השיחה בין שר החוץ האמריקאי לבין המנהיג הישראלי הייתה קשה. כדי להפסיק את הלחימה בעזה, אמר השר האמריקאי, צריך שתעשו מחווה לליגה הערבית."ביקשתם את עזרתנו", אמרו האמריקאים. "לא ביקשנו", אמרו הישראלים. בכל מקרה, "אתם חייבים לעשות את זה", אמרו האמריקאים. "לא חייבים", אמרו הישראלים. השיחה הייתה קשה, הטון האמריקאי מאיים. "אם לא תהיה תשובה חיובית זה עשוי לפגוע ביחסי ישראל וארה"ב".


לא, זה איננו תיאור של שיחה בין בנימין נתניהו לבין ג'ון קרי בשבועיים האחרונים, זהו תיאור של שיחה בין שרת החוץ האמריקאית קונדוליזה רייס לבין שרת החוץ ציפי לבני במהלך מבצע "עופרת יצוקה", כפי שתועדה בספרו של אליוט אברמס, מי שהיה סגן היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ג'ורג' בוש. לבני, כתב אברמס, "נדהמה מן האיום". היא טלפנה לראש הממשלה אהוד אולמרט כדי לדווח ולחשוב כיצד "להגן על יחסי ישראל-ארה"ב במהלך העימות".


מה אפשר ללמוד מן השיחה ההיא על המתח השורר כעת ביחסי וושינגטון וירושלים בעקבות ניסיון התיווך האומלל של שר החוץ קרי בשבוע שעבר? קודם כל, שאין חדש תחת השמש. שרי חוץ אמריקאים מתקשים להתמודד עם הלחץ הערבי כאשר ישראל מפעילה כוח צבאי בעזה. ועוד: שלא כל מתיחות היא אותלסופם של היחסים ולא כל איום של פגיעה ביחסים מתממש. ועוד: שאפשר להתנגד לעמדה האמריקאית כאשר יש לכך עילה סבירה.


ועוד - זה מה שאברמס מציין במפורש בספרו - שלא כל מה שכתוב בעיתון על יחסים בין ממשלים ואישים הוא לגמרי מדויק. יחסיהן של רייס ולבני תוארו כקרובים וחמים, המציאות לא תמיד הייתה כזאת. המקרה של רייס ולבני היה קל יחסית. בעיקר משום שההתעקשות של ישראל זכתה לאוזן קשבת בלשכתו של הנשיא בוש.



רייס עם לבני, גם בעופרת יצוקה היתה מתיחות. צילום: רויטרס


במקרה של קרי המצב מסובך יותר. ברק אובמה, לפחות על פי ההודעה הרשמית, גיבה את שר החוץ שלו. אך מה באמת אמר לנתניהו בשיחת הטלפון ביניהם? אם לשפוט לפי האירועים מאז, זו הייתה שיחה שהייתה בה גם מידה של קשב לעמדה הישראלית. קרי אומנם נעלב מהעלבונות שספג בעקבות הצעתו להפסקת אש, וייתכן שעוד ימצא דרך לגבות עבורן מחיר, אך עמדתו כמתווך שופרה.


הוא טיפוס מעצבן, ולא שר חוץ מוצלח במיוחד, וגם נושא איתו מטען שלילי של תחושת כישלון ופגיעה כלפי ישראל. ומצד שני, ג'ון קרי זה מה שיש כרגע. הוא, וברק אובמה, על כל חסרונותיהם הרבים, הם הידיד הגדול שישראל צריכה לעבוד איתו.


ונכון שמידת ההבנה שלהם את צרכיה של ישראל מוגבלת, שהאינסטינקטים שלהם פגומים, שהרתיעה שלהם מממשלת נתניהו חסרת פשר, שהיכולת שלהם לגבש מדיניות, לנמק אותה ולהוציא אותה לפועל לא מרשימה.אבל לפחות כרגע אין לישראל תחליף טוב יותר לידידות ולמטריה האמריקאית. אין לה יכולת להשיג את מטרותיה ללא גיבוי אמריקאי.


במילים אחרות: אם היחסים עם האמריקאים הם בעיה - סימן שגם המדיניות הישראלית שהושתתה עליהם לא כל כך מוצלחת. ושצריך לשנות אותה. ואם הם לא בעיה, אז כדאי להתייחס למחלוקות, גם החריפות, בפרופורציה. 



אובמה, עדיין ידיד אמיתי. צילום: רויטרס