ואלה שמות הגיבורים האמיתיים של פרשת א-דורה: פיליפ קרסנטי, איש עסקים ופוליטיקאי יהודי-צרפתי, שנלחם את מלחמתה של ישראל בערוץ "פראנס 2" ובשאר העולם כבר למעלה מעשר שנים. דר' יהודה דוד, רופא ישראלי שעלה כבר מזמן על השקרים של ג'מאל א-דורה, אביו של הילד מוחמד, כי טיפל לפני שנים רבות בפצעיו הישנים (מסכינים וכדורים פלסטינים), שהוצגו בפרשה הזו כפצעים חדשים (מכדורי הישראלים).



הפיסיקאי נחום שחף, קונספירטור ותיק, שעלה על הסרחונות שנדפו מהפרשה הזו לפני שנים ארוכות ומטיף את התיאוריה שלו מאז לכל מי שמוכן לשמוע. ויש גם קומץ עתונאים ואנשי טלויזיה שהעזו, בשנים שחלפו, לכתוב מאמרים או להקרין סרטים (בלטה ביניהם אסתר שפירא הגרמניה) שמערערים את הנרטיב הערבי-פלסטיני שהפך את מוחמד א-דורה לסמל הברבריות הישראלית ומציגים את האלטרנטיבה.



קודם כל, הערת אזהרה: אף אחד כרגע לא באמת יודע את האמת. אולי חוץ מג'מאל א-דורה בעצמו, ומוחמד, שצריך כבר להיות בן 25, אם באמת לא נהרג. גם טלאל אבו-אחמה, הצלם העזתי של "פראנס 2", שסיבך את התחנה ואת הכתב הותיק שלה, שארל אנדרלין, בפרשה המיותרת הזו, יודע מה באמת קרה שם. כל מה שאני יודע להגיד בעניינו של אבו-רחמה, זה שבחומר הצילום הגולמי הוא נראה מסמן את הסימון האוניברסלי של "טייק 2", לפני "גופתו" של הילד. אלא שהגופה זזה, והילד משנה תנוחות, ואבו-רחמה מסמן בשתי אצבעות "בואו נצלם עוד טייק", כאילו אולי עכשיו זה ייראה אותנטי. כשילד בן 12 שוכב מת לפניך, אין "טייק 2". אין צורך בנסיון נוסף. ילד מת, זה ילד מת.



> רוצים עדכונים על הכתבות של בן כספית בפייסבוק? עשו לנו לייק



"טייק 2" זה משהו שעושים כשמביימים סצינה. כל צלם, במאי, מגיש או עתונאי מתחיל יודע את זה. גם שארל אנדרלין. אבל הוא היה בכלל בירושלים. הוא זרם עם הזוועה שהכתיב לו אבו-רחמה, וקריין את הכתבה הזו, שהפכה מאז למנוע הצמיחה העיקרי של טרור אנטי-יהודי וישראלי בכל פינה על פני כדור הארץ, כולל טולוז, שם סיפר מוחמד מראח, שביצע את הפיגוע בבית הספר היהודי, כי המניע שלו היה "הרג הילדים הפלסטינים על ידי ישראל".



13 שנים חלפו מאז, וגם אלף ועדות בדיקה ממשלתיות או ממלכתיות לא ישנו את מה שכבר נצרב בכל כיכר שוק בכל עיר ערבית וברוב תחנות הטלויזיה וגופי התקשורת בעולם. היה ילד בן 12, שניסה להסתתר מאחורי אבא שלו וזעק לעזרה, אבל היהודים הרגו אותו. את הקרב הזה הפסדנו. צריך לקוות שהאסימון שלנו נפל ובפעמים הבאות, שאני מתפלל שלא יקרו לעולם, לא נמהר לקבל אחריות על דברים שלא עשינו, לפני שבדקנו באופן רציני. עוד צריך לקוות, שיחלפו פחות מ-12 שנים עד שמישהו יתעשת ויורה על בדיקה מהירה ומקיפה.



את הועדה הזו, שבראשה אי אפשר היה להעמיד אדם אמין ומנוסה יותר מיוסי קופרווסר, היה צריך להקים בשנת 2000, שבועיים אחרי המקרה, ולא בשנת 2011, למעלה מעשור אחריו. ועדיין, מגיע קרדיט לאלה שהחליטו, הלא הם בנימין נתניהו ובוגי יעלון, וגם להודות שלפעמים זה טוב שיש משרדים מיניסטריאליים בלי תפקידים אמיתיים. אם יעלון לא היה משתעמם שם, במשרד לעניינים אסטרטגיים, יכול להיות שכל זה לא היה קורה.



אני לא מקנא היום בשארל אנדרלין. הוא יוכל להמשיך לזעוק שהוא עומד מאחורי הסיפור ושמוזר לו שלא זומן להעיד בפני הועדה (אגב, קופרווסר מספר סיפור אחר לגמרי, לפיו "פראנס 2" כבר שנים מסרבת להעביר את החומר הגולמי לישראל). זה לא ישקם את אמינותו, שנפגעה אנושות. אני לא מאמין שאנדרלין עשה משהו באופן מודע. מדובר בעתונאי רציני, שאינו שונא ישראל (אלא להיפך), שאין לו רקורד של הסתה, שמתגורר כאן שנים וחי את ההוויה הישראלית.




ילדים פלסטינים לצד איור של ג'מאל ומוחמד א-דורה. צילום: רויטרס



העניין הוא, שאם הוא היה בודק קצת יותר לעומק את הסיפור שהעביר לו אבו-רחמה, יש סיכוי שהוא היה משדר אותו באופן קצת יותר מאוזן, ואולי גם יותר מסוייג. אבל התמונות, הו התמונות, הן היו כל כך משכנעות, וצומת נצרים בער, והאינתיפאדה פרצה למחרת (מי יודע, אולי פרצה בגלל השידור הזה), וכולם נסחפו בלהט האירועים והמאורעות, ולך תסביר עכשיו מה באמת קרה שם. אנדרלין בטח מתחרט עכשיו על כל האדרנלין ששצף בו באותו ערב, כשקיבל את החומר ורץ לקריין אותו בדרמטיות. אבל את הנעשה אין להשיב ואי אפשר לצפות ממנו עכשיו שום דבר אחר חוץ מלהתבצר בפינה שלו.



מסקנה הכרחית אחת? התקשורת צריכה לעשות חשבון נפש. בעיקר התקשורת הזרה. כן, זה כיף להשמיץ ישראלים, זה גם פופולארי, לא צריך אחר-כך להסתובב עם שמירה ואף אחד לא יחטוף אותך לאיזה חור בסיני, ועדיין, לפעמים גם האמת היא אופציה. אז אולי כדאי לספור עד 10. לפעמים צריך להסתכל קצת יותר לעומק. מצד שני, כשרואים מה קורה היום בסוריה, צומת נצרים מתגמד ונשכח. אבל שם זה ערבים שהורגים ערבים, וזה כידוע מותר. תארו לעצמכם שחייל ישראלי היה מצולם נוגס בפה מלא בליבו של פלסטיני הרוג. מה היה רץ כאן אחר-כך.



לקח למדינת ישראל? הגיע הזמן להיות רציניים. לבדוק כל דבר מהר ובאופן אמין. להודות כשיש מחדלים. לא להודות כשאין. להישיר מבט למציאות, ואם יש צורך, להחזיר מלחמה. גם בתקשורת.



גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.