ציוצי הטוויטר של הגברת הראשונה במשרד האנרגיה, ג'ודי שלום-ניר-מוזס, נעים בדרך כלל בין המשעשע להזוי. ציוץ ששחררה ביום שישי שעבר בשעות אחר הצהריים האיר פן אחר של היפים והשבעים. "הצצתי בקטנה בפרק הפתיחה של ה'מרוץ למיליון'", דיווחה ג'ודי, "הצעה ידידותית: תדחו את ההפגנות למחר...נקרעתי מצחוק והתאהבתי". 



לא ברור אם שלום התכוונה להפגנה נגד ייצוא הגז שתוכננה למוצאי שבת מחוץ לביתו של סילבן שלום - ששורת תאריו ארוכה כמו שמות המשפחה של אשתו וכוללת גם את "שר האנרגיה והמים" - או שכיוונה להפגנת המחאה שתוכננה לאותו ערב בתל אביב נגד הצעת התקציב. כך או כך, הציוץ משקף מידה גדושה של אטימות.



ה"מרוץ למיליון" משתייך לז'אנר תוכניות הריאליטי, אבל המציאות שבפניה עומדים רוב אזרחי ישראל - אלה שלא נולדו במעצמות מו"לות - הרבה פחות מבדרת. היא "קורעת", אבל לא מצחוק. התקציב וחוק ההסדרים שאושרו השבוע בממשלה מצרפים את ישראל למרוץ למיליון אחר - מיליון ילדים עניים.



כבר היום, בלא השפעתן המיטיבה של קצבאות הילדים, מספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני עובר למעשה את המיליון - כ-1,015,000 ליתר דיוק. קצבאות הילדים ברמתן הנוכחית מעלות כ-150 אלף ילדים מעל לקו העוני, כך ש"רק" 860 אלף, יותר משליש מהילדים במדינה, נחשבים עניים.




ג'ודי שלום-ניר-מוזס. שוברת את שיאי הניתוק. צילום: פלאש 90



לפי הערכות הביטוח הלאומי, שעליהן חזר השבוע יו"ר ש"ס אריה דרעי מעל דוכן הכנסת, ה"תספורת" של 3 מיליארד שקלים שביצעה הממשלה לקצבאות תגדיל את מספר הילדים העניים בלפחות 50 אלף. משם ועד למיליון הדרך לא ארוכה. דוח של ארגון המדינות המפותחות (OECD) שהתפרסם השבוע מראה שישראל שמרה על מעמדה כאלופת עוני.



עוד מתברר מהמסמך, שהיקפי העוני בישראל צמחו יותר מאשר בכל אחת מ-34 מדינות הארגון - מ-13.8% בשנת 1995 ל-20.9% בשנת 2010. הממוצע של כלל המדינות הוא כ-11% עוני. ממוצע העוני של ילדים בקרב חברות הארגון עומד על כ-13%. לפי שיטת המדידה של הארגון, אצלנו השיעור כפול וכאמור, ילך ויעלה. 



מחיר השוויון 



הקריאה הציבורית הרווחת לשוויון בנטל נוטה להתעלם מנטל השוויון - קרי, ששוויון עולה כסף. הרבה כסף. בשבוע שעבר פרסם משרד הכלכלה מחקר חדש שערך בקרב כמעט 300 בוגרי מסלול שח"ר (שירות חרדים) של צה"ל בתפקידים טכנולוגיים.  



מהנתונים עולה כי 70% מהם עובדים גם לאחר שסיימו את שירותם הצבאי ב-2009. עוד נמצא שהשכר החודשי הממוצע של בוגרי שח"ר עמד על 6,250 שקל, ויותר ממחציתם (55%) מסכימים או מסכימים מאוד עם ההערכה שהשירות הצבאי העניק להם נקודת זינוק טובה משל עמיתיהם האברכים בשוק העבודה.  



השר נפתלי בנט התלהב מהממצאים. "שילוב החרדים בחברה הישראלית הוא כבר לא פנטזיה", אמר. "הציבור החרדי רוצה לעבוד, אך האחריות היא גם עלינו - אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי שיהיה לציבור החרדי איפה לעבוד. זוהי ההשקעה הכי משתלמת שלנו". 




אדם חרדי בשערי לשכת הגיוס. תהליך יקר. צילום: מרק ישראל סלם



אולם מסלול ההכשרה המקצועית שהחרדים מקבלים בצבא אינו זול. הואיל ומדובר בגברים בני 22 ומעלה, שלרובם יש כבר משפחות, הצבא משלם לכל אחד 5,400 שקל בחודש. בסך הכל מדובר בהשקעה של 130 אלף שקל לחייל - הכשרה מקצועית יקרה למדי.



לשם השוואה, קורס הכשרה מקצועית באזרחות עולה כעשרת אלפים שקלים. גם אם מוסיפים לכך את עלות הקיום של החרדים בזמן הלימודים, הסכומים עדיין נמוכים בהרבה מזה של ההכשרה הצבאית. 



אומנם חשוב גם להביא בחשבון את הניסיון המקצועי שהם רוכשים בצבא, כמו גם את התועלת לצה"ל שמקבל כוח אדם מקצועי ומחויב, ובכל זאת, בימים של הידוק חגורות צה"לי, מסלול זה הוא בגדר מותרות, מה גם שיש לו תחליף. 



משרדו של בנט מתכוון להשקיע 70 מיליון שקל במרכזי הכוון תעסוקתיים המיועדים לציבור החרדי בירושלים ובבני ברק, מה שיאפשר להכשיר בתוך שנה-שנתיים אלפים רבים של חרדים לשוק העבודה. לעומת זאת, בחמש השנים מאז שתוכנית שח"ר פותחה על ידי צה"ל בשיתוף ארגון הג'וינט, השתתפו (ומשתתפים) בה כ-2,300 חרדים בלבד. 



כמו איראן, פקיסטן ואפגניסטן 



חבל שהגבר החרדי שעתר לאחרונה לבית המשפט העליון לא התגייס למסלול שח"ר או למסלול אחר של הכשרה מקצועית. ייתכן שהיה חוסך בכך הרבה כאבי ראש ועוגמת נפש מכולם. 



מדובר בסרבן גט שיושב בכלא כבר עשר שנים משום שהוא מסרב בכל תוקף לתת לאשתו גט. בייאושו כי רב מסרבנותו של האיש, החליט בית הדין הרבני הגדול לאסור אותו לתקופה בלתי מוגבלת מכוח חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון). בעתירתו טען האיש שהחוק מגביל את תקופת המאסר האפשרית במקרים כאלה לעשר שנים, ולכן יש לשחרר אותו. 




הרבנות הראשית. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במערב שקיבלה את הציון 0. פלאש 90



עוד טען שכליאתו לתקופה בלתי מוגבלת פוגעת בזכויות היסוד שלו מתוקף חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. שופטי העליון לא נבהלו מפגיעה זו בזכויות האדם שלו. הם קבעו שמול הנזק שנגרם לו עומדות זכויותיה הבסיסיות של אשתו והאינטרס הציבורי באכיפת הציות להחלטות שיפוטיות. 



המצב האבסורדי של עגינות בכלל ועגינות כה ארוכה בפרט, נובע כמובן מהעדרו המוחלט של חופש נישואין בישראל. בשבוע שעבר העלתה לרשת עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון תוצאות של סקירה שערכה לגבי חופש נישואים ב-194 מדינות. לא מפתיע לראות שישראל קיבלה ציון 0, כמו 40 מדינות אחרות ששוררות בהן מגבלות קשות על חופש הנישואין. 



ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם שקיבלה את הציון הזה, והיא ממוקמת לצד איראן, פקיסטן, אפגניסטן, ערב הסעודית ושאר מדינות האסלאם הקיצוני. זה קורה בגלל המונופול הדתי על הנישואין, העובדה שמאות אלפי אזרחים אינם יכולים להינשא במדינה וסיבות נוספות. הארגון מצא שב-56 מדינות (29%) יש מגבלות חלקיות על נישואין וב-93 (48%) שורר חופש מוחלט. 



אל תשאלי, אל תספרי 



ובכל זאת, נקודת אור קטנטנה במונופול של הרבנות: שתי נשים הגיעו יום אחד למקווה, אבל נאסר עליהן לטבול משום שהיו רווקות. בעזרת מרכז צדק לנשים וארגון "קולך" עתרו השתיים לבג"ץ נגד הרבנות. 



בתצהיר תשובתה, מועצת הרבנות הראשית אומנם חזרה על עמדתה שלפיה ישנו איסור הלכתי על נשים רווקות לטבול במקווה. עם זאת, הרבנות הצהירה כי "אין לשאול את הנשים על מעמדן ואין להתנות בו את הטבילה במקווה". לאור עמדה זו, הסכימו העותרים למחוק את העתירה. 




מקווה. "אין לשאול את הנשים על מעמדן". צילום: אורי לנץ, פלאש 90



עו"ד סוזן ווייס, מנהלת ומייסדת של מרכז צדק לנשים, בירכה על עמדת הרבנות שלפיה "יש לכבד את צנעת הפרט". נותר לראות כיצד סגן שר הדתות, הרב אלי בן דהן, יישם את ההחלטה. 



הסנדלר הולך עני 



נהוג לחשוב, בצדק, שעובדי קבלן בתחום הניקיון והשמירה הם המנוצלים ביותר בשוק העבודה. כעת, מחקר חדש מצביע על מה שהיה סוד גלוי זה שנים רבות: גם האנשים שלוקחים על עצמם לעזור לחלשים בחברה מנוצלים לרעה. 



המחקר, שנערך על ידי ד"ר חגי כץ והילה יוגב-קרן מהפקולטה לניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מראה שעובדי הארגונים שפועלים ללא כוונות רווח למען מטרות חברתיות סובלים משכר נמוך ומתעסוקה חלקית וזמנית. 



מניתוח נתונים של עשור מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומנציבות מס ההכנסה מתברר כי כוח האדם במגזר השלישי הוא צעיר ומשכיל יחסית, עם ייצוג יתר לנשים וליהודים. תחלופת העובדים בו מהירה - כ-60% מועסקים פחות משנתיים ולפחות 20% מועסקים באופן עונתי, כפי שעולה מהירידה בהיקפי העבודה בחודשי הקיץ ובחגי תשרי. רבים נאלצים להשלים את הכנסתם ממקורות אחרים, כפי שניתן ללמוד מהעובדה שההכנסות ממשרה במגזר מהוות רק 62% מכלל הכנסותיהם של עובדי המגזר באותה שנה. 



השכר החודשי הממוצע נמוך משמעותית מהשכר הממוצע למשרת שכיר במשק. בשנת 2009 הוא עמד על 4,230 שקלים, כמחצית מהשכר הממוצע. ממוצע השכר של המנהלים במגזר נע בין 11 ל-17 אלף שקל ברוטו בחודש - רחוק מהדימוי הפזרני שהודבק בציבור ובתקשורת למנהלי עמותות. 



והפרס הולך ליואב קריים 



יואב קריים הוא דמות מוכרת לישראלים רבים, שזוכרים את הלוחם הנחוש והדובר הרהוט של מחאת הנכים מלפני יותר מעשור. החודש זכה קריים גם בהכרה בינלאומית כאשר נבחר לקבל את פרס ויסקרדי, אות חדש שחולק כבוד לאנשים בעלי מוגבלויות המשפיעים על קהילה בינלאומית שמונה למעלה ממיליארד בני אדם עם מוגבלויות. 



מועד ההכרזה על הזוכים חופף את מועד ציון 80 השנים לטקס ההשבעה של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, שהיה מהאנשים המשפיעים ביותר במאה ה-20 ובעצמו אדם בעל מוגבלויות. ד"ר הנרי ויסקרדי, שעל שמו נקרא הפרס, נולד עם מום ברגליו וייעץ לרוזוולט ולשמונה נשיאים אחרים לגבי המדיניות בתחום. 



"הם אלופי הלוחמים למען אנשים בעלי מוגבלויות בכל העולם. כל אחד מהם, דרך סיפור חייו וסך פעולותיו, הוא דמות חשובה שמציבה רף גבוה לדורות הבאים של חדשנים, פעילים ומנהיגים", אמר הסנטור לשעבר בוב דול, המכהן בראשות ועדת הפרס יחד עם השחקנית כבדת השמיעה מרלי מטלין. 




קריים. דמות בולטת במאבק למען זכויות בעלי מוגבלויות. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90



קריים הוא יו"ר המועצה הארצית לשיקום נכי הנפש בקהילה. הוא נולד עם שיתוק מוחין והוביל שתי מערכות לאישור חוק ההשתלבות וחוק השוויון. שביתת הנכים, שהיה ממוביליה, הייתה אבן דרך מכרעת בהעלאת המודעות לנושא ובקידום שינוי משמעותי באופן שבו נתפסים בעלי מוגבלויות בישראל. 



עם מקבלי הפרס נמנים גם נשיאת הארגון הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות, לורי אהרן; היועצת הבכירה בנושא ילדים עם מוגבלויות בארגון יוניצ"ף, רוסאנגלה ברמן ביילר; חבר הקונגרס לשעבר טוני קואלו וחבר הקונגרס המכהן ג'יימס ר. לנגווין; פרופ' לקס פריידן מבית הספר לביו-אינפורמטיקה רפואית באוניברסיטת טקסס; סגנית השר במשרד העבודה האמריקאי, קתלין מרטינז; ומנכ"ל פרויקט המוגבלויות בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, פרופ' מייקל אשלי שטיין.