אני מכיר את עמנואל רוזן שנים רבות. רוב הזמן בהיי וביי. אבל בחודשים האחרונים גלגלנו רעיון לפרויקט מסוים שלא יראה אור, כי תא העיתונאיות בפייסבוק חיסל את הקריירה התקשורתית של רוזן.



איני יודע אם הוא ביצע עבירות מין, הטרדה או אף גרוע מזה. גם אני שמעתי את אותן שמועות ששמעה כל הברנז'ה הביצתית שנקראת תקשורת. שמעתי אבל לא התייחסתי. מדוע? כי אני רדוד כמו כולם בתקשורת ואני עסוק בעצמי. כן, כמו כולם בתקשורת. אנחנו חיים את העבודה 24/7 רק כדי לכתוב/לשדר את הסיפור הבא בכל מקום בעולם, רק כדי שאבא שלנו יקרא/ישמע את זה, גם אם הוא מת כבר 18 שנה.



אנחנו לא מוכנים שיקרה אסון בלי שנהיה שם וננתב את הגרפומניה או את היכולת לברבר שעות על אותו נושא, גם - וזה קורה כל הזמן - אם יש לנו מושג קלוש או בדל מידע על מה שקורה באמת. כל עיתונאי שאומר לכם אחרת הוא רמאי.



> צרפו את דה פוסט לטוויטר שלכם




אני רדוד כמו כל התקשורת. איור: ליאב צברי



אני נותן לכם את האמת של 33 שנה בתקשורת כפי שהיא: פשוט ביצה מלאת טינופת. רק רוזן וקורבנות ההטרדה לכאורה יודעים את האמת. מה קרה, היכן זה קרה, מתי זה קרה ובעיקר מדוע זה קרה. אני מקבל כהנחת בסיס שהיו מקרים שבהם רוזן עבר את גבול הטעם הטוב בסוגיית החיזור. לא פגשתי באישה שהוטרדה על ידו, ייתכן שאפגוש וייתכן שלא, אבל יש יותר מדי שמועות ויותר מדי מקרים לפי אותן שמועות.



המשטרה חוקרת את החומר שנאסף. גם אם יתברר מעל כל ספק שרוזן לא עבר על החוק - ציבורית הוא גמור. כעיתונאי בכיר הוא לא יוכל להתייחס למידע על הטרדות מיניות של נבחרי ציבור וסתם סלבס. אני מרשה לעצמי להניח שגופי תקשורת לא ירצו להעסיקו.



אבל, וזה חשוב, חובה לתת לרשויות החוק לבצע את תפקידן ללא הרעש הלבן של תא העיתונאיות. אין לי פייסבוק, מעולם לא היה לי, אבל אני קורא ושומע שהדס שטייף קובעת נחרצות שרוזן הוא אנס. אני מניח שיש לה ראיות לכאורה מספקות וככתבת פלילים ותיקה היא יודעת על מה היא מדברת.



אבל היא דיברה מספיק, הציפה את הנושא, גרמה למשטרה לפתוח בחקירה, אז עכשיו לשתוק בבקשה. במקביל לשתיקה, כדאי שהראיות שברשותה יועברו לראש אח"מ ניצב יואב סגלוביץ'.



יש לי בעיה עם לוביסטים, לא מאמין בשדולות: על רקע מגדרי, על רקע עדתי, על רקע צדק חברתי ועוד כל מיני. בסוף מגיעים מהשדולות האלה לג'ובים או רחמנא ליצלן לכנסת. תא העיתונאיות בא לי לא טוב. אין לי סיבה מוגדרת לכך, אבל זה המצב. כאדם שהוגשו נגדו 75 תביעות אזרחיות וקובלנות פליליות בגין דיבה ולשון הרע (יותר מכל עובדי התקשורת הישראלית ביחד בשני העשורים האחרונים), אני זהיר בקביעה כלשהי לגבי התא ו/או חברותיו.



רק דבר אחד אני מבקש לומר, ובאמת שתסלחנה לי חברות התא. יש חוק, יש עבירות על החוק, אין אמצע. נא לא להיות נציגות המוסר בעם. מוסר זה שם של דג. כאשר לסמרטוטי עיתונות כמוני אין איך לסגור משפט, אנחנו אומרים אולי זה כשר אבל מסריח, אולי זה חוקי אבל זה לא מוסרי.

אני לא מתיימר להיות נציג המוסר. אני, בקושי רב יכול לייצג אותי. לכל אחד יש שלדים בארון. בשביל השלדים שלי צריך מכולה. אבל גם אלה שלשלדים שלהם תספיק מגירה או ארונית, כדאי להמתין עם שפיכת הדם. יהיה לזה עוד מספיק זמן, ים של זמן. עכשיו הס.




עמנואל רוזן, ציבורית הוא גמור. צילום: נתי שוחט, פלאש 90



סדר עדיפויות



במשך 16 יום הייתי מאושפז במרת"א ע"ש סוראסקי. היה גיהינום ואני מודה לכל האופיאטים למיניהם שסיטלו אותי במשך אותם ימים והותירו אותי שפוי. יחסית כמובן. אני אסיר תודה לכל הרופאים באורתופדית א', לראש החטיבה פרופ' סלעי, לצוות האחים והאחיות שטיפלו בי ובשאר החולים במסירות אין קץ, לסניטרים שגלגלו אותי במסדרונות לבדיקות, לכוח העזר שאנשיו סחבו אותי לשירותים ולמקלחת.

אפילו על הרופא המרדים אני לא כועס, אף ששבר לי שתי שיניים קדמיות במהלך ההרדמה לניתוח, כי היה צריך לדחוף לי טובוס או איזה זבל אחר לגרון. נכון שעכשיו צריך ארבעה שתלים וסבל וכאבים, אבל היה יכול להיות גרוע יותר.



סחבק לא כועס, סחבק מבין בטעויות, סחבק מחבק. רגע אחרי שקיבלתי עגלת נכים לשימוש ברבעון הקרוב שמעתי שהרופאים מכריזים על סכסוך עבודה. בלי להיות מומחה בתחום דיני עבודה, הם צודקים, כי הם לא עובדים - הם עבדים. אם ב-30 שעות משמרת ד"ר פאדי צריך לבדוק אותי פעמיים, להחליט איזה קוקטייל לווריד יעשה לי כיף ובמקביל להשתתף בשלושה ניתוחי חירום, הוא זכאי לפחות להשוואת תנאים של עובדי נמל אשדוד.



טוב, לא הכל. בלי הסטייק סינטה היומי כי הוא לא חייב לאכול, וגם אם כן, מה רע בחומוס מקופסה? קטניות זה טוב, לא? בלי כוס חלב כל יום כי לקטוז לא כל כך מומלץ, ובעיקר בלי פרמיות.




לא עובדים, עבדים. צילום: משה שי, פלאש 90

הלו, מה הוא נתב? אז מה אם הוא למד 12 שנה רפואה? להוביל מכלית למעגן הוא יודע? סדרי עדיפויות, זאת הבעיה בחברה המטונפת שלנו. אנחנו נתמוך במאבקם של הסוורים והנתבים לסטייק יומי, אנחנו נתמוך בחשמל חינם לעשרות אלפי עובדי חברת החשמל כולל הפנסיונרים, נתמוך בעובדי הרכבת במאבקם נגד שילוב טכנולוגיה מתקדמת, וכמובן נמות בשביל הגבלת השמיים הפתוחים כדי שלעובדי אל על יהיו כרטיסי טיסה בחינם וגם מוזלים, ברור שגם לפנסיונרים.



לא ראיתי אף חבר כנסת שצורח: בואו נסגור את המשכן עד שיימצא פתרון למאבק הרופאים. כי אין להם את ח"כ חיים כץ שיסגור את המדינה בשבילם. והם לא מתפקדים לליכוד כדי ליצור מחנה כמו ח"כ משה פייגלין. וכן, תודו על האמת, אנחנו שונאים את הרופאים.



הבכירים שבהם גובים 800 שקל לביקור פרטי. אנחנו נשלם בשמחה 1,500 שקל כדי לראות את כוורת במקום טוב בפארק, אבל כואב לנו לשלם 800 שקל לגסטרואנטרולוג כדי שיצפה לנו בתוך התחת, כי צריך למנוע את סרטן המעי הגס ואנחנו הרי רוצים מומחה ותיק, שכבר צפה בתוך כמה אלפי תחתים.הבעיה היא שלא כל הרופאים מגיעים לפרקטיקה פרטית וגם אם כן, הם חייבים להיות בראש פירמידת השכר והתנאים של החבר'ה הציניים במשרד האוצר.



אני מאחל לכולכם שרק תהיו לי בריאים ובחיים לא תגיעו למיון עם כאבי תופת. שלא יגלגלו אתכם במיטה לעשרות בדיקות כואבות כדי לשלול סרטן עצמות. אבל אם כן תגיעו, רק בגלל נזלת, ותשכבו שם במיטה ויכאב לכם האף וכל אחד ואחת ייגע בכם בפנים חמורות סבר, ותרגישו כמו הכנה לאבקה שנקראת אדם, רק אז תפנימו את סדרי העדיפויות.



רק אז תבינו שרופא ואחות חשובים יותר מפקיד באוצר, הרבה יותר משר האוצר. רק אז, כאשר תהיו מוכנים לתת את הבית כדי להחלים, תבינו שכדאי שלרופא יהיו תנאי עבודה הולמים. ואז תשתחררו ותרטנו על ה-800 שקל. אבל לפחות נשארתם בחיים בשביל לרטון. חולירות.



אהרל'ה סגר



ביום שני זה קרה. אהרון ברזילי, שכל העולם ואשתו מכירים אותו בשם אהרל'ה, סגר את מסעדת וול דאן. האיש פשוט קם בוקר אחד לפני חודשיים והחליט לסגור מפעל חיים. בשבילי וול דאן של אהרל'ה הייתה לא רק בית, משרד, מקום מפגש חברתי ומקלט, אלא הייתה הבית בה"א הידיעה.

אהרל'ה לא אמר לאף אחד שהוא מתכוון לסגור, הוא פשוט החליט לבד. מאות אנשים, שוול דאן בשכונת אזורי חן בתל אביב הייתה בשבילם הרגל יומי של 20 שנה, נותרו המומים. כי אנשים לא באו לאכול, הם באו אליו.



כי אהרל'ה ידע מה כל אחד אוהב. אם "שמלוק" מחנה את הרכב, טבעות לבן ברוטב שמנת כבר על האש. אם אחותו יוצאת איתו מהמכונית, יוגש לו מרק עדשים עם סלט. כי אהרל'ה ידע ש"שמלוק" פוחד מאחותו, שחוששת שאחיה לא אוכל מה שבריא לו.



הוא הרי טבע את הססמה "מה האוכל הכי טעים? צלע לבן. מה יותר טעים? צלע לבן בפיתה. ומה יותר טעים מזה? שתי פיתות עם צלע לבן". היה לו קליינט מבוגר שקראנו לו פייסח. הוא היה מגיע בכל יום באותה שעה, יושב ומחכה לצלע לבן. יום אחד, לפני כמה חודשים, הוא הגיע ואמר לאהרל'ה שזהו, נגמר הלבן כי הוא הבטיח לאשתו. תוך עשר דקות הגיע אנטרקוט. בלילה פייסח מת, העיקר שקיים את ההבטחה לאישה.



אהרל'ה היה בלוויה. כי הוא היה בכל האירועים השמחים וגם העצובים של הקליינטים. הם אהבו אותו, כי כולו נשמה. הם סיפרו לו סודות והוא נצר אותם. הוא ראה נשים עם בעליהן ומאהביהן וגם את הבעלים עם המאהבות, אבל לא פלט הגה. בשביל הרבה מאוד נשים ששאלו את בני זוגן "איפה אתה?", התשובה "אני אצל אהרל'ה" הספיקה. איך אמרה כיפו'ש: לפחות אני יודעת איפה, ואתה לא אומר לי אני אחזור אלייך. כשאני שומעת את ה"אני אחזור אלייך" אני מחפשת אסיוול 10 מ"ג, כדי להפסיק את הרעידות.




בלי אהרל'ה נעשה על האש לבד? צילום: מרק ישראל סלם



שר אוצר שירד מגדולתו סעד אצלו באופן קבוע. אהרל'ה היה שם גם בנפילה, כדי לעודד בחופשות מהמאסר ולחזק אחרי השחרור. "עזוב, זה כלום. קיץ־חורף קיץ-חורף, אתה בחוץ". זה היה קצת יותר ארוך, אבל הוא שרד.



אהרל'ה אוהד מכבי ת"א. אבל גם האדומים אהבו לבוא כדי להקניט אותו. הוא חייך, אבל אכל את הלב עשר שנים. אולי בגלל העונה הזאת של האליפות, הוא החליט לפרוש בשיא. לך תדע. היית בא אליו עם טרגדיה, הוא היה אומר קודם תאכל. שומע את הסיפור ואומר שהיה יכול להיות יותר גרוע. איך? מה? "אם זה היה קורה לי, זה היה הרבה יותר גרוע".



לפני חודשיים, כאשר נודע שמכר את המסעדה, הקליינטורה לא האמינה. איך הוא עשה את זה? חלק גלגלו רעיון לרכוש בחזרה את העסק מהקונים, רק כדי שיהיה להם להיכן לבוא. כיפו'ש לא הבינה איך אנשי עסקים הולכים לצהריים בשתיים ונשארים שם עד חמש. אצלו נסגרו עסקות, מכרו שם וקנו שם, תכננו קנוניות את מי להפיל ואת מי להמליך, ואז נפרדו ועשו את ההפך.



הוא תכנן להשאיר את המסעדה לילדים. אבל הם בגרו, למדו, נישאו והביאו לו נכדים. לא מתאים להם לקום בשש בבוקר, לפקח על צוות המטבח, להקשיב לבני הקצב ולחרוך טבעות בצל על הגריל. 30 שנה הוא לא ידע מה זו חופשת סוף שבוע. אז הוא סגר. מה יעשה? הוא בסה"כ בן 55, ולדבריו כל חייו מכר חומוס, כי זה מה שהוא יודע.



יש לו ניסיון עצום, הוא מבין באוכל, אבל בעיקר מבין באנשים. מאה חברים קרובים מחכים שיפתח כבר מקום חדש. ולו רק כדי לומר לאישה: מה איפה אני, מה? אני אצל אהרל'ה. את לא מאמינה? הנה הוא, דברי איתו.



גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.