כשמרדכי לביא, איש תקשורת חרדי ותיק ומוערך, המנהל והמייסד של אתר האינטרנט החרדי "כיכר השבת" ואחד מכוכבי תחנת הרדיו "קול ברמה", יצא מהבית באחד מימי שישי האחרונים בדרכו לשוק מחנה יהודה בירושלים, הוא הופתע לגלות צלם פפראצי מטעם "חרדים 10" שעקב אחריו ותיעד אותו בעשרות תמונות. לביא, שיצא מהבית בבגדים פשוטים כדי להשלים קניות אחרונות לשבת, חייך חיוך נבוך והבין שנפל דבר ושהתקשורת החרדית כבר אינה מה שהייתה פעם.



העיתונות במגזר, שלפני עשור הסתפקה בתיעוד מפגשים בין אדמו"רים שנסעו יחד לערי הנופש באירופה, השתנתה לבלי הכר וכיום - לצד הסיקור החדשותי - היא גם נותנת מקום ללא מעט רכילות. קליק אחד על עכבר המחשב יוביל את הגולש שמשוטט בין אתרי האינטרנט הגדולים והמוכרים אל היורה המבעבעת של תעשיית התקשורת החרדית באינטרנט. זו שהחלה לפני כעשור עם "בחדרי חרדים" בעריכתו של העיתונאי דוד רוטנברג והתפתחה לממדי ענק יחסית לגודל המגזר.



"בחדרי חרדים", "כיכר השבת", "קוקר" (גילוי נאות: הח"מ מעורב בפעילות התוכן של האתר), "לדעת", "חרדים 10" ועוד אתרים מובילים תעשייה שלמה שבה המרוץ אחרי הכותרת הבאה החליף את הידיעות מטעם ואת הקומוניקטים שאכלסו בגאון את דפי הנייר. האתרים כוללים כמובן סיקור חדשותי בתחומים השונים, אבל לצד זאת הם גם יצרו מרחב שבו הרבנים איבדו את תפקידם האבסולוטי כמושאי סיקור לטובת ידוענים שונים בתחומי הכלכלה, העיתונות, המוזיקה, הפוליטיקה והעסקנות.




מתוך אתר קוקר



השמות של מדורי הרכילות באתרי האינטרנט החרדיים מבטאים גם הם שובבות קלה. כך באתר "לדעת" מתהדרים במדור הרכילות "קישקע", אתר "בחדרי חרדים" מתחזק את "לייבלה", אתר "קוקר" מיסד את "בקליינע", ב"כיכר השבת" קוראים לילד בשמו, "ברנז'ה", וב"חרדים 10" בחרו בשם הנועז "המחתרת".



תעשיית הרכילות החרדית ההולכת ומתפתחת דואגת לעקוב אחר מגוון של "סלבריטאים": לצד לביא, איש הרדיו, אפשר למצוא שם גם את הזוג הראשון של עיתונאי המגזר, סיון רהב מאיר וידידיה מאיר, שירדו בשבת האחרונה לטיול קיצי של אחרי הצהריים עם ילדיהם, כשלפתע אלמוני שלף מצלמה, תיעד את הצעידה המשפחתית והעלה את התמונות לרשת.



לעתים פיסות הרכילות באתרים החרדיים השונים אף יזלגו מעבר למדורים עצמם, כפי ש"כיכר השבת" דיווחו, למשל, על חגיגות יום הולדתו של ח"כ משה גפני ועל די-ג'יי מוכר שחש בלבו; באתר "קוקר" התבשרו הגולשים על מסעותיו של הזמר ישי לפידות לחו"ל; ואילו ב"חרדים 10" הפנו את הגולשים לגלריית צילומי פפראצי. 




מתוך אתר "חרדים 10"

בדומה לעולם החילוני, גם כאן המידע הרכילותי יעבור סינון וייאלץ לעמוד בכללים נוקשים של היררכיה טרם פרסומו. הרבנים והאדמו"רים, למשל, זוכים לעדיפות, ולכן מדי שבוע מודפסים כמה עיתונים נטולי מלל, שכוללים תמונות מהאירועים השונים שבהם השתתפו, כגון חתונות, בר מצוות, נסיעות לחו"ל לצורך גיוס כספים או מנוחה.  



הבאים בתור הם העסקנים הפוליטיים הבכירים, בהם ח"כ משה גפני, ח"כ יעקב ליצמן, ח"כ אריה דרעי, ח"כ אלי ישי, ח"כ אליעזר מוזס, ח"כ ישראל אייכלר וח"כ יעקב אשר. אחריהם בדירוג יבואו אנשי עסקים בכירים כדוגמת איל ההון דן גרטלר או המיליונר אבישי נריה ואחרים.



לאחר מכן יינתן כבוד במדורי הרכילות לכוכבי השירה החסידית כאברהם פריד, מרדכי בן דוד, ליפא שמלצר, ישי לפידות ואיציק אשל, כמו גם לעיתונאים ושדרני רדיו בתחומי הפוליטיקה והפנאי שמיצבו בשנים האחרונות את עצמם כטאלנטים. אחרונים בחשיבותם הם אסופה של נערי ברנז'ה שאוהבים לשהות בצלן של הדמויות המוכרות ודואגים לעדכן כל העת את מדורי הרכילות באייטמים ובתמונות מההווי היומיומי.



באתרי האינטרנט החרדיים מספרים שבדומה למקביליהם בתקשורת, הברנז'ה החרדית יוזמת בחריצות את הסיקור שלה. "קרוב למחצית מהחומרים מגיעים מהמסוקרים עצמם", אומר גורם עריכה בכיר באתר "בחדרי חרדים". "יש אנשים שיהפכו לאייטם באופן חד-פעמי, ויש אנשים שאני אשמח שכל שבוע יהיה עליהם סיקור במדור". 




שמלצר, נותנים כבוד לכוכבי השירה החסידית. צילום: נתי שוחט, פלאש 90



צימאון גדול לצבע



האסטרטג החרדי יעקב ביכלר, היום בעלים של משרד יחסי ציבור גדול, ניהל בעברו רומן סוער עם תחום הרכילות במגזר. את הכניסה שלו לעולם התקשורת הוא עשה לפני יותר מעשור ביחד עם אחיו יום טוב ביכלר, כשהשניים הקימו את קו התוכן הקולי בטלפון, ובו שידרו מבזקים וראיונות שונים על הנעשה בעולם החרדי. הפתרון הפרימיטיבי יחסית להעברת המידע התברר כהימור נכון והעניק להם השפעה לא מעטה שאותה ניתן היה למנף בהמשך. 

היום הוא מסתכל על "הצעירים" שעוסקים בתחום ונזכר בקשיי העבר. "כשאנחנו התחלנו את ההתעסקות בתחום הזה, המגזר החרדי לא הכיר כלום", מספר ביכלר. "היו שני יומונים חרדיים ותחנת רדיו אחת שרוב היום שידרה מוזיקה ומתכונים. זיהינו צימאון גדול לצבע והתחלנו להביא את המידע היותר רכילותי ופחות חדשותי".



"הפרצה הכי חמורה הייתה לדווח על שידורים מהדלקות חנוכה של אדמו"רים ושידורים מאירועי הדלקות המדורות של ל"ג בעומר, שמהם העברנו את השירה והריקודים לאלפי מאזינים. זה היה חריג מאוד. היום, מעבר לכך שכמויות כלי התקשורת גדלו בצורה עצומה, הרי שנושאי הסיקור השתנו. פעם הכל היה ממוקד ברבנים ולא היה שום עיסוק במעגל הברנז'אי של המגזר".



"הרכילות הגיעה לממדים של טורים שלמים בכל אתר ואתר, מרדף אחרי פוליטיקאים. אם יש פגישה סודית במשרד של אח של אריה דרעי, מחכה שם צלם כבר שעתיים קודם לתפוס כל אחד שמגיע לפגישה כשהוא יוצא מהאוטו ולובש את החליפה. אי אפשר לשלוט בכלום".



"אני בטוח שכשאריה דרעי חזר לפוליטיקה, הוא נזקק לזמן הסתגלות כדי להבין את גודל השינויים בעיתונות המגזר", מוסיף ביכלר. "לפני 15 שנה הוא ידע שבבוקר מדברים עם אבישי בן חיים, בצהריים מדברים עם ישי ויינר, העיתונאי החרדי היחיד במגזר, ובערב מרימים טלפון לאמנון אברמוביץ' וכך קובעים סדר יום".



"כשהוא חזר הוא גילה שכל בחור בן 18 שהוא לא אמר לו שלום במפגש אקראי בכותל, יכול להרים לו כותרת ראשית באתר אינטרנט שתאלץ אותו להשקיע הרבה שעות בכיבוי שריפות. אפשר להגיד שהיום חל שיפור עצום בהתמודדות שלו עם ריבוי המדיות".



ומה עם הציווי המקראי "לא תלך רכיל בעמך"? בעולם של אמצעי תקשורת מתרבים ואינסוף מידע, הוא כבר כנראה נזנח מאחור.




אריה דרעי, המציאות השתנתה. צילום: מרק ישראל סלם