הוועדה המיוחדת בכנסת לעניין הצעת חוק השידור הציבורי, בראשות ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד, תתכנס היום לישיבה נוספת לדיון בתנאי ההעסקה של עובדי הרשות במתכונתה החדשה.



איתרע מזלם של העובדים והם נקלעו למשמרת של שני שרים תאבי הישגים המעוניינים לגעת במשהו שעד היום התייחסו אליו בחרדת קודש. שר האוצר יאיר לפיד כבר הוכיח שכשהוא רוצה - אפילו מטאטא יורה. שר התקשורת גלעד ארדן, שלקה בתסמונת הכחלוניזם, רוצה הישג תקשורתי בכל מחיר. לך תדע מתי חברות הסלולר ייצאו בשידורי הטלוויזיה המוזלים דרך האינטרנט.



רשות השידור היא קורבן לא רע. זה בסדר לעשות רפורמה, אבל לפיד וארדן נסחפו והם נוהגים כשיכורי כוח מהצלחת המהלכים עד כה. הם מנצלים את ההלם והפילוג הפנימי, ותוך כדי הדיונים בכנסת אונסים מהלכים שעלולים לפגוע בעצמאות גוף השידור העתידי.



>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן




ארדן. רוצה הישג תקשורתי בכל מחיר. צילום: ששון תירם



גם בחוק הנוכחי, שבו העובדים במעמד "כשל עובדי מדינה", שמירת העצמאות הייתה כרוכה במאבקים לא פשוטים. זכורים מהלכים תמוהים כמו מינוי הכתב לענייני השטחים המצוין (רן בנימיני) לכתב הכלכלי. לא שכחנו את המאבקים על עצמאות התוכנית "סדר יום" (רשת ב') שבה, מול המיקרופון של קרן נויבך והעורכת מירית הושמנד מיטרני, הוצב פליט "האח הגדול".



אם כך, תארו לעצמכם מה יקרה ביום שלמחרת. הפוליטיקאים עדיין מסרבים להעניק לעובדים את החסינות העיתונאית שהוענקה להם בעבר. ברור שקיפול מטריית מעמד עובד המדינה תכרסם ביכולתם לתפקד ללא חשש. 



כבוגר חמישה מו"לים ב"מעריב" ב-20 השנים האחרונות (עד האכסניה הנוכחית ב"מעריב-השבוע") חוויתי נאורים, שהעניקו חופש אבל עם יד קפוצה, וגם כאלה שבמקרים מסוימים קשרו את הידיים. מגוף ציבורי, הציפייה היא לעצמאות רבה יותר מגוף תקשורת פרטי.



מינוי מפרק או כונס בתקופת הדמדומים וללא הסכם קיבוצי (כמקובל בגופים ציבוריים כמו תע"ש, בזק ועוד) תפגע בצורה לא הוגנת בעיתונאים החדשים. דוגמה אחת היא ההמלצה להגביל באופן חסר תקדים את הוצאות השכר ל-35% מהתקציב. ברור שההוצאות בפועל יהיו גבוהות יותר, אבל דרך העסקת פרילנסרים ועובדי קבלן.



>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן




העובדים כבר לא נאבקים על תנאי הפרישה, אלא על חופש העיתונות. צילום: פלאש 90



הפוליטיקאים טועים לחשוב שעובדי הרשות נאבקים על תנאי הפרישה הנוכחיים, מאחר וזה כבר מאחוריהם. המאבק כעת הוא לוודא שאם וכאשר יוצע להם להשתלב ברשות החדשה, הם יגיעו למקום שבו חופש העיתונות יישמר ללא מורא וללא משוא פנים.



ולסיום מילה להסתדרות. היא הייתה צד בהסכם הקיבוצי עם עובדי הרשות לפני שלוש שנים. לאן נעלמה אחריותה ליישום ההסכם, ומדוע כמעט ואינה משמיעה את קולה? מדוע הוועדים החזקים במשק אינם מוחים? מהלך חסר תקדים של סגירת רשות השידור עלול להתהפך בעתיד גם עליהם