשם רק במשהו מינורי, ולבסוף זוכה. בעבר הענקנו פרס אומ"ץ למי שהביא לנו את הניירת בפרשה".



פינטו? ייגמר בפיאסקו



כשהוא נתקל בחומה בצורה נוהג אבנרי להפנות את האש לבלוג האישי שלו, המתפרסם באתר האינטרנט, "News1". אין אישיות ציבורית במדינה שלא עלתה על המוקד בטוריו. את הגיגיו הוא כותב מחדר העבודה העמוס ספרים בביתו, וליד כיסאו מונח שלט גדול ואותיותיו המוזהבות מלמדות על המנטרה שמניעה את אבנרי: "איש לא יקנה אותי, איש לא יכופף אותי, איש לא ישפיל אותי ואיש לא יסחט אותי". בכל פעם שנדמה כי אומ"ץ כשלה בניסיונה לגרום לפתיחת חקירה מביט אבנרי בשלט.



"העובדה שבחלק מהמקרים לא הוגש כתב אישום, בין אם זו סיבה אמיתית או מדומה, אינה מעלה או מורידה מהיקף הסיאוב במדינה. בכמה ארצות נחקרו כחשודים בפלילים מנשיא, דרך ראשי ממשלות, שרים, ראשי ערים, שופטים, חברי כנסת ואפילו מפכ"לי משטרה? לפעמים פעולה שנתפסת ככישלון נראית אחרת בהמשך, כמו פרשת הרפז. בעבר פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, וביקשתי להורות על חקירה משטרתית. הוא סירב אז עתרנו לבג"צ, אבל בקשתנו נדחתה וחויבנו לשלם 15 אלף שקל הוצאות. אחרי שמונה חודשים הוחלט פתאום לפתוח בחקירה במצ"ח. פניתי לפרקליט המדינה דאז, משה לדור, וביקשתי שיפנה לבית המשפט כדי שיחזירו לי את ההוצאות מבג"צ, כי בסופו של דבר נפתחה חקירה משטרתית".



ומדוע לדור צריך להחזיר לך כסף?
"זה היה צעד סמלי שנועד להרתיע, אבל לדור סירב. צריך להבין שהבעיה כאן היא לא אבנרי או אומ"ץ. בג"צ הוא אחד הכלים האחרונים שיש לנו. אם אין יועץ משפטי חזק, הרשות להלבנת הון מסורסת, רשות המיסים עוד לא התאוששה מהפרשה של ג'קי מצא ושולה זקן, והמשטרה מתקשה בחקירות, מה נשאר אם כל השאר מקרטעים?".



אין אור בקצה המנהרה?
"כשאני רואה איך אישים במדינה מפנים את מקומם בשל פרשות שחיתות, וראשי ערים מועמדים לדין, אז יש נצנוץ קטן. כשמבקר המדינה, יוסף שפירא, אומר ששמונים אחוז מתוך 420 הפניות שהגשתי אליו השנה נבדקות על ידו, זה ניצנוץ נוסף. אני פטריוט וזה כואב לי. נלחמתי בשחיתות משנת 1967, ואצלי המלחמה לא נמשכה שישה ימים. בעבר, כשתבעו אותי, פתחתי תערוכה שנקראה 'על חבל דק' ותליתי בה את כל תביעות הדיבה. עכשיו יש לי רק בעיה עם ההוצאות בבג"צ, אבל הוריתי להגביר את קצב העתירות. זה קשה כששורדים מחצי מיליון שקל בשנה".



אין לכם תורמים?
"המשאבים שלנו מוגבלים, כי אני לא יכול לקבל כספים מטייקונים. בעבר סייענו לאיש עסקים מאוד מוכר ובמשך שנים הוא תרם לנו כספים. אחרי שעתרתי נגד גליה מאור, שהייתה אמורה להתמנות ליו"ר בנק לאומי, הוא הפסיק. אף אחד לא אוהב לראות את החברים שלו נפגעים. פנינו מספר פעמים לציבור בבקשת תרומה, אבל אנשים לא ששים לוותר על כסף".




ארביב, פינטו וברכה. צילומים: יוסי סליג וגדעון מרקוביץ, פלאש 90 ומשטרת ישראל



אתה מרגיש שזו בגידה של הציבור?
"אני לא חושב שהציבור בוגד, אבל הוא כפוי טובה. כולם מעודדים אותנו, משבחים את העבודה, אבל כסף לא תורמים". לפתע אבנרי מסתובב ותר אחר דף נייר. הוא מציין כי הזכיר לעצמו לא לשכוח להגיש עתירה לבג"צ בדרישה להעמיד את הרב פינטו לדין.



נראה שהייתם קצת שקטים בגזרה הזו.
"ממש לא. מידע לא ברור על אפרים ברכה היה בידינו כבר לפני שנה, ופנינו למשטרה. נאמר לנו שהכל תקין. בנושא ארביב הייתה פנייה לשר לביטחון פנים, וגם משם התקבלה תשובה זהה. לאחרונה פנינו לפרקליט המדינה, ליועץ המשפטי לממשלה ולשר לביטחון פנים בדרישה לעמיד את פינטו לדין בכל סעיפי טיוטת כתב האישום".



"אגב, יש לי חלק אישי בסיפור. לפני כ-15 שנה קרוב משפחה שלי נאלץ לעבור ניתוח בחו"ל, וחבר מהמשטרה הציע לי לבוא לפינטו. פינטו אמר לי שניתוח בחו"ל זה בסדר, וכששאלתי מה עם ניתוח בארץ, אז הוא ענה שגם זה בסדר. לא ידעתי אם אני אידיוט או חמור, אבל ככה זה ברגע של מצוקה רפואית. חייבים לבדוק כיצד הרבנים כל כך עשירים. עלי הם לא עושים רושם עם כל האיפכא מסתברא והנפקא מינה שלהם. דיברתי לאחרונה עם אחד מאנשי העסקים המכורים לרבנים, ושאלתי אותו מדוע הוא רץ לפינטו ולרנטגן, ושלדעתי הוא מתבזה. הוא אמר שזה חזק ממנו. אני בז לנבחרי הציבור שמתבטלים בפני הרבנים, ופניתי ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיחקרו גם את אותו איש עסקים".



זכותו של איש העסקים לשפוך מיליונים גם על קוראות בקפה, מדוע זה עניינך?
"כי בחלק מהמקרים מדובר בכספי ציבור. אולי יש כאן פנסיות או אג"חים? קיבלנו מהיועץ תשובה שתלונתנו נבדקת".



אתה יכול להעריך כיצד פרשת פינטו תסתיים?
"מהניסיון שלי היא תסתיים בפיאסקו. לכל היותר פינטו יואשם בסעיף מינורי ויירצה עבודות שירות בלימוד תורה. ברכה יישאר בתפקידו, ורק ארביב ישלם את המחיר. הוא יהיה כמו אורי בר לב. אולי לא יעמוד לדין, אבל למשטרה הוא כבר לא יחזור".



איך אתה מסכם עשור של פעילות באומ"ץ?
אני חושב שהעמותה הטביעה את חותמה על החברה הישראלית כגוף משפיע ומנווט, הנאבק למען מינהל תקין וטוהר מידות. כל בר דעת יודע מהי אומ"ץ, ושמדובר בגוף א-פוליטי ללא אג'נדה, גם אם לפעמים נראה שאנחנו רודפים מישהו. המידע הוא שמכתיב את המהלכים, ויש המון פרשות שוחד שמטויחות או שנתקעות מסיבות ביטחוניות. אין גוף ציבורי בארץ ללא שחיתות".



אתה מיואש מהמדינה?
"אני לא מיואש לגמרי, וחוץ מזה אצלי התהליך הוא הפוך. כמו שנאמר על בני ישראל: כאשר יענונו, כן ירבה וכן יפרוץ. לצערי, יש מעט מאוד כמו אופיר פינס, בני בגין, ואני חושב שגם בוגי יעלון הוא אדם ישר. הבעיה שהם לא מובילים מדיניות ולא מטביעים חותם בצד המוסרי. סופרים לא כותבים על שחיתויות, ואנשי אקדמיה לא מדברים על זה. אנשים חוששים".



"ישראל היא מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. לפני המון שנים היינו מעורבים בפרשת דרעי, ולאן הגענו היום? לכלום. עולם כמנהגו נוהג. חשוב לי להשאיר מורשת, לא אסופת ניירות. חשוב שהמאבק בשחיתות הציבורית יימשך. לפני מספר שנים, הגיע בכיר במשטרה לשיחת רקע באחד מכלי התקשורת, וקצת זלזל באומ"ץ. עו"ד פיני פישלר פנה אליו, אבל הוא הכחיש. מאז הוא על הכוונת, ולא מתוך נקמנות. חשוב לי שהמדינה תתנהל כראוי, ורק השבוע קיבלנו החלטה לדאוג ליישום הדוח של הוועדה לבחינת יחסי הון ושלטון. מאז 2010 לא יושמו ההמלצות לחקיקה בנושא".



האם נכונה השמועה שמספר אנשים רוצים להגיש את שמך שמועמד לפרס ישראל?
"שמעתי וביקשתי שלא יעשו את זה. מי שרוצה לתת פרס, שייתן אותו לאומ"ץ".



גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.