משלחת חסרת תקדים בהיקפה של חברי כנסת ציינה השבוע את יום השואה הבינלאומי במחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. זמן לא רב לפני כן אישרה הכנסת בקריאה טרומית, ברוב של 44 תומכים מול 17 מתנגדים ו-12 נמנעים, הצעת חוק האוסרת את השימוש בכינוי "נאצי". האיסור חל על שימוש בכינוי זה בעל פה או בכתב, כלפי אדם או גוף כלשהו, שלא למטרת לימוד, תיעוד, עבודה מדעית או דיווח היסטורי, אלא אם הוכח כי הדברים נכונים.



כינוי "נאצי" מוגדר בהצעת החוק כ"מילה 'נאצי' על כל הטיותיה, כינוי המתקשר לנאציזם ולמשטר הרייך השלישי בגרמניה או למי מראשיו, או מילה בעלת צליל דומה למילה נאצי על כל הטיותיה, שנעשה בה שימוש בשל דמיונה זה". הפרת החוק המוצע אינה דבר של מה בכך: מדובר בעבירה פלילית שעונשה חצי שנת מאסר וקנס בסך מאה אלף שקל.



בשעתו, כאשר בשידור סוער של תוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה" כינה העיתונאי המנוח אמנון דנקנר את איתמר בן גביר "נאצי", קבע בית המשפט העליון כי יש לחייבו בפיצוי של שקל אחד בגין הוצאת לשון הרע. השופט אליעזר ריבלין, בדעת מיעוט, סבר שאין לראות בביטוי "נאצי" כמילה "שכל הנושא אותה על דל שפתיו אחת דינו להיענש בכיסו או בחרותו".



לו היה החוק הזה בתוקף בעבר, הוא היה הופך את ראש הממשלה מנחם בגין ואת הפילוסוף פרופ' ישעיהו ליבוביץ' לעבריינים: בגין - על שבאחת ממערכות הבחירות כינה את מניפי הדגל האדום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב כמי שעושים שימוש ב"דגלו של הקומו-נאציזם"; וליבוביץ' - על שעשה שימוש בביטוי "יהודו-נאצים". ג'רי סיינפלד, לו היה מזדמן למקומותינו ומשלב באחד ממערכוניו את ה"סופ נאצי ("Soup Nazi") הידוע, היה עלול אף הוא למצוא עצמו מובל בנחושתיים ומועמד לדין על הפרת החוק.




האם זה מה שלמדו במשלחת הכנסת לפולין? צילום: דוברות הכנסת 



לו החוק בתוקף היום, הרי שגם המאמר הזה, שהמילה "נאצי" מופיעה בו - בהטיות שונות - לפחות עשר פעמים, יצטרך לעבור ייעוץ משפטי לפני שיוכל להיכתב.



הנאשמים שיועמדו לדין בגין הפרת החוק יוכלו, כאמור, לטעון להגנתם כי האדם או הגוף שאותם כינו כ"נאצים" הינם אכן כאלה. הדיון בהגנה כזו יהפוך את בתי המשפט לזירות מחקר היסטוריות ואת השופטים להיסטוריונים. למרבה הצער, מגישי הצעת החוק לא שעו לדברי האזהרה של שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט, שכבר במשפט קסטנר הידוע אשר עסק בזוועות השואה התריע כי להבדיל מהיסטוריון - שחובתו לתור אחר כל החומר והעובדות בנושא מחקרו - הרי שבית המשפט מוגבל בהכרעתו רק לראיות הקבילות שהוגשו לו על ידי הצדדים, שהינם בעלי עניין בתוצאת
ההליך. "תפקידם של יריבים בבית המשפט אינו לכתוב היסטוריה", הוסיף השופט שניאור זלמן חשין באותו פסק דין, "והשופט היושב בדין חייב להכריע בסכסוך שבין הצדדים ולא לפסוק בשאלות כלל היסטוריות וכלל־עולמיות השנויות במחלוקת". דברים נכוחים אלה לא הגיעו, ככל הנראה, לעיני התומכים בחוק המוצע.

54 הח"כים שביקרו השבוע באושוויץ היו לבושים היטב, אך אין ספק שבקור של 14 מעלות מתחת לאפס הם יכלו לשער ולו במקצת כיצד חשו הכלואים במחנה בתקופת השואה, שנאלצו להתמודד עם קור שכזה כשלעורם כותונת דקה בלבד.



ואני הבטתי בתמונות השחור־לבן של אחיהם, אחיותיהם ואחייניהם של סבי וסבתי, אשר נספו בשואה, וחשבתי לעצמי שהם, שנרדפו על רקע מוצאם, לא היו מאחלים לנו - ממשיכי המשפחה - לחיות במדינה, שבה יאסרו אדם על ביטוי שיצא מפיו.



* הכותב הוא בעל משרד המתמחה בליטיגציה פלילית, מינהלית ואזרחית ובתחום דיני התקשורת