מה שמרגישים אנשים מסוימים כלפי נושאים שאין צורך לכתוב עליהם או להתרברב בעניינם, כמו סקס למשל, אני חש כלפי קריאת ספרים. מה שלא תכתוב על ספרים ועל עצמך, תמיד תישמע כמי שחוטא ביוהרה. יש מי שנאחזים בציפורניים בהגדרתנו הגורפת כ"עם הספר", אבל אני חושש שהתואר ההיסטורי הזה נשחק והודח כמו הדיבור על "הצבא הטוב והמוסרי בעולם". מעם הספר הפכנו לעם חוק הספרים, ואת מנחם פרי החליפה ג. יפית. אני מעדיף להקיז לעצמי מספיק דם כדי לכתוב בו ובעט ציפורן ספר מאשר לרכוש ספרים מגימ"ל. 

אמריקה, לעומת זאת, היא אומה שוחרת ספר אמיתית. אולי אפילו "אומת הספר". לא רק שרואים כאן אור יותר ספרים בשבוע מאשר במשך שנה שלמה בישראל, אלא הם טובים ומגוונים יותר, מהווים משלח יד משתלם למחבריהם ולכל העוסקים במו"לות. בכרך אמריקאי ממוצע אני רואה יותר אנשים קוראים ספרים מאשר משוחחים בנייד, מה גם שהנייד הפך למכשיר קריאה בעצמו. הרגע שבו נכנסו הספרים לענן-מדף וירטואלי היה מבחינתי הרגע המשמעותי ביותר מאז המצאת הדפוס. בגלל הרגע הזה לא החזקתי ספר אמיתי ביד יותר מעשר שנים. 
אינני יכול להעיד על התאמתי הגבוהה לטכנולוגיות חדשות. אינני האטי והמגושם מכולם ואינני נאחז בקרנות מכונת הדפוס, אבל גם ספידי גונזלס אינני. אני טוב באיתור מגמות חדשות ואמיתיות ודוהר על סוס לבן בראש העדר באותה מידה שבה זיהיתי מגמות נפל טכנולוגיות כמו הלייזר-דיסק שאליו סירבתי להתקרב, וגם הפגנתי זהירות לא אופיינית בקרב על התמונה החדה בין HD אחד למשנהו והתנפלתי על הבלו-ריי רק אחרי ששקע האבק. 

גחמותי התרבותיות, המוצרים שאני חושב שאני חייב לעצמי, היו מאז ומתמיד הוצאתי הכספית הגדולה וחורבני הכלכלי. אינני מאמין בספריות השאלה אף על פי שטוב שהן קיימות. את היצירות שעיצבו אותי והפכו למאגר הציטוטים שלי אני רוצה בהישג יד. זאת ירושתי האמיתית לילדי אף על פי שהניחוש המנצח הוא שאלפי הסרטים, הספרים והתקליטים יהיו פרימיטיביים, ובעוד שנים אחדות לא יהיה מכשיר שינגן אותם. בסרטים יצפו בעזרת משקפי 3D, וילדים יכתבו תפניות עלילה בספרים שיקבלו במתנה. הורים אמורים להוריש לילדיהם כסף ולא את סך כל הפריטים שהגדירו את העדפותיהם התרבותיות. לכן אני שמח שלפני עשר שנים בערך נבלמה מתקפת הספרים הגדולה על המדפים בביתנו, מתקפה שאיימה לחנוק אותנו ולהסתיר מאיתנו את השמש. 
זה קרה כאשר הקינדל הראשון נכנס לחיי. אינני מתכוון לעצור ולהסביר קינדל מהו. מי שאינו יודע, דומה לחייל היפני המקשיש שהחמיץ את ההכרזה על סוף מלחמת העולם השנייה. לא רק שהמכשיר מבית אמזון שינה את חיי, הוא הוכיח כי נהייתי היא אחרי תוכנם של ספרים, ללא צורך להחזיק אותם ביד ולערום אותם על המדף. 

מה שפועל לטובתך 

בתחילת נובמבר שלח לי ג'פרי ידידי את ה-Kindle Voyage החדש. הייתה שם עסקה סיבובית שכללה את העובדה שזה הקינדל השמיני שלי ושרכשתי כ-1,500 ספרים. כך קרה שקיבלתי את "הקראן" (מילה לא תקנית לדעתי וקרובה מדי לדעתם של ביבי והאקדמיה ללשון העברית לקוראן) לפני רבים וגם לא שילמתי את המחיר המלא: 199$. 
שיהיה ברור שאין שום דבר לא תקין ב-paperwhite הקודם שלי שהקילומטראז' עליו נמוך ביותר, חוץ משני חורים זעירים במסך, כראשי סיכה, שמעצבנים אותי לפעמים, אבל רוב הזמן אינני רואה אותם. במכשיר הקודם מאוחסנים 150 ספרים שטרם קראתי, ועם הגעתו של החדש נשבעתי לקרוא בהם לסירוגין, בעיקר כדי לא להעליב מי מהם.  
בכל מה שקשור בג'ף בזוס ובאמזון, שרק אתמול הגיעו להבנה עם המו"ל Hachettee שסירב להשתלב בזרם, הביקורת המקצועית נגועה באינטרסים שונים. אבל נוכח תפקודו של הקינדל החדש, אפילו מדור הטכנולוגיה של "הניו יורק טיימס" יצא מגדרו. קריאת הביקורת טרם שקיבלתי את המכשיר גרמה לי לרייר היפראקטיבית. אני שונא שמספרים לי את תוכנם של סרטים או מסבירים לי מה טוב בזה ורע בהוא, אבל הביקורת ב"טיימס" גרמה לי לתגובה מתחום המונחים המיניים. מכיוון שכעת הוא שלי ובידי, שמישהו אחר יקרא את הביקורת ב"טיימס". 
בגובה של שישה אינצ'ים ודק יותר מקייט מוס בימי ההרואין-שיק, אתה חייב לזכור שהמכשיר בידך. את הבעיה הזאת אני פותר עם כריכת עור סקסית ואיכותית שבה אני מניח אותו, לרוב מבית Cole-Haan וחרשי עור איכותיים אחרים. עוצמת התאורה נקבעת על פי תנאי החדר שאותם יכול הקורא להתאים לפי העדפתו. בקראן הקודם נאלצתי להזיז את האגודל מהמקום שבו אחז במסגרת המכשיר ולגעת בצדו הימני של המסך כדי להעביר עמוד. בקראן החדש שובצה הפונקציה הנ"ל במסגרת. כאשר אתה לוחץ עליה במקום הנכון - העמוד מתחלף. כאשר אתה לוחץ בנקודה גבוהה יותר, העמוד מדפדף לאחור. לא אתגר גדול לאנשים ספורטיביים, אתם אומרים, אבל אני זקוק לשימור כל טיפת אנרגיה שאני יכול, ואלה בדיוק הדברים הזעירים הללו שפועלים לטובתך ושהפכו את אמזון לחברה כה עילאית. 
כדי להפוך את הדפדוף לסקס טנטרי, מלווה הפיכת העמוד בצליל נקישה מינימליסטי ובתחושה נעימה באגודל שטרם הצלחתי לתאר אותה במילים. הקראן מכיל את Palatino, האות החביבה עלי ביותר באנגלית שאת גודל הפונט אני קובע בעצמי. אבל מה שהופך את הקראן החדש ליצירת מופת, הוא המסך שעשה כברת דרך גדולה לעבר מראהו של נייר איכותי. האות המופיעה עליו חדה ואסרטיבית בכ-30% יותר מהמכשיר הקודם.
ההכרזה בדבר אורך חייה של הסוללה תמיד מאכזבת אותי. כבר היה לי דיון טכנולוגי מעמיק עם מהווישנו מצוות התחזוקה של קינדל, ונותר עדיין לראות אם הקראן החדש אכן יעניק לי עשרות שעות קריאה ללא טעינה. אני חושש שלא. 

וויקנד בארץ ליליפוט  

חשוב להבהיר שאני מודע לקיומם של קראנים אחרים בשוק. יש לי אייפד שניסיתי לקרוא בו ולא נהניתי. גם את האייפון ניסיתי, והוא פתרון לגיטימי אם אתה מוזמן לוויקנד בארץ ליליפוט. שום מכשיר מהמכשירים השונים הקיימים אינו מתקרב לקראן של אמזון. אינני מעריץ שוטה, וחוויתי את מעידותיו של בזוס דרך החור בכיסי. את הטאבלט Amazon Fire החדש שהיה לי מכרתי בהנחה ניכרת לאם שקנתה אותו כמתנת חג מולד לבנה. הנייד של אמזון הוא בדיחה. ומתקן הסטרימינג שרכשתי ב-99 דולר טרם הזרים דבר, אפילו לא סודה, משום שאינני מצליח להתגבר על בעיות אינטרנט קשות. 
אבל בניגוד לאחרים אני משוכנע שהישות היקרה ביותר לאמזון היא הקליינט. בעבורו מוכנה החברה להסתכסך עם כל העולם ואחותו. על השאלה אם אני מוכן לתפוס את עצמי כאזרח עולם בעל אחריות כלפי מי שאמזון מעסיקה בתנאי רעב, אינני רוצה להשיב כרגע. בתחום זה לא שונה אמזון מאפל או מכל חברה אחרת. השאלה היא על מי מטפסת העיתונות קודם. אינני מתכוון להניח לדיון הראוי הזה (בינתיים) לגרוע מחוויית הקריאה שלי. תתבעו אותי.