הייתי עם אריק שרון באחד מפרקי הזמן הקשים, המדכדכים והמתסכלים שהוא חווה בקריירה הארוכה והמפוארת שלו. שלושה חודשים ישבתי פיזית ליד שרון על ספסל באולם אחד מבתי המשפט הפדרליים במנהטן. התבוננתי מקרוב כיצד האיש המפורסם שכבר היה אז אגדה מתמודד עם אחד מרגעי השפל שלו כשהוא רחוק אלפי מיילים מישראל, מנותק מהזירה הישראלית המוכרת והאהובה עליו. ראיתיו בודד ונעזב מאוהדים ומורחק מיריבים.



ככתב 'הארץ' בניו יורק סקרתי את משפט הדיבה שהגיש אריק שרון נגד השבועון 'טיים'. יום יום תפסתי את מקומי בספסל, ליד שרון, מול מושבו המוגבה של השופט סופר. בהפסקת הצהריים הייתי מסתגר באחד מתאי הטלפונים הציבוריים במסדרון ומכתיב לכתבנית בעיתון את אירועי היום במשפט.



שרון היה אז אזרח בלי תפקיד ממלכתי, אחרי התפטרותו המאולצת מתפקיד שר הביטחון, בעקבות המלצת ועדת כהן שחקרה את האשמות למעורבות צה"ל בטבח בסברה ושתילה. השבועון 'טיים', שבעידן טרום ערוצי הכבלים והבלוגרים נחשב מקור חדשות מרכזי ואמין, דיווח בפברואר 1983 כי בחלקו הסודי של דו"ח ועדת החקירה מופיע נספח הכולל מידע - לפיו בעת ביקור שקיים אריק שרון עם בני משפחת ג'ומאייל, הוא דחק בהם לנקום בפלסטינים על הירצחו של  שמעון ג'ומאייל.




תביעה של 50 מיליון דולר. שרון. צילום: רויטרס



מהדיווח ב'טיים' השתמע כי אריק שרון אחראי לטבח שבוצע בפליטים הפלסטינים בסברה ושתילה. שרון הגיש תביעה נגד השבועון על הוצאת דיבה ותבע 50 מיליון דולר פיצויים. את התביעה ניהל משרד עורכי דין ידוע בניו יורק.



בתום המשפט קבע חבר מושבעים כי הדיווח ב'טיים' היה שקרי וכי לא קיים בכלל נספח סודי כזה כפי שנטען בדיווח. אבל תביעת הפיצויים נדחתה על הסף, משום שלפי החוק האמריקאי על התביעה להוכיח שהפרסום הכוזב נעשה בזדון, דבר שפרקליטיו של שרון לא הצליחו להוכיח.



אשתו לילי היתה עמו בניו יורק והם התאכסנו בבית מלון נאה במנהטן. הזוג בישל אוכל על פרימוס קטן בחדרם. האיש הקרוב לו באותם ימים היה עורך הדין דב ויסגלס, ששהה עמו רוב הזמן בניו יורק ושימש כיועצו במהלך המשפט. 



במהלך המשפט נראה אריק שרון בודד ועגום. בהפסקות נהג להתהלך אנה ואנה במסדרון שליד אולם המשפט. בין העיתונאים שסקרו את המשפט היו כתבי עיתונים ישראלים בושינגטון שהגיעו במיוחד לניו יורק. אבל אריק שרון התרחק מהם ונמנע במופגן מלשוחח עמם. שרון העריך כנראה את הדיווחים המאוזנים על המשפט שפירסמתי ב'הארץ', ונהג בהפסקות לגשת אלי ולשוחח עמי על העדויות שנשמעו במשפט. בקצה השני של המסדרון הארוך עמדו אחדים מעורכי השבועון 'טיים' והסתודדו ביניהם. לעתים נראה במקום העורך הראשי של השבועון. בתחילת המשפט הם נראו זחוחים ובטוחים בעצמם. אך ככל שהדיונים נמשכו  ארשת פניהם העידה על מבוכה ודאגה.




שרון עם אשתו לילי, שליוותה אותו במשפט. צילום: רויטרס



בפברואר 1984, לפני שחבר המושבעים הכריז על הכרעתו, פירסם אריק שרון מאמר ארוך בעיתון ה'ניו יורק טיימס' ובו השיב לאלה שביקרו אותו על הגשת התביעה נגד השבועון 'טיים'. "ביקשתי מהעיתון התנצלות על הפרסום הכוזב והם סירבו ודחו את בקשתי", כתב שרון. "הם אמרו, שרון, לך לעזעזל. אבל אין בדעתי לעשות זאת". שרון הסביר כי הרגיש חובה להגיש את התביעה ולהילחם - כי "אל תטעו, השבועון 'טיים' לא קרא רק לאריאל שרון רוצח. המטרה הזדונית היתה להטיל אשמה כזאת על העם היהודי ועל ישראל".