קשה לומר מה הציף יותר את הרשתות החברתיות במהלך סוף השבוע: תגובות גולשים שהתרעמו על חטיפת הנערים, או גולשים שהתרעמו על הסיקור התקשורתי של החטיפה. לרגעים נדמה היה שהגולשים כעסו יותר על אמצעי התקשורת מאשר על חמאס. "בשביל מה צריך שידורים בלתי פוסקים של אנשים שאין להם קצה חוט לגבי מה שבאמת קורה?" שאלו. "לא עדיף לומר שכרגע לא יודעים כלום?"

בבוקר שאחרי, אמצעי התקשורת התמלאו בפרשנים שהטילו ביקורת על המידע האקססיבי. הרי תקשורת תמיד משפיעה, גם כשלמראית עין היא "ריקה". מצד אחד היא משפיעה על הלך הרוח הציבורי שנסחף לתוך ההיסטריה, ומצד שני - מחזקת את קלפי המיקוח של החוטפים. אז למה בכל זאת זה הפך לנורמה? והאם מישהו בכלל הקשיב למבקרים (סביר שלא?). 

הבעיה הכי גדולה של התקשורת בימים אלה, היא התחרות על עוגת כספי פרסום מתכווצת. המחסור אומנם מדרבן את כלי התקשורת, אבל דוחף אותם לכיוונים מאוד ספציפיים, שבהם מראית העין לפעמים חשובה מהמהות. הרצון להיתפס כגוף החדשות הרציני ביותר מעמיד עורכים בפני דילמה לא קלה: האם למלא את המסך רק כדי להיראות כמי שיש לו אצבע על הדופק? או באמת להיות עם האצבע על הדופק אבל לפרוץ לשידור רק כשמשהו חדש מתרחש?



>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן

הדילמה קשה משום שבתחרות הקיימת, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו מצב שצופה יעבור לערוץ אחר, וזה לא ממש משנה שאין מידע קונקרטי שבו ניתן לעדכן. אחד המבקרים היה מוטי קירשנבאום, שהציע לכונן אמנה של כלי התקשורת: הסכם כולל שלא להציף את הציבור במידע מלאכותי ברגעי משבר, אלא לעדכן רק כשיש מידע אמיתי. זה יפה בתיאוריה, אבל הסיכוי שזה יעבוד הוא אפסי. מספיק שכלי תקשורת אחד יפר את ההסכמה מתוך רצון להתחכם ולהשיג יתרון על השאר, ומיד כולם יזנחו את העקרונות ויישרו איתו קו.



יונית לוי
ממלאים את המסך, משדרי החדשות. צילום מסך



בדיעבד, ממצאי הרייטינג מוכיחים דבר מעניין: מלחמת הרייטינג שלכאורה מחייבת לכסות נושא אקטואלי עד דק גם כשאין משהו קונקרטי לומר, לא באמת מוכיחה את עצמה במבחן התוצאה. בליל שישי, ערוץ 1 היה היחיד שלא נגרר לשידורים המיוחדים, והשיג את הרייטינג הגבוה מבין כולם. כמובן שהערוץ לא פעל מתוך איזושהי תפיסה עיתונאית מופלאה, אלא בגלל שלא הייתה לו ברירה.



כשיש מונדיאל אחת לארבע שנים ויש לך את זכויות השידור, סדרי העדיפויות שלך הופכים למאוד ברורים. כן, גם אלה הלאומיים. אבל מה יקרה כשייגמר הכדורגל ותחזור השגרה? באופן אירוני, לפי הרשתות החברתיות נראה שדיווח עודף לא מוסיף לתדמית האמינות. הכיסוי המקיף חטף הרבה ביקורת על ברברת שלא מעידה על רצינות. יכול להיות שדווקא זה שפורץ לשידורים הרגילים רק כשיש התפתחות אמיתית, ובינתיים מעדכן את הצופים בכתוביות בתחתית השידורהרגיל, מרוויח גם את הרייטינג וגם את התדמית.



כך שאולי הצהרה שהשידורים הרגילים יופסקו רק ברגע שיהיה משהו חשוב לומר, היא לא פחות חזקה ממראית עין בלתי פוסקת של שידורים.