אופה ("סבא" בגרמנית), ספר לי על המדינה הרחוקה שבה נולדת? איך היה שם? התחלה של שיחה דמיונית שתתקיים בעוד 30 שנה ביני לבין אחד מנכדי, בפרבראמיד של ברלין, שאליה עקרתי אחרי שיוקר המחיה בארץ עבר כל גבול. וכך היא תימשך, השיחה ההיא, שלא תתקיים (כי אין לי כוונה לרדת לברלין): אה, נכדי, קוראים למדינה הזו ישראל. הקמנו אותה אחרי השואה. 

מה זה שואה? שאלה טובה, גרהרד. שואה זה אירוע חד-פעמי בתולדות האנושות, כשקם עם מסוים והחליט להשמיד מעל פני האדמה את העם שלנו. הם ניסחו תורה שבה קבעו שהיהודים הם גזע נחות והחליטו לרצוח את כולם. כן, זה באמת קרה. מה זה יהודים? זה אבא ואני.

אתה לא, כי אמא שלך לא יהודייה. בכל מקרה, הם השליכו שישה מיליון יהודים לתאי הגזים. מה זה תאי גזים? אני מעדיף לא לספר לך, בגילך. והיו גם מיליון ילדים קטנים, בגיל שלך, וגם יותר קטנים, שנרצחו אז. הם כמעט הצליחו למחות אותנו מתחת לפני האדמה, עד שמדינות אחרות השתלטו עליהם.

שליש מעמנו נרצח בשנים האיומות ההן, נכדי. זו הייתה אחת התקופות השחורות בתולדות המין האנושי. רדפו יהודים כאילו הם חיות פרא. ביצעו בהם ניסויים רפואיים. עשו ממה שנותר מגופם סבונים. ירשו את הונם. גזלו את הכבוד העצמי שלהם. הרעיבו אותם, היכו אותם, קברו אותם חיים ושרפו אותם. מחו את צלם האנוש שלהם. לא היה כדבר הזה עד אז, נכדי, וגם מאז טרם קמה תופעה כזו.


הפגנה אנטי ישראלית בברלין. אנחנו נישאר כאן לבכות על מה שקרה לנו. צילום: רויטרס

ומה קרה אחר-כך, אתה שואל? אחר-כך קרה נס גדול. שארית הפליטה התאספה ובכוחות אחרונים עלתה לפלשתינה, שם נולד העם העתיק שלנו לפני 3,000 שנה. היו שם כבר חלוצים שבאו לפני המלחמה והחלו לבנות את הארץ. הגיעו פליטים נוספים, מהמזרח התיכון ומארצות האסלאם, ויחד, בכוחות משותפים,הם ייסדו מדינה מופלאה, כנגד כל הסיכויים, בתוך ערב רב של מאות מיליונים שלא רוצים בהם.

התנפלו עליהם, כבר ביום הראשון, צבאות זרים שאיימו לכלותם, אבל החלוצים האלה נלחמו בשיניים ובציפורניים והמדינה שלהם התבססה ועלתה ופרחה וניצחה את כל אויביה, והקימה תעשייה, ומדע והייטק וצבא, ובניה תרמו לעולם את החשובות והטובות בהמצאות, ואיש לא האמין שזה יקרה. והאבא והאמא שלי עד יומם האחרון היו בטוחים שזו מתיחה, שלא יכול להיות שזה באמת קרה, אבל האמן לי, נכדי, זה קרה.

ולמה אנחנו כאן? אה, זה בגלל המילקי. כשאבא שלך נולד, והיה ילד קטן, הוא אהב מילקי. אבל בישראל המילקי היה יקר. לא היה קל לחיות שם, כי היו כל מיני חזירים קפיטליסטים שההתנהגות שלהם גרמה למחירים לעלות, והממשלה לא באמת טיפלה בזה, ולאנשים הפשוטים היה קשה עם המחירים ועם יוקר המחיה. לא קשה כמו במדינות שמסביב, אבל די קשה. ושכר הלימוד היה גבוה, וגם השכירות בתל אביב, אז עברנו לברלין.

ההורים שלי התמרמרו, הם הרי בקושי ניצלו מהתופת באותה ברלין, אבל הם היו זקנים מדי. וכאן אבא שלך גדל, עד שהכיר את אמא שלך, שהיא לא יהודייה, אבל בחורה טובה שאהבה את אבא. ובינתיים הזמן עבר, ואתה נולדת, וכבר לא היה לאן לחזור. עד כאן השיחה. בואו לא נכנס עכשיו למה, בדיוק, לא היה לאן לחזור. גם אני עוד לא סגור על זה. אבל בואו כן ניכנס לעובדה הבלתי נתפסת ש-75 שנה אחרי שברלין רעדה תחת מגפי הנאצים ומצעדי החולצות החומות והאס.אס. של היטלר, והנה כאילו כלום. המוני ישראלים נוהרים אליה בחזרה. 

קשה להם כאן, במדינת היהודים היחידה. כאילו היה פעם קל. גם יקר להם. כאילו היה פה פעם זול. נוח להם בברלין. מכל המקומות בעולם, בברלין. והם עוד מתרברבים, ומקימים קבוצות פייסבוק, ומייצרים קליפים, כל אחד עם השלט העולץ שלו, זה עזב לברלין, וזו לאמסטרדם, וההוא בכלל לניו יורק. וואלה, איזו פרטייה עליזה. פליטים היינו, פליטים נישאר.

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.
 
 


ברור שהם צודקים. יוקר המחיה בישראל הוא שערורייה. טירוף מערכות של ממש. החל בסל הקניות בסופר, דרך שכר הדירה, דרך שכר הלימוד, דרך עלות הדירה הממוצעת. אז מה? זו סיבה לברוח ולתקוע יתד דווקא במקום שספג את כמות הדם היהודי הגדולה בהיסטוריה? מה זה מלמד על העם היהודי? אולי שבאמת לא מגיעה לנו מדינה עצמאית משלנו?

אני יודע שעכשיו הפכתי את עצמי לבדיחה נלעגת בקרב קהילות הברלינאים הציונים החדשים. תצחקו, לבריאות. אתם הרי משלמים פחות על מילקי, ואני לא. השאלה היא, מה תספרו לנכדים שלכם, או לבנים שלכם, בערוב ימיכם. ועוד בגרמנית. מה, שבעטתם בחלום שהתגשם אחרי 2,000 שנה כי סל הקניות היה יקר לכם? כי חזרתם למקור הרוע, שבו מלבלב עכשיו האסלאם הקיצוני החדש, כי שכר הדירה בתל אביב היה יקר מדי? כי בחישוב מצטבר של כל סלי הקניות שחסכתם בתקופת חייכם, הייתם יכולים להוסיף עוד חדר שלם לדירה?

אז אתם תצחקו, ואנחנו נשאר כאן מאחור לבכות על מה שקרה לנו. על אובדן הערכים, על המרוץ אחרי הנוחות וסיר הבשר, כל התכונות האלה שהפכו אותנו לשק החבטות הפופולארי ביותר בעולם, נותרו על כנן. אולי באמת לא מגיעה לנו מדינה. קואופרטיב אנחנו צריכים, לא מדינה. שיהיה זול, לא חשוב איפה. ומילה אחרונה: את המלחמה על המדינה הזו צריך לעשות כאן. לא לוותר. יש הרבה דרכים. מחאת קיץ 2011 נכשלה? בואו נעשה עוד אחת.

לנו, בניגוד לכל האחרים, אין מקום אחר. אין מרווח טעויות. הנס הזה לא יקרה פעם נוספת. אבל אולי זה מאוחר מדי. עם שבניו זוחלים בחזרה למקום בו נשחטו מיליונים לא כל כך מזמן, הוא עם שאיבד את הכבוד הלאומי שלו.