התקשורת העולמית והרשתות החברתיות הוצפו השבוע בספקולציות על זהותם של שני האישים הבכירים בממשל הבריטי, המעורבים ברומן אסור. על רקע זה בלטה שתיקתם הרועמת של כלי התקשורת בממלכה. אלו, ובמיוחד הצהובונים המסורתיים, לא סיפקו הפעם את יצר המציצנות המאפיין את הבריטים, שלאורך השנים נהנו מחשיפת שערוריות, בזו אחר זו.



כך, בזמן שבכל העולם נקשר שמה של אשת ראש הממשלה, סמנתה קמרון, בניהול מערכת יחסים אינטימית עם ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון, בבריטניה לא קראו על כך מילה. ב"דיילי מייל", למשל, נכתב כי לראש הממשלה, דיוויד קמרון, נודע על רומן סודי בין "דמויות רמות דרג", ותו לא. 



גם אם נניח בצד את העובדה שכנראה לשמועות הללו אין בסיס, נראה מוזר שהתקשורת הבריטית נאלמה דום. לפיכך נשאלות השאלות: מה עצר את התקשורת מלפרסם את השמועות? האם זהו צו איסור הפרסום המוחלט, שאסר לא רק את שמות הנאהבים המעורבים בפרשה, אלא גם את עצם קיומו של הצו עצמו? ואם כן, הרי זה משונה, כי הצהובונים בממלכה התמחו בספורט ידוע: מציאת מעקפים לצווי איסור פרסום.



סיבה נוספת לשתיקת התקשורת הבריטית עשויה להיות קשורה ברגולציה החדשה שהוחלה בעקבות פרשת האזנות הסתר של הצהובון "ניוז אוף דה וורלד", שהיה בבעלות תאגיד התקשורת של רופרט מרדוק.




דיויד וסמנתה קמרון. צילום: רויטרס



השערורייה הובילה להקמת ועדת חקירה בראשות שופט, וזו הובילה להקמת מערך רגולטורי חדש שהחליף את ה-Press) PCC Complaints Commission) חסר השיניים, שהיה אחראי לבדיקת מהימנות הפרסומים בתקשורת והיה נתון בכיסם ובשליטתם של העיתונאים, שעליהם היה צריך לפקח.



השליטה של הפרלמנט בתקשורת, כפי שבאה לידי ביטוי באישור הרגולציה בחודש אפריל השנה, מעלה דאגה בקרב רבים הטוענים כי היא אינה עולה בקנה אחד עם משמעות הדמוקרטיה. אולם חששות אלה אינם במקומם: הפרלמנט כבר מעביר חוקים שהופכים את נורמת מתן השוחד, הפריצה לטלפונים וההשמצה - לבלתי חוקיים. זוהי הבקרה האמיתית על העיתונות.



החלטה אחרת של הוועדה אמורה לעורר דאגה גדולה יותר: הפטור הביזארי שניתן לרשת BBC משליטה על ידי הרגולטור החדש. מדוע הארגון החזק ביותר בעולם התקשורת צריך להיות מעל החוק? זו כנראה תישאר תעלומה בריטית. 



אם נחזור לשערוריית הרומן האסור, הרי שלא סביר שהסיבה לשתיקת התקשורת הבריטית היא הרגולציה החדשה, מאחר שזו עדיין לא נכנסה לפעילות מלאה. יחד עם זאת, ייתכן שזו הרוח החדשה שבאה בעקבותיה, והחשש של עיתונאים ומערכות להיות נשוא תביעה על הוצאת דיבה ולשון הרע.



על פי החוק הבריטי, חובת ההוכחה חלה על העיתון, שצריך להוכיח כי מה שהוא מדפיס - אכן אמיתי. זו הסיבה שהעיתונים בממלכה כבר לא ממהרים לפרסם כל דבר שאינו נתמך על ידי ראיות טובות, וזו כנראה גם האמתלה לכך שהדמויות המעורבות במערכת היחסים העסיסית הזו עדיין לא נחשפו.



הכותבים הם עורכי דין במשרד אסרסון ושות'



גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.