"שלום, במה אני יכולה לעזור?"



"אני מעוניינת לבטל את המינוי".



"...אוי, רק בגלל מאמר אחד?"



"לא, האמת היא שזה בגלל כיוון קיצוני מדי זה זמן, והמאמר היה רק הקש ששבר את גב הגמל".



"אבל את מכירה את גדעון. ככה הוא. לא חבל לאבד את כל העיתון בגללו?"



המוקדנית במחלקת המנויים של "הארץ" נשמעה אינטליגנטית ועדינה. שורת התשובה האווילית הזאת מן הסתם ניתנה לה כחלק מתדריך באותו בוקר, כהכנה לגל המתלוננים על המאמר. בגדול, מדובר בטקטיקה שהיא פחות או יותר זהה לסצנה הבאה: עיתונאי שמתקשר למשרד ראש הממשלה כדי לקבל תגובה עלשערורייה כלשהי, והדובר עונה לו: "אוי, נו, אבל אתה מכיר את שרה... ככה היא. למה לכתוב על זה בכלל?".



חבל שעיתון שמעורר בידו האחת את הציבור לערנות ותגובה מצפונית-אקטיבית כלפי עיוורון הממסד, מעודד בידו השנייה את הירדמות קהל הקוראים נוכח ההקצנה שלו כדי להתנער מאחריות כלשהי על התוכן ומהצורך להתנצל או לתקן.



ובכלל, אולי הגיע הזמן לקורטוב "נאה דורש, נאה מקיים". כי עיתון שטוען שהוא בעד הקשבה, אבל לא מקשיב כשהציבור מתרעם עליו, הוא לא באמת בעד הקשבה. הוא בעד שיקשיבו רק לו ולקולו. עיתון שטוען שהוא נגד טרור, אך מתעמר בצה"ל ואינו מגנה את חמאס, הוא לא באמת נגד טרור. הוא נגד חיל האוויר של ישראל.עיתון שטוען שהוא דוגל בקבלת ה"אחר", אבל מתבטא בלעגנות נגד כל אדם שחושב אחרת מהקו שלו, אינו באמת בעד קבלת האחר. הוא בעד השפלת כל מי שאינו אוחז בדעתו. 



גדעון לוי
גדעון לוי, ככה הוא. צילום: גדעון מרקוביץ, פלאש 90



כבר לא מעט שנים ש"הארץ" חתך לאזימוט מערכתי מסוכן. כן, נותרו בו עדיין כותבים טובים ומקצועיים, אבל הם הולכים ונבלעים, מתמעטים בכוחם. לו העיתון היה מקשיב לקוראיו, הוא היה עוצר, חושב מחדש (אבל באמת, לא רק כססמת פרסומת), מבין שהגזים ומתקן את דרכיו. קל לעשות אינטלקטואליזציה להשוואות מופרכות.



כמה קל, למשל, להשוות את "הארץ" לחמאס: הולך במלוא הכוח עם הראש בקיר, לא משנה את דרכיו הקיצוניות גם כשהמציאות טופחת על פניו ונוהג כאילו יש סט חוקים מיוחד בשבילו וסט לגמרי אחר לכל השאר. אבל זה רחוק מאוד מלהיות מדויק. חמאס הוא ארגון טרור רצחני שקם במטרה לרצוח, ולא לבנות שום דבר.



"הארץ" אומנם מעודד אלימות פלסטינית נגד ישראל, אבל הוא עיתון שבמקור קם כדי לתת קול מתון וחכם יותר. הוא אומנם איבד את דרכו, אבל יש לו תקנה כעיתון שמתיימר לחשוב. במיוחד בימים שבריריים כאלה, "הארץ" לא מתאמץ לדייק, ולא משכיל לפעול בחוכמה. הוא מתמחה בזריקת פרובוקציות מופרעות שרק מרעילות את האווירה.



ההרעלה הסיסטמטית הזו מייצרת נורמות של זלזול, ביטול האחר, והמון רוע ושנאה. היא רק מרחיקה מישראל את השלום הפנימי, ולכן גם את החיצוני, בניגוד לכל ההצהרות המתיימרות לעשות את ההפך. אז למקרה שהמוקדנית לא העבירה את המסר, זה מה שיש לי לומר למובילי העיתון שמאמינים כל כך במוסר: עד שתתקנו את עצמכם, זה פשוט לא מוסרי להיאנח "טוב, נו, זה רק גדעון", ואז להעלים עין מהנזק שאתם גורמים, ואז מכוח האינרציה להמשיך לתמוך בכם כאילו לא קרה דבר.