ממשרד ששוכן בין השכונות החרדיות בורו פארק לוויליאמסבורג שבניו יורק, מוקף במספר רב של צגי מחשב והררי ניירת על השולחן, מנהל הרב חיים שאולזון את הבלוג החרדי המוביל בעולם נכון להיום. אל הבלוג שלו, שהפך להיות אימת ראשי הקהילות החרדיות בארץ, נחשפים עשרות אלפי בני אדם מדי יום.



הם נחשפים לתכנים לוחמניים ובוטים שלא לוקחים שבויים: "צבוע", "רמאי", "נוכל". אלה הם רק חלק מהביטויים ששאולזון משגר כלפי רבנים שעשרות אלפי מאמינים נשבעים בשמם. ושאולזון חושף. הכל. חרדי מוכר נכנס למועדון חשפנות? קבלו את כל הפרטים בפוסט מורחב עם תמונות. אדמו"ר ידוע צורח על משמשיו בהיסטריה? שאולזון עם הסיפור המלא. אינטרסים כלכליים מתחבאים מאחורי החלטות ציבוריות של עסקנים? המסמכים כבר ברשת עם טקסט עוקצני כתוספת. אף אחד לא חסין. 



>>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן



הסגנון של שאולזון חדש בעולם החרדי. הקודים החברתיים של המגזר לא מאפשרים להרהר אחר רבנים וגדולים בתורה, בטח שלא לומר במפורש שמאחורי מעשים אלה ואחרים עומדים מניעים ארציים או אישיים. שאולזון מנצל עד תום את מהפכת האינטרנט ובחסות שירות הבלוגים החינמי של גוגל הוא מתרגם את אין ספור הטלפונים, המיילים והמסרונים שהוא מקבל לטקסטים חריפים. 



הבלוג של שאולזון הבקיע גם את חומות הקהילות השמרניות ביותר, שבהן הרבנים אוסרים על חיבור אינטרנט בבית. שאולזון יודע לספר על אנשים שסרים לספרייה המקומית מספר פעמים בחודש כדי לגלוש באינטרנט, וחלק גדול מהם משקיע זמן לא מועט בצריכת התכנים שלו. 



"צופר" אאוט, "צוהר" אין 



שאולזון (61) נולד במאה שערים למשפחה ירושלמית שורשית. בסמטאות הקסומות וברחובות הסואנים שטראוס, מלכי ישראל וכמובן רחוב מאה שערים הוא העביר את ילדותו ובחרותו וספג את התרבות החרדית הקלאסית. אביו, הרב שמואל שאולזון, היה דמות בכירה בעסקונה הפוליטית החרדית וכיהן כסגן ראש העיר ירושלים מטעם אגודת ישראל. לימים נקרא על שמו רחוב שאולזון בשכונה החרדית הר-נוף שבירושלים.  




16 מיליון כניסות בחודש. הרב שאולזון בחמ"ל שלו בניו יורק. צילום: נתי שוחט, פלאש 90



שורשי המשפחה בחסידות חב"ד, אבל שאולזון רכש את השכלתו בישיבה הליטאית היוקרתית "באר יעקב" ולאחר מכן בישיבת "עזתה" שבנגב. בגיל 20 הוא התחתן והתגייס לשירות בצה"ל כחייל ברבנות הצבאית, ולאחר מכן המשיך בשירות מילואים פעיל. מיד בתום שירותו הוא עבר לעבוד לצדו של אגדת העסקונה החרדית הרב מנחם פרוש ז"ל, אביו של חבר הכנסת מאיר פרוש. 



כעוזרו הצעיר של פרוש שלח שאולזון חומרים לעיתון החרדי "המודיע", אולם לטענתו עורכי העיתון סירבו להכניס את הידיעות מטעמים פוליטיים. הכעס הבשיל אצל שאולזון לידי מעשה והוא יזם הוצאת עיתון בעצמו, "צופר". כבר אז הוא הביא את סגנונו התוקפני, תוך שהוא מלהטט בין המחנות השונים במגזר החרדי. "הקפדתי לגוון, ואם שבוע אחד סיפור השער היה על גורם ליטאי, בשבוע שאחרי זה טיפלנו במגזר החרדי", הוא נזכר. 



העיתון, שמנה 24 עמודים והודפס אחת לשבוע, נהנה משנתיים של שקט יחסי עד פרשת "מיהו יהודי", שהובילה לפיצוץ בין הליטאים לחסידי חב"ד. שני ענקים עמדו זה מול זה: הרב שך הליטאי מול הרבי מלובביץ' מחב"ד. ה"צופר" נתן ביטוי רחב לדעת חב"ד, מה שהביא לקריאה להחרימו. 



שאולזון הבין שכלתה אליו הרעה וחשב מה לעשות. באחד הימים קיבל מידע מודיעיני שלפיו מכתב הרבנים המורה להחרים את "צופר" יופיע למחרת בעיתונים וברחובות העיר. "באותו לילה ישבתי על הלוגו של העיתון והחלפתי את האות פ' באות ה'. כשעלה הבוקר ירושלים הייתה מלאה במכתבים מלאי חרמות נגד העיתון 'צופר', אבל אנחנו שלחנו לדוכנים את 'צוהר'. עיתון חדש נולד. זה היה פשוט בידור". 






שערי העיתונים שעוררו פרובוקציה



למרות ההצלחה היחסית, בסופו של דבר חיסל שאולזון את העיתון ופנה לעסקים שונים. לדבריו, גם אז רדפו אותו אנשי הפלג הליטאי וחיבלו בניסיונות שלו להיבנות עסקית, כנקמה על הפגיעה בהם. בגיל 31 הוא החליט שבארץ לא יוכל להתפתח והחליט לעקור עם בני משפחתו לארצות הברית. הוא הגיע לניו יורק ופנה לעסוק במקביל בשני תחומים. על מנת להביא את הכסף הביתה הוא החל לעבוד כעוזר רב באחד מבתי הכנסת בברונקס ובמקביל הוא חזר לתחום שמוכר לו ופתח עיתון בשם "פנים חדשות".



"העיתון עסק בעיקר בפוליטיקה של היהדות החרדית בארץ, אבל אז גיליתי שגם בניו יורק הם לא מתכוונים להניח לי", הוא מספר. ביום בהיר הוא גילה שחסידות סאטמר הורתה לתקוף אותו בעיתון "דער איד" שהתפרסם ביידיש. שאולזון, איש שאוהב לחיות בין מאבק אחד להתגוששות שנייה, מיהר לנהוג כפי שמצופה ממנו ופתח בניו יורק עיתון נוסף ביידיש, כדי להתחרות ראש בראש מול ה"דער איד" וללמד את חסידות סאטמר לקח. 



המאבק הסלים. שאולזון אף טוען שנעשה ניסיון להתנקש בחייו. "לקחו אדם שאמור היה לירות בי אבל מישהו אחר, אפרו-אמריקאי, נהרג שם. כשזה לא הלך הם הביאו לניו יורק שני אנשים מהארץ, אחד מהם מוכר מאוד, והם חיכו לי מחוץ לבית בלילה, כי ידעו שבחצות אני יוצא לדפוס. באותו יום, מהשמיים, התקלקל המחשב בעשר בלילה. טכנאי המחשבים הגיע ויצא רק בסביבות חצות. כשהוא יצא מהבית קפצו עליו והתחילו לדקור אותו מספר פעמים. הוא צעק 'זה לא אני' והם המשיכו, עד שהבינו את הטעות בזיהוי, זרקו אותו ליד רחוב 51 וברחו. הוא אושפז בבית חולים וסבל במשך שנים מבעיות רפואיות, עד שנפטר. שני האנשים האלה לא יכולים להיכנס לארצות הברית היום, כי הם ייעצרו".



יצוין כי מבדיקת "המוסף" עולה כי לפחות אחד משני כוכבי הסיפור של שאולזון ביקר בארצות הברית מספר פעמים לא מועט מאז התקרית. 



איפה הכסף?  



את הבלוג פתח שאולזון אחרי שחלם חלום ובו קיבל מסר הקורא לו לחזור לפעילות עיתונאית. "חששתי מכאב הראש הזה ובסוף החלטתי שאבדוק ואקדיש לזה זמן קצר כל יום", הוא אומר, אלא שהפעילות בבלוג צברה תאוצה גדולה והחומרים הצהובים של שאולזון התגלו כסחורה מבוקשת. בחודש מרץ השיג הבלוג 16 מיליון צפיות. 



לטענתו של שאולזון, שום שיקול כלכלי לא מנחה אותו בעבודתו בבלוג. "אני יכול לעשות סכום לא קטן של כ-5,000 דולר בחודש ממודעות גוגל בזכות תנועת הגולשים, אבל אני מוותר על זה כדי שלא יחשבו לרגע שאני עושה את זה בשביל כסף. אני לא רוצה שיחשדו בי שאני לוקח כסף מאנשים אחרים. יש לי כאן אפשרות לעשות 100 אלף דולר בשנה ואני לא לוקח, אז בטח שכמה אלפי דולרים מאינטרס זה או אחר הם לא פיתוי בשבילי". 



במרץ האחרון הורגשה מכה קלה בכנף. צילומי וידיאו שהגיעו לידיו של הכתב עופר חדד מחדשות ערוץ 2 תיעדו פגישה בינו לבין צמד חרדים שייצגו קהילה חסידית ידועה שנקלעה למשבר. במהלך הפגישה הם ביקשו משאולזון להבין כיצד יוכלו לוודא שכתבות חיוביות עליהם יופיעו בבלוג, וזה הציע להם לשכור שירותים של כותבים שעובדים עבורו, ולשלם עבורם סכום של 2,000 דולר בחודש. כמקדמה הוא קיבל מהשניים 1,000 דולר על החשבון. 



בשיחה שערכתי עמו לאחר שידור הכתבה הוא עומד על כך שלא לקח דולר אחד לכיסו, אבל מודה ש"אני מעלה חומרים ששולחים לי והם נכונים על פי בדיקתי. אולי טעיתי בזה שהסכמתי בכלל לתווך בין כותבים לבינם. הייתי צריך להפנות אותם ישירות לכותבים, שישברו איתם את הראש וישלחו לי חומר מוכן". 



סימן שאלה מטריד נוסף שצץ במהלך התחקיר לכתבה היה עדותה של פטסי היימנס, בלגית לשעבר שהגיעה לביקור קצר בארץ לרגל החגים הנוצריים והכירה צעיר ישראלי שנישא לה. יחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים, אלא שיחסיהם עלו על שרטון כאשר בעלה, לדבריה, חטף את הילדים, חזר בתשובה ומצא מקלט בארצות הברית במעוז של חסידי סאטמר.



היימנס כתבה ספר שמתאר את מסעה המייגע לאיתור הילדים, בשם "Torn From My Heart". על פי עדותה בספר, שיצא בהוצאת וורנר ב-1996, היא הגיעה לניו יורק במסגרת המרדף אחד ילדיה והופנתה על ידי רב מקומי לחיים שאולזון, שהוצג כמי שעוסק בחקירות. לדבריה, שאולזון נפגש עמה במשרדו, אלא שלהיימנס לא היה כסף לשלם. כהצעה חלופית הוא העלה פתרון בעייתי, לדבריה - והציע לה לשמש "נערת פיתוי" במסווה של עובדת ניקיון בבתיהם של יהודים מקומיים, על מנת לסחוט לאחר מכן כספים מבעלי הבית שתפיל ברשתה ואשר יתועדו מקיימים איתה יחסי מין. לדבריה, היא נדהמה מהצעתו וניתקה עמו כל מגע. 




"עדיף בניו יורק". שאולזון. צילום: נתי שוחט, פלאש 90



שאולזון מבטל את הדברים במחי יד ומסביר שמדובר בחלק ממזימה של חסידות סאטמר נגדו. "הם שילמו הרבה כסף כדי שהיא תכתוב את זה. היא באה אלי וביקשה להציל את בניה ואני אמרתי לה שאני מכיר מישהו שיוכל לעזור לה. קראתי לאותו אדם שתוך כדי שיחה גילה שמדובר בלא יהודייה, אמר לי ביידיש שאין לו עניין לעזור לגויה ועזב את המקום. היא חשדה שזו הסיבה והתחילה לצעוק ולקלל. ניסיתי להרגיע אותה אבל היא עזבה בכעס והיה ברור לי שהיא תנסה לנקום בי. היא חשדה שאני גיליתי לאותו אדם שהיא אינה יהודייה. ניסיתי לתת לה כל מיני הסברים, אבל היא צעקה עלי שאנחנו מפקירים אותה רק בגלל שהיא גויה". 



האב, הבן והמיליונים  



החיים של שאולזון מלאים בעליות ומורדות, אלא שבשנים האחרונות נכנסה משוואה מעניינת לתמונה, שלכאורה מבטיחה לו יציבות כלכלית. לשאולזון ארבעה ילדים. בן אחד פנה לעשייה תורנית-רבנית, שתי בנות שמתגוררות בארצות הברית, ובן אחד שצמח כמטאור עסקי והפך כבר בגיל צעיר למיליונר. 



שאולזון נוסע לא מעט למיאמי כדי לשהות עם הבן ששיחק אותה, ולפי דבריו הוא גם מעורב בפרויקטים אלו ואחרים בעסקיו. בנוסף לעיסוקו העיתונאי, שאולזון משמש גם כרב קהילה יהודית ומחזיק בקומפלקס הכולל בית כנסת, אולם אירועים וקומת משרדים שממנה הוא מנהל את ענייניו השונים. הדלתות החיצוניות במבנה הן חסינות ירי והשטח כולו מרושת במצלמות אבטחה לרוב. 



הוא גם עמד על כך שלא נפרסם את הכתובת המדויקת של המבנה ונראה שלאור הפרסומים הרבים שגרמו לבוקה ומבולקה בחצרות חסידיות שונות, שאולזון חושש מפני ניסיון שלישי במספר להתנקש בחייו. "היו באחרונה ניסיונות לעקוב אחרי באמצעות חוקרים פרטיים. שמתי לב שמישהו נוסע אחרי באופן קבוע מדי יום, ורכב חונה ליד הבית ועוקב אחרי התנועות שלי. באחת הפעמים הכנתי קפה ויצאתי להביא לו. אז הפסיק המעקב", מספר שאולזון ומוסיף, "מאז אני לא יוצא באותו זמן מהבית כדי להקשות על ניסיון אפשרי לתכנן פגיעה בי". 



אתה חושב שיתנקשו בך בסופו של דבר? 



"אין לי ספק שיהיה ניסיון כזה. אבל אני ערוך ומוכן ולא אפול בלי קרב. יש לי את מה שצריך". 



והחשש שתיהרג שווה לך את כל הסיכון? 



"להפך, אם מישהו יירה בי ויהרוג אותי על רקע מה שאני כותב זוהי זכות גדולה. אני מקווה מאוד שלא ינסו לעשות שום שטות מיותרת, מפני שזה לא הפקרות כאן ויהיה לזה מחיר". 



כשאני שואל אותו על המציאות שבה נעשים מעשים אלימים בקרב ציבור שהוא מאמין ושומר מצוות, הוא מחייך חיוך עגמומי. "כשחרדי רוצה לקבור חרדי, הכל מותר, אין מחסום. כשאתה בא וצועק, 'בשביל הרבי', או 'בשביל מרן' אז השיטה השלטת אומרת שהעבירות הופכות למצוות", אומר שאולזון ומוסיף בחריפות, "פעם אמר רב גדול שיש מאמר של חז"ל שאומר, 'אם ראית תלמיד חכם שעובר עבירה ביום, אל תהרהר אחריו, כי בלילה כבר עשה תשובה'. ומישהו אמר פעם שהכוונה שהרב חזר בתשובה היא שתוך לילה הוא כבר מצא את הדרך להסביר למה מה שהוא עשה זה בכלל מצווה". 



אין ספק ששאולזון המציא זן חדש של עיתונות חרדית, שמטבע הדברים קוממה עליו לא מעט קהילות. ממרום גילו וניסיונו הוא מנתח את השינויים בחברה החרדית. "היום אין כבר קהילות, היום זה מפלגות. אין היום מושג של חסידים או 'מתנגדים'. יש פשוט טשולנט אחד גדול. הישיבות הפכו לאוניברסיטאות, כל בחור מעריץ את ראש הישיבה שלו. הדור שלנו סינתטי. לקחו אנשים שבמצב רגיל לא היו הולכים להיות אינסטלטורים והפכו אותם לאדמו"רים. הבעיה של החסידויות הגדולות היום זה העניין של הירושה. יש בהן אנשים ראויים מאוד, אבל העובדה שרק 'הבנים של' יכולים להתמנות לתפקידי ההנהגה הורסת כל חלקה טובה". 



אין לך געגועים לארץ? 



"תראה, אין ספק שהאווירה בישראל הרבה יותר מהנה עבורי. אבל מצד שני, אני לא יודע אם בארץ הייתי יכול להתנהל באותה צורה, כי הייתי הרבה יותר נגיש לאיומים ולפגיעות מצד הגורמים שרואים את עצמם נפגעים מהפרסומים שלי. גם מהבחינה הכלכלית והפרקטית אני מוצא את עצמי הרבה יותר מועיל כאן".



Chaim@grt.co.il