1. מסיבת העיתונאים שכינס ראש הממשלה בנימין נתניהו בשעה הרגילה (כמה דקות לפני מהדורות הפריים־טיים) הייתה עמוסה מנהיגות.

"הנחיתי הערב להרוס את בתי המחבלים שביצעו את הטבח ולזרז את הריסת בתי המחבלים שביצעו את הפיגועים הקודמים. הנחיתי להגביר את האכיפה ולהחמיר את הענישה נגד המסיתים וכן להוציא אל מחוץ לחוק ארגונים מתסיסים, וכן הנחיתי להגביר את האבטחה ברחבי ירושלים. לצד הפעולות ההתקפיות, יש גם פעולות הגנתיות".
בואו ננתח את הטקסט הזה: 3 פעמים "הנחיתי". להרוס את בתי המחבלים? אה, אבל גם בפיגוע הקודם, ובזה שקדם לו, הנחית להרוס את בתי המחבלים, והם לא נהרסו. הפעם צירפת להנחיה החדשה הזו, הנחיה נוספת, לזרז את הריסת הבתים שכבר הנחית בעבר להרוס.


בקיצור, מגוחך. הלאה: הנחיתי להגביר את האכיפה ולהחמיר את הענישה נגד המסיתים וכן להוציא אל מחוץ לחוק ארגונים מתסיסים. נדמה לי, אדוני ראש הממשלה, שאת ההנחיה להוציא אל מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית הנחית כבר כמה פעמים, לא? והיא עדיין חוקית.
השייח' ראאד סלאח, גדול המתסיסים נגד ישראל, היהודים והציונות, כנ"ל. הלאה: הנחיתי להגביר את האבטחה ברחבי ירושלים. ואללה. איך לא חשבנו על זה קודם? אבטחה, זה הפתרון. "כי לצד הפעולות ההתקפיות, יש גם פעולות הגנתיות". ובכן, האמת, זו שנתניהו לא יכול להגיד אל מול פני האומה, היא כזו: אין פעולות התקפיות.
אין הרבה מה לעשות מול הסוג הזה של הטרור הרצחני. אין "תשתיות טרור" שאפשר להשמיד, אין "ראשי נחש" שאפשר לערוף. אלה פלסטינים רגילים לגמרי, שטופי מוח ושנאה, מוסתים והיסטריים, שלוקחים את המכונית, או הגרזן, או סכין הקצבים, או האקדח, והולכים להרוג יהודים.
צריך להודות לאלוהים (ולשב"כ וצה"ל) שאין להם חגורות נפץ. המשטרה ועיריית ירושלים מקשים את החיים על תושבי מזרח העיר כבר שבועות, פושטים וקונסים ועוצרים וממררים חיים, אבל העסק לא נרגע. הוא לא נרגע, כי האווירה שנוצרה כאן, באדיבותם של הקיצונים למיניהם, היא אווירת מלחמה.
הסכנה האמיתית, שנתניהו לא דיבר עליה אתמול (אבל כן עלתה בדיונים הפנימיים), היא שגל הטרור הזה יהפוך למלחמת דת של ממש, כמותה עוד לא הייתה כאן: הם ייכנסו להרוג יהודים בבתי כנסת, יהודים ייכנסו לשרוף מסגדים על יושביהם, והדבר הגדול הבא יכול להיות פיגוע על הר הבית. לך תדע מה "ינחה" ראש הממשלה אחר כך.
2. נתניהו ניסה להמעיט אתמול מהמחלוקת והסתירה בין דבריו ודברי שריו הבכירים, לבין מה שאמר ראש השב"כ יורם כהן לוועדת החוץ והביטחון. כהן אמר, למי שפספס, שאבו־מאזן לא מעודד טרור, אלא להיפך, גם בגלוי וגם מתחת לשולחן. אגב, זה לא רק יורם כהן. זה גם צה"ל, זה גם אמ"ן (הנה משהו שהם מסכימים עליו), זה כל מערכת הביטחון, שמגוננת בגופה ממש על אבו-מאזן מול ההתלהמות של ראש הממשלה ושרי הימין.
בשבוע שעבר שוחחתי עם גורם צבאי בכיר שאמר לי את הדברים האלה: "אבו־מאזן הוא לא הבעיה, אלא הפתרון. הוא לא משחק משחק כפול, הוא נלחם בטרור והוא עקבי ונחוש". אז למה מקצועני הביטחון שלנו עושים את זה? כי הם יודעים שאבו־מאזן נלחם בטרור, שההוראות שלו למנגנוני הביטחון שלו ברורות, חדות וחשובות.
הם עובדים מול הרשות הפלסטינית והם זוכרים את ימי האינתיפאדה השנייה, כשכולנו התפללנו שיבוא איזה מנהיג פלסטיני שיוקיע את הטרור, שיילחם בו באמת, שיאחד את כוחות הביטחון, שיקים בתי סוהר, שיעצור אנשי חמאס מעצרים אמיתיים. ובכן, אבו־מאזן עושה את כל זה. לא מדובר במשהו מובן מאליו. זה מציל חיים וזה מקל את המלאכה על השב"כ וצה"ל.
כן, בעניין ירושלים הוא קיצוני יותר. אין לו ברירה. ירושלים, עבור המוסלמים, זה המכנה המשותף הרחב ביותר. בניגוד לחברה שלנו, בה יש חילונים ודתיים, קיצוניים ומתונים, כולל כאלה שלא ממש מוכנים להיהרג או להישבע על ירושלים,
אצלם זה אחיד לגמרי: הר הבית מוסלמי, נקודה. כל מי שמסכן את זה, מסתבך עם האסלאם כולו. הסטאטוס קוו שהיה קיים עד לאחרונה, היה טוב לכולם. היהודים עלו להר הבית במשורה, טיפין טיפין, ובצניעות.
לא התלהמו ולא התרברבו. הסתפקו בקודש הקודשים שלהם, הכותל המערבי. עכשיו, כשהיהודה גליקים נוהרים גלים־גלים אל ההר, כשכל זב ומצורע מדבר על שינוי הסטאטוס קוו, כשחופרים סביב ההר ומטילים עליו מצור מכל הכיוונים, כשמתנחלים צצים כל שני וחמישי עם בתים חדשים קנויים בלב שכונות פלסטיניות, כל זה מתפרש על ידי החברה הפלסטינית המוסתת ושטופת המוח שסביבנו כפי שמתפרש, ואנחנו מקבלים מה שקיבלנו. העיקר שאנחנו צודקים.
 הפיגוע בכולל, אתמול. חשש ממלחמת דת. צילום: פלאש 90

3. וישנו עניין ההסתה. כן, כאן נתניהו צודק לגמרי. כלי התקשורת הפלסטיניים עוסקים בהסתה פרועה. אגב, לא רק הפלסטינים. מעקב אחרי התקשורת הזרה בשעות הבוקר אתמול, מגלה תוצאות עגומות. לקח להם הרבה זמן להבין שהיה כאן טבח בבית כנסת, טרור טהור וברברי של פראי אדם נגד מתפללים תמימים. השאלה היא, האם אפשר לקחת את ההסתה ולעשות אותה חזות הכל.
הפלסטינים שונאים אותנו שנאת מוות. זו עובדה. אנחנו, אגב, נותנים להם סיבות מצוינות. אי אפשר לדרוש מהם להתאהב בנו מחדש, כשאין תהליך שלום, כשמפעל ההתנחלויות, שבא על חשבונם, ממשיך להתנפח ולהתעצם על בסיס יומי וכשהאופק שלהם קודר וחסר תקווה. מי שחושב שאין צורך בתהליך שלום ואפשר לקדש את הסטאטוס קוו עד ביאת המשיח, מגלה שלפעמים במקום משיח מגיע פלסטיני זועם עם סכין או גרזן.
לא, אין סיבה להצדיק את המעשים הללו, אבל הפלסטינים, כבר אמרנו, הם חברה מוסלמית פנאטית, מוסתת, שטופת שנאה, שיש בה הרבה יותר מדי אנשים שמסוגלים לחלק סוכריות ברחוב למראה תמונתה של תינוקת יהודיה בת 3 חודשים שנדרסה על ידי מחבל ש"הגן על אל אקצא". בסיטואציה הבלתי אפשרית שלנו, פעמים רבות לא רק עדיף להיות חכם במקום צודק, זה ממש חיוני. הדרך לגיהנום רצופה בגופות של אנשים שצדקו.
4. נתניהו קרא אתמול שוב לממשלת חירום לאומית. הוא ניסה לעשות את זה ביציאה ל"צוק איתן", ומאז הוא ממשיך לנסות. ממשלת חירום תבוא לו טוב עכשיו, כי זה ישבור את הקרח בינו לבין החרדים ויחבר מחדש את דרעי וליצמן לפטמות השלטון. ממשלת חירום תקנה לו זמן. העניין הוא, שבמצב העניינים הנוכחי, גם לפיד ולבני צריכים ממשלת חירום, כי גם הם צריכים זמן. נראה לי, שבקצב העניינים הנוכחי, אנחנו עוד עלולים לאסוף בזמן הקרוב יותר מדי אירועי חירום מדממים, שבסופו של דבר יביאו להקמתה של ממשלת החירום המיוחלת. ואלה חדשות רעות.
5. למרות האווירה הקשה במסיבת העיתונאים של נתניהו אתמול היה גם רגע קומי, כשראש הממשלה אמר את המשפט הבא: "38 מדינות נלחמות עכשיו בארגון טרור בסדר גודל של חמאס. אנחנו נלחמנו בחמאס לבדנו, ויכולנו לו". שנאמר, גם בשעות קשות רצוי לשמור על חוש הומור.