הגנת העורף היא חלק בלתי נפרד מהמכלול של ביטחון ישראל. התעצמות איום הטילים והרקטות הפכה את העורף לחזית חשובה, המחייבת תשומת לב מבצעית ומשאבים רבים מאי פעם. כשהגנת העורף פגומה, אין לישראל אופציה אמיתית ליוזמה התקפית. מנהיגות אחראית תהסס לצאת גם למלחמת אין-ברירה, אם תדע שהמחיר שישלם העורף הוא קשה, הרסני וכואב.



סוגיית האחריות להגנת העורף עלתה לדיון כמה פעמים בעבר. הפעם האחרונה שנעשתה עבודת מטה רצינית בנושא הייתה בעקבות מלחמת לבנון השנייה. בסופו של דבר החליטו ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ כי הגנת העורף תישאר באחריותו של משרד הביטחון כפי שהיה עד אז. כתוצאה מלקחי המלחמה הוקמה רשות החירום הלאומית (רח"ל) בתוך משרד הביטחון, שתפקידה לתכלל את כל הגורמים העוסקים בהגנת העורף, במלחמה ובמצבי חירום.



מסורתית, סגן שר הביטחון היה אחראי על הגנת העורף, בתוך משרד הביטחון. לי אישית הייתה הזכות לשאת באחריות זו פעמיים, כסגנו של אהוד ברק ולאחר מלחמת לבנון השנייה כסגנו של שר הביטחון עמיר פרץ. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל יכול אני להעיד כי בחלוקת עבודה זו זכתה הגנת העורף לתשומת לב מיניסטריאלית הולמת, לטיפול צמוד ולייצוג ליד שולחן הקבינט ובדיוני התקציב.




ארדן, טוב שהתפטר. צילום: פלאש 90

הקמתו של המשרד להגנת העורף לא נבעה משום צורך מבצעי או ארגוני. שום לקח חדש לא הופק, שום גלגל לא הומצא. בשנת 2011, כשסיעת "עצמאות" התפלגה מסיעת העבודה בכנסת, היה צורך פוליטי לתת לארבעה מחמשת חבריה תיקי שר. כך נולד המשרד להגנת העורף. לא כפרי של לקחים ולא שלעבודת מטה יסודית, אלא כחלק מתרגיל פוליטי.

אולם ביטחון העורף לא יצא נשכר מיצירת המשרד שנשא את שמו. תקציבים לא הוגדלו, תשומת לב ממשלתית לא גברה, ורח"ל - הלוא היא הכלי הארגוני שנועד לתפקד בעת מלחמה - מתה בשקט. לא תעודת פטירה, גם לא הלוויה ראויה. כשרואים איך הוזנחה הגנת העורף, אפשר לחשוד שמא אלה שדיברו עליוזמה התקפית מול איראן המתגרענת - לא ממש התכוונו אליה.



שאלת היסוד היא: למי כפוף פיקוד העורף? כל פיקודי צה"ל כפופים לרמטכ"ל ושר הביטחון. לקרוע את פיקוד העורף מצה"ל ולהכפיפו לשר אחר זהו מעשה דרסטי שהחיים, כנראה, אינם סובלים. מצד שני, בעת חירום, כמו הסופה בחורף האחרון, הובהר בעליל מה שידענו זה מכבר - שאין גוף זולת צה"ל היודע לטפל באירועי חירום במדינה.



במלחמה, אם תפרוץ חלילה, קשה יהיה להפריד פיקודית ומעשית את הלחימה בחזית מהמאמץ להגן על העורף. מכאן נגזר גם שפיקוד העורף חייב להישאר חלק אינטגרלי מצה"ל. אם כך הוא המצב, מה טעם במשרד ביטחון שני שיהיה אחראי על פיקוד העורף המציית למעשה וכחוק לשר הביטחון?



הגיעה עת לשים קץ לאנומליה שבהקמת המשרד להגנת העורף, וטוב עשה השר גלעד ארדן כשהחליט להתפטר מתפקידו ולא לכלות את מרצו וכישרונו במאבקים מתסכלים. הגנת העורף תשוב למקומה הטבעי במשרד הביטחון, ויבחר לו שר הביטחון ח"כ שהוא סומך עליו להיות לו לסגן.



הכותב שימש כסגן שר הביטחון, כשר הבריאות וכשר התחבורה ומשמש יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה.




נזקי הסופה, רק צה"ל יודע להתמודד. צילום: עומרי גל