איך הפך ראובן ריבלין מיקיר המחנה הלאומי לחביב השמאל?

שלושה חודשים בלבד מאז נכנס לתפקידו במשכן הנשיא מוצא עצמו הנשיא ה-10 של מדינת ישראל ראובן ריבלין בעמדה שאינו מורגל בה. ריבלין, איש ארץ ישראל השלמה, איש בית"ר, ז'בוטינסקאי המתנגד לחזון שתי המדינות, הפך מחביב הימין לחביב השמאל.

בפייסבוק, ברשתות החברתיות ובאתרים המזוהים עם הימין הוא מותקף ומושמץ על היותו "שמאלן" ו"מתחנף לערבים", שהשמיע מאז נכנס לתפקידו ושלא נשאו חן בעיני גולשים רבים.

"ראובן פרס", מכנים אותו שם בלעג ודווקא בשמאל קמים להגנתו.מתקפת ההשמצות על ריבלין התחילה כשלושה שבועות בלבד אחרי שנכנס לתפקידו בעקבות התייצבותו לצד החתונה של מחמוד מנסור ובת זוגו שהתאסלמה מורל מלכה, שעוררה סערה ופעילי ימין קיצוני ניסו אף למנוע אותה.

"קו אדום עובר בין חופש הביטוי והמחאה לבין הסתה. מחמוד ומורל מיפו החליטו להינשא ולקיים את חירותם במדינה דמוקרטית", כתב ריבלין בעמוד הפייסבוק שלו, "לא כולם חייבים לשמוח בשמחתם של מחמוד ומורל, אך כולם חייבים בכבודם".

"יש בינינו ובתוכנו מחלוקות קשות ונוקבות, אולם להסתה, לאלימות ולגזענות אין מקום בחברה הישראלית", הוסיף. דבריו גררו מיד גל של השתלחויות מצד גולשים ועוקבים בעמוד הפייסבוק שלו, שחלקם כלל ניבולי פה.

"מר ריבלין היקר, אתה נשיא מדינת ישראל ולא פלסטין. בנושא הזה עדיף מאוד לא להביע את דעתך, ולפי התגובה שלך אתה בעד", כתב לו אחד הגולשים. "אני מתבייש שאתה הנשיא שלי. חשבתי שיש בך קצת יותר כבוד וזיקה למורשת", הוסיף אחר."רובי תתבייש! העמדת הפנים הזו לא מכבדת אותך ולא מוסיפה לך נקודות. קצת גאווה יהודית לא תזיק לך, בפרט בזמן מלחמה כשהבנות שלנו הופכות לכלי במלחמה של האויב", כתב שלישי.

בבית הנשיא לא התרגשו וחשבו שמדובר בתופעה חולפת ונקודתית, אך זה היה רק קדימון למתקפה שספג ריבלין בעקבות כמה הצהרות פומביות שהשמיע בעת האחרונה בעקבות שורה של מעשי אלימות על רקע לאומני בירושלים מצד אחד, וכניסת יהודים באישון לילה לבתים בשכונת סילוואן מצד אחר.

בכינוס "משנאת הזר לקבלת האחר" של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים שהתקיים לפני ימים אחדים אמר ריבלין: "המתח בין יהודים לערבים בתוככי מדינת ישראל עלה לשיאים חדשים, והיחסים בין הצדדים הגיעו לשפל חדש. מגיפת האלימות איננה מוגבלת למגזר זה או אחר, היא מחלחלת לכל תחום ואינה פוסחת על שום זירה. הגיע הזמן להודות ביושר כי החברה הישראלית חולה, ובמחלה הזו חובה לטפל"

"אין זה סוד שירושלים סוערת", הוסיף ריבלין במהלך טקס לחנוכת דרך על שם יצחק שמיר ז"ל, "אירועי אלימות רבים מדי מתרחשים במזרח ירושלים כמו גם במערבה. האלימות הזו, הגולשת לטרור, חייבת להיעצר ולהיאכף בחומרה על ידי כוחות המשטרה והביטחון, גם במחיר הפעלת יד קשה נגד המתפרעים, ערבים או יהודים.

ירושלים לא נחלקה לשבטים. היא איננה, ואסור שתהיה, בת ערובה של גורם זה או אחר. היא איננה גחמתו הפוליטית של מחנה זה או  אחר. ירושלים חייבת להיות מנוהלת כעיר ריבונית, עם אחריות לכלל האוכלוסיות שבה, וליחסים ביניהן".

עוד הדגיש הנשיא בדבריו את חשיבות לקיחת האחריות על הפעולות הנעשות בירושלים ואמר: "ירושלים לא יכולה להיות עיר, שבה מתקפת הרכבת הקלה, המשרתת את כל תושבי העיר, מאיימת על היכולת לחיות בה חיים נורמליים. כפי שירושלים גם לא יכולה להיות עיר שהבנייה בה נעשית בהיחבא או שההתגנבות לדירות נעשית בה באישון לילה. אנו מוכרחים לשאת באחריות לריבונות על ירושלים. עלינו לקחת את המושכות לידינו ולנהל את ירושלים באופן מושכל ואקטיבי, בצורה ישירה וזהירה". 

"בבקשה אל תאכזב"

רצף ההתבטאויות, ובמיוחד ההשוואה שעשה ריבלין בין המתקפה על הרכבת הקלה להתיישבות היהודית בסילוואן, כמו גם דבריו נגד "אלימות משני הצדדים", עוררו את חמתם של גולשים וכותבי מאמרים המזוהים עם הימין, ואלו החלו להציף את הרשתות החברתיות ואת עמוד הפייסבוק של הנשיא בתגובות חריפות, בוטות ואף אלימות שגרמו לריבלין זעזוע רב, כפי שמעידים אנשי לשכתו.

ריבלין, שגם גינה בתוקף מקרה של הצתת מסגד ליד שכם, החשוד כפעולת "תג מחיר", הואשם מיד בכך שהוא "מתחנף לערבים ולשמאל", שהוא "עוכר ישראל". הגולש גילי כהן כתב: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? מה קרה לרובי ריבלין הבית"רי, איש ארץ ישראל? יש משהו בבית הנשיא שמסובב את הראש למי שנכנס לשם"?

התגובות כללו גם מאמרים פובליציסטיים חריפים. כך למשל כתב אבישי עברי, עיתונאי ועורך "לאטמה": "תמיד אומרים 'היית מעדיף נשיא משמאל? ראש ממשלה משמאל?' ובכן, אם יש לנו מנהיג ימני שמתנהג בדיוק כמו שמאלני, למה אנחנו צריכים חיקוי? עדיף המקור".

במאמר שפרסם באתר "מידה" תחת הכותרת "כבוד הנשיא ראובן פרס" שאל עברי: "בשביל מה נערכו בחירות לנשיאות אם מה שקיבלנו בסוף זוהי גרסה משועתקת של שמעון פרס? ישראלים מותקפים ככלבים באבנים בירושלים, והנשיא 'ראובן פרס' מודאג מתדמיתה של ישראל".

"שריבלין יגיד שאנחנו אלימים?" אמר עברי ל"מעריב המגזין". "בשעה שירושלים בוערת באינתיפאדה, ויהודים חוטפים אבנים לאור היום בכל העיר? והרכבת הקלה נשרפת ומושחתת יום יום? מארי אנטואנט ממש".

בבית הנשיא קראו בעיון רב את המאמר שפרסמה שרה העצני כהן, יו"ר תנועת "ישראל שלי", בוגרת תנועת בית"ר, שבו כתבה: "מאחורי המקלדת יושבת מישהי שמאוד מעריכה אותך, שתמכה בך לא רק מכיוון שהמועמדים האחרים לא היו ראויים, אלא כי האמנתי בך. האמנתי, ואני עדיין מאמינה, שלמדינת ישראל מגיע נשיא כמוך, עם הדר וערכים, עם אהבת הארץ וחום אנושי. "בתור אחת כזאת, אני לא מבינה את פשר ההתבטאויות האחרונות שלך, וגם מרשה לעצמי להיפגע (קצת) ולהתאכזב(הרבה).

כבוד הנשיא, אתה לא רואה מה קורה בירושלים? המצב על הפנים", וכאן פירטה שורה ארוכה של אירועי אלימות מצד ערבים שעוברים ללא כל תגובה, כולל ניתוץ מצבות בהר הזיתים "במקום שבו קבור מורך ורבך, מנחם בגין ז"ל". "אני לא עיוורת למה שקורה ב'צד הישראלי' ודורש טיפול ותיקון", כתבה העצני כהן, "אבל בבקשה, אל תעשה את ההשוואה המכוערת והפופוליסטית בין הטרור הערבי לטרור הלא-קיים היהודי.

"מי כמוך מכיר והיה קורבן להשוואות פופוליסטיות כאלה בעבר, מי כמוך יודע שדווקא ההתעלמות מהטרור המוסלמי, הטיוח וחוסר הטיפול הן אלה שמאיימות לחסל כל סיכוי לדו-קיום אמיתי בארץ הזאת. יש הרבה דרכים להיות הנשיא של כולם. לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, פשוט תהיה אתה כמו שהיית כל השנים: עם ההדר הבית"רי, החום האנושי והמטען הערכי. בזכות זה נבחרת, בבקשה אל תאכזב", ביקשה.

המום מהתגובות

כצפוי, מהצד השמאלי של המפה ריבלין דווקא זכה לתשבחות על אמירותיו. כך למשל כתב לו אורי זכי, פעיל מרצ: "לא תמכתי במועמדותך, שכן דעותינו לגבי המשך הכיבוש הצבאי של הגדה המערבית - יו"ש - שונות מאוד. יחד עם זאת, אני מחזק את ידיך על עמידתך הברורה בעד הדמוקרטיה ונגד ההסתה והגזענות. חבל שבגלל השתיקה ואף העידוד של תופעות אלה מצד שרי הממשלה וראשה אתה נראה כצוק איתן ובודד. יישר כוחך, ודע כי אינך לבד".

מי שיצא להגן על הנשיא היה חברו האישי זה עשרות שנים, דב בראל, שאמר ל"מעריב המגזין": "משיחותי ומהיכרותי רבת השנים עם כבוד נשיא המדינה, ברור לי לחלוטין שעמדות הימין הקיצוני רחוקות ממנו לחלוטין. אל תטעו. נשיא המדינה ימני בעמדותיו. לא שינה דרכו כלל. אולם כמו מנחם בגין שטבע את הביטוי 'יש שופטים בירושלים', בשביל הנשיא ריבלין, הימין האמיתי בישראל שונה לחלוטין מעמדות הימין הקיצוני.

"הימין האמיתי בעבורו תומך בעליונות החוק והמשפט, בזכויות המיעוטים בישראל ובשוויון זכויות ומתנגד לכל גילויי גזענות ונטילת החוק לידיים. זו אמונתו ודרכו. בשבילו הימין הוא דמוקרטיה ודמוקרטיה היא הימין, ועל כך לא יתפשר".

ריבלין, אומרים מקורביו, היה המום לנוכח המתקפה עליו, ובייחוד מהאופי הגס והאלים של רבות מתגובות הטוקבקיסטים. בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב בתגובה את הדברים הבאים: "קראתי בעיון את תגובותיכם לגינוי שהשמעתי אתמול, שחלקן נכתבו מתוך כאב גדול, ולא יכולתי להישאר אדיש. כמי שציון נטועה בלבו וקברי הוריו חצובים בהר הזיתים, אני כואב את האלימות והטרור מהצד הערבי ומעל לכל את הפגיעה המתמשכת במרקם החיים של העיר המנסים לקעקע את החיים כאן". 

"טרור ואלימות, מהצד הערבי או היהודי, לא רק דורשים גינוי כי אם מעשה תקיף, הן מצד כוחות הביטחון והן מצד ההנהגה המקומית. לצד זה, עלינו לזכור כי שבנו למולדתנו לא מתוך השנאה לאחר אלא מאהבה לארץ אבותינו. אלימות לא הייתה ולא תהיה דרכנו. טרור אינו מצדיק טרור, או פגיעה במקומות קדושים. את מאבקנו הלאומי ננהל כעם גאה ואיתן ולא כפורעי חוק".

ביום שני בשבוע הבא יפתח ריבלין את כנס החורף של הכנסת. חלק גדול מנאומו הוא מתכוון להקדיש לתופעת האלימות המילולית ולשיח הגס והאלים בחברה הישראלית, כפי שהוא חווה על בשרו בימים האחרונים.

מבית הנשיא נמסר בתגובה: "הנשיא רואה בתפקידו אחריות לכלל החברה הישראלית, ובין היתר גם לאלימות הגואה בה, ומתוך שכך גם את החובה לעשות כל שניתן על מנת לעצור אותה".