לאחר הטבח בבית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים, הוציא ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהרה ובה קבע כי הפיגוע הוא "תוצאה של ההסתה של אבו מאזן". אין זו הפעם הראשונה שנתניהו משליך את האחריות לטרור על יושב ראש הרשות הפלסטינית וראש הממשלה אף העביר מסרים דומים לקהילה הבינלאומית ולמלך ירדן בפגישה האחרונה בין שני המנהיגים.
בחינת המציאות בשטח מעלה כי טענותיו של נתניהו מוצדקות. פעולות המפגע הבודד אינן נוחתות מהשמיים אלא מתוכננות מאחורי הקלעים, ממומנות ומקבלות רוח גבית מגורמים רשמיים והן בעלות כתובת ברורה - לשכתו של אבו מאזן המפעילה מערך משומן של הסתה דמונית ואנטי־יהודית נגד ציונים ויהודים ונגד ישראל ומעודדת פיגועים.
הרשות הפלסטינית ואבו מאזן אינם מפסיקים להסית, גורמים להסלמה ומתסיסים את הרחוב הערבי. כך למשל, בנאום שציין עשור למותו של יאסר ערפאת דרש אבו מאזן "להרחיק את המתנחלים שמטמאים את אל־אקצא". אבו מאזן גם שלח מכתב תנחומים למשפחת המחבל שניסה לרצוח את יהודה גליק ובו גינה את "ההתנקשות של צבא הכיבוש הישראלי" ועוד הוסיף כי המחבל "מת כשהיד בהגנה על זכויות עמנו ועל מקומותינו הקדושים".
דברים חמורים אלו של אבו מאזן, המעידים כי הוא תומך בטרור, מצטרפים להסתה ברשות הפלסטינית. החל בקריקטורה בעיתון הרשמי של הרשות, המאדירה את המחבל שניסה להתנקש בגליק, קריקטורה בעיתון של מנגנוני הביטחון המציגה את אל־אקצא בדמות אישה הנאנסת על ידי חייל יהודי, הוקרת כבוד למחבלת דלאל מוגרבי בערוץ הטלוויזיה הממלכתי של הרשות, תשבוחות למבצעי הפיגועים האחרונים מפי יועצי אבו מאזן ועוד.
כל ניסיון לשייך את האינתיפאדה האחרונה למתחמים צרים של פיגועי אווירה או מפגעים בודדים הוא עיוות המציאות. ההסתה מחלחלת לרחוב הערבי, שממהר להציל את "המולדת הנגזלת" ולהחזיר את הכבוד הערבי "הנרמס תחת הישות הציונית" בעזרת פעולות טרור.
הרשות הפלסטינית מצאה את השיטה המנצחת, כזו המאפשרת לה מצד אחד להתנהל באופן לגיטימי מול הקהילה הבינלאומית, ומצד שני להמשיך לפגוע ביהודים. אבו מאזן הבין שמייצור טרור לא יצמח לו דבר - הן בשל העובדה שישראל תגיב בעוצמה, והן בשל הפגיעה האפשרית בתרומות אותן מקבלים ברשות.
לכן חל מעבר מייצור טרור עצמי לעידוד טרור. כשמכונת ההסתה עובדת, השטח מבין את הרמז ומוציא לפועל מתקפות טרור. מצב זה מאפשר לעבאס להסתובב בקוקטיילים בינלאומיים בזמן שהרשות מציתה את השטח באופן עקיף. על ישראל להמשיך בדיפלומטיה הפומבית נגד אבו מאזן ולהצהיר כי מעתה מדובר בפרסונה נון גרטה בישראל וכל יצירת קשר עמו כמוה כיצירת קשר עם חמאס.
עליה למצוא דרכי התקשרות עם גורמים מתונים ברשות הפלסטינית,שיהיו מוכנים להרגיע את השטח בתמורה לקבלת מעמד מהממשל הישראלי ולהמשיך ולקיים את שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון, שלהם אינטרס מובהק בשימור הקשר עם צה"ל, בשל החשש מהשתלטות חמאס על יהודה ושומרון.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"