מייל אדום  הפוך לדף הבית  צור קשר
ו' בחשון ה'תשע"ה   |   30 באוקטובר 2014   |   יום חמישי
גירסת האונליין של מעריב השבוע
לצפיה בעיתון מתאריך 30.10 »
צפו במהדורה היומית של מעריב השבוע
גירסת האונליין של מעריב סופהשבוע
לצפייה במוסף »
מגזין סופהשבוע
לצפייה בעיתון »
עיתון סופהשבוע
רוצים לקבל את מעריב סופהשבוע הביתה?
ועכשיו: חודש ראשון במתנה למצטרפים חדשים
כץ: "אין סיכוי שוועד העובדים בנמל חיפה ימשיך להחזיק בשאלטר"
30.10.14, 16:19, מעריב השבוע
בני ברק: צעיר החליק עם אופניו ונחבל בראשו, מצבו בינוני
30.10.14, 15:42, מעריב השבוע
יו"ר הכנסת אדלשטיין: "אסור לקחת את החוק לידיים"
30.10.14, 15:11
בנט: "לא אסכים לפוליטיקה על חשבון המתגיירים, הרבנות הראשית ומערך הגיור הממשלתי"
30.10.14, 14:49, אריק בנדר
לבני: "חוק הגיור יעבור למרות התנגדות החרדים"
30.10.14, 14:33, אריק בנדר
נתניהו נשבר: חוק הגיור צפוי להגיע לשולחן הממשלה ביום ראשון
30.10.14, 14:23, בן כספית
ריבלין על נסיון ההתנקשות: "לא נסבול טרור בירושלים ונפעל ביד קשה"
30.10.14, 13:41, אריק בנדר
מנכ"ל אפל יוצא מהארון: "אני גאה להיות הומו"
30.10.14, 13:33, מעריב השבוע
ירושלים: פעילי ימין ניסו להיכנס בכוח לכיוון גשר המוגרבים
30.10.14, 13:17, אלון חכמון
ליברמן: "ההחלטה של שבדיה אומללה ומחזקת את הגורמים הקיצוניים"
30.10.14, 12:44, אריק בנדר
לכל המבזקים »
המיוחדים
  הטור של רון מיברג  
כמה נחשק תפקיד נשיא ארה"ב? תשאלו את ההמונים שגילמו אותו
  האלימות המילולית בשיא נוסף  
הסתה ברשת בערב יום הזכרון לרצח רבין: ריבלין בכאפייה
הכי נצפות
תופעה: פתאום קם אדם ומגלה שהרכב שרכש לא רשום על שמו
28/10/2014 | גיל מלמד
ועדת הכספים אישרה: משתמטים ועריקים לא יקבלו מלגות
29/10/2014 | ג'ון בן זקן
התשובה לסילבן: יום בחיי בני משפחת פחחים שעובדים מסביב לשעון
29/10/2014 | אייל לוי
הכי מטוקבקות
ועדת הכספים אישרה: משתמטים ועריקים לא יקבלו מלגות
29/10/2014 | ג'ון בן זקן
מבקר המדינה חושף: "50 כלי רכב נגנבים בישראל מדי יום"
29/10/2014 | משה כהן
יו"ר כנס קיסריה תקף, לפיד ביטל השתתפותו
30/10/2014 | יהודה שרוני
באדיבות www.IsraelWeather.co.il
   ראשי   עסקים   כלכלה בארץ
  עוזבים את המרכז  

עיר מקלט: כך הפכה יקנעם לתחליף הצפוני של גוש דן

עם מערכת חינוך משובחת, אחוזי אבטלה נמוכים, עשרות גינות ציבוריות וקהילה חמה ומחבקת, אין שום סיבה להתעקש על ת"א. עכשיו התושבים החדשים של יקנעם מתפללים שלא יפגעו בעיר השלווה שלהם ושמחירי הדירות לא יוסיפו לעלות
18/12/13  |  18:45  |  גלית עדות, סופהשבוע  |  

עבור תושבי מרכז הארץ בכלל והתל אביביים בפרט, יקנעם היא תחנת עצירה בדרך לצימרק'ה בצפון. לא יותר מזה. הם מתייחסים אליה כאתר לחילוץ עצמות והתרעננות וחושבים שהיא מרוחקת קילומטרים רבים מהמרכז.

כל כך שגויה התפיסה, שהתושבים המקומיים מספרים בחיוך על אותו ראש עיר של אחד מיישובי גוש דן, שנקבעה לו פגישה ביקנעם בשעות הצהריים המוקדמות של יום חול. מחשש שיאחר הוא הקדים את יציאתו לשעת זריחת החמה. מה רבה הייתה הפתעתו שאחרי שעה ועשר דקות כבר פנה עם מכוניתו אל הכניסה לעיר, ונאלץ לבלות כמה שעות ארוכות בהמתנה לפגישה המיוחלת.  

אולם כשהמרכז הולך ומתרחב וכביש 6 הוא עורק תחבורה מרכזי, מגורים במרחק שעה וכמה דקות מתל אביב הופכים לאט-לאט לאופציה ראויה ומבוקשת. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2012, בחלוקה לפי גילים, צעירים עד גיל 29 גילו העדפה ברורה לתל אביב. אולם בגילי הביניים, בקרב בעלי המשפחות בעיקר, מתרחשת מגמת נטישה המונית של העיר ללא הפסקה. 

באותו סקר עלה כי יקנעם ונהריה הן ערי הצפון היחידות שנהנות מנתוני הגירה חיוביים, ומהבחינה החברתית-כלכלית יקנעם מדורגת באותו אשכול כמו פתח תקווה, רחובות וראשון לציון. 

אין מה להתפלא, אם כך, שמחיר דירת שלושה חדרים מתחיל ב-800 אלף שקל ומחירי הבתים הפרטיים האמירו וחצו את רף מיליון וחצי השקלים. עד כדי כך גדול הביקוש לעיר, שלפני חודשיים נערך באחד מימי השישי יום מכירות מיוחד לאחת השכונות החדשות שנבנות במקום, ותוך שעתיים נמכרו כל הדירות - 35 במספר. "אנשים הגיעו למשרדים לפנות בוקר כדי לתפוס מקום", מספרים לנו. 


"יש לנו פה המון חברים טובים, מה שלא היה במרכז". משפחת מיוני. צילומים: סוכנות ג'יני

רק שאת הסיפור של יקנעם אי אפשר לנתח בפרמטר של המרחק מהמרכז ותו לא. מדובר בסיפור הצלחה לפי כל קנה מידה. אומנם ההווה שלה נפלא, אבל העבר שלה לחלוטין לא מזהיר: בשנת 35' היא הוקמה כמעברה ורק 15 שנה אחר כך נכנסו התושבים לבתי קבע. עם השנים נסמכו התושבים בעיקר על מפעל סולתם, היחיד ביישוב. רובם עבדו שם והתפרנסו ממנו. אולם קריסתו, בשנת 90', ופיטורי מאות העובדים, איימה על המשך קיומה של יקנעם שמנתה אז 5,000 איש. 

האבטלה הרקיעה שחקים, תושבים רבים עזבו ואחרים שיוועו ללכת, אבל גם ב-30 אלף שקל לא הצליחו למכור את דירתם. הצעות לסגור את העיר ולתלות את המפתחות נזרקו לחלל האוויר, היו כאלו שהציעו לספח את היישוב לחיפה. 

ואז הגיע סימון אלפסי, שנבחר לראשות המועצה ב-89', בזמן המשבר הגדול. אחת הפעולות הראשונות שעשה הייתה לשכנע את יצחק רבין, אז ראש הממשלה, להעניק ליישוב מעמד של אזור עדיפות לאומית א', שמזכה את המשקיעים ובעלי העסקים שמעתיקים את מפעליהם לאזור בשורה של הטבות ומענקים. אחר כך פעל אלפסי להזיז את בסיס צה"ל ששכן סמוך לאזור התעשייה של העיר וכשהצליח, סיפח את השטח לטובת פארק תעשייה חדש. כיום שוכנים במקום שלושה פארקים ובהם 160 חברות היי־טק ומפעלים שמעסיקים 8,000 עובדים מכל רחבי הארץ.

כשאנחנו נוסעים במקום בשעת בוקר מאוחרת קשה למצוא חנייה פנויה ובצהריים קשה למצוא מקום במסעדות בסביבה. אין ספק, רמת החייל זה ממש כאן. 

אבל כשהעיר הייתה שוממה, הציע אלפסי את מאות הדירות שעמדו ריקות לעולים חדשים, שרק יבואו. היה נוסע למרכזי קליטה של יוצאי ברית המועצות ומציע להם תנאים ועבודה, שרק יבואו. אחר כך עשה את אותו הדבר עם עולים מאתיופיה. כיום מהווים העולים הוותיקים רבע מתושבי יקנעם. 

המועצה הנחשלת הלכה והתפתחה ובשנת 2006 הוכרזה כעיר. כיום מתגוררים בה 22 אלף תושבים. מטרת האכלוס לשני העשורים הבאים היא להגיע ל-35 אלף תושבים, אולם במקביל לשמור על הצביון הכפרי. 

קודם דירה, אחר כך עבודה 

פחות מ- 3% אבטלה יש כאן. זו אולי הסיבה לכך שכאשר רותם ויהודה סון החליטו להעתיק את מקום מגוריהם מפתח תקווה ליקנעם הם קודם רכשו בית ורק אחר כך חיפשו עבודה. "פשוט הימרנו", מודה רותם. "התאהבנו במקום, בטבע ובנופים. המחירים היו אטרקטיביים והאמנו שנמצא עבודה. לשמחתנו הצלחנו. כבר שנתיים אנחנו כאן ומרוצים מכל רגע". 


"חלמנו על בית עם גינה וביקשנו למצוא איזון בין עיר לכפר. הימרנו והצלחנו". רותם סון ובתה

כיום עובד יהודה כאיש רכש באחד המפעלים באזור חיפה ורותם מרפאה בעיסוק במתנ"ס המקומי. הילדות הקטנות מתחנכות בגנים העירוניים. "היה לנו ברור שלא נישאר במרכז", היא אומרת. "חלמנו על בית עם גינה וביקשנו למצוא איזון בין עיר לכפר, באווירה של שכונה וקהילה אבל שלא יהיה מנותק ממרכזי קניות. מצאנו את הכל כאן". 

שני מרכזי קניות גדולים יש כאן. אחד סמוך לכביש הראשי ובו כמה בתי קפה לטובת הנהגים הלומי הנסיעה, וגם מרכז מידע למטיילים בסביבה. מרכז נוסף נבנה בתוככי העיר, ולא פסח על אף רשת גדולה שיכולה להציע את המבצעים לתושבים המבוססים. 

על פי הנתונים, השכר הממוצע ביישוב גבוה מהממוצע הארצי, כסף פנוי יש וגם זמן. אבל בשעות הערב יורדת דממה על המקום, לא תשמעו שאון מבלים וכוסות שמושקות זו בזו. ראש העיר נשאר איתן בדעתו שלא לאפשר הקמת ברים באמצע העיר, והמקום היחיד שבו אפשר לשתות משהו הוא "תרבותא", בפאתי יקנעם, שם מתקיימות מדי שבוע הופעות של הטובים באמני הארץ. 

אנחנו נוסעים בכבישים המובילים אל תוככי העיר. והיא יפה, נקייה ומטופחת. פרנסיה מתגאים בלא פחות מ-80 פארקים וגינות קהילתיות. את חלקם ניתן לראות כשמטפסים על תל יקנעם, אתר מורשת ובו עתיקות מתקופות קדומות. מכאן ניתן להשקיף על המרחבים עוצרי הנשימה של עמק יזרעאל עם הטרקטורים שחורשים את השדות ומותירים תלמים רעננים באדמה הרטובה מהגשם.

מצד שני הפארקים התעשייתיים עם הזכוכיות הבוהקות בשמש החורפית. העיניים נודדות מטה אל המושבה יקנעם שטובלת בירוק, מנותקת מרצון מהעיר שצמחה לידה. חלק מההרים הירוקים גולחו לטובת שכונות חדשות, ירוקות אף הן בהווייתן. 

עיר הטרוגנית יקנעם. לא רק אוכלוסייתה מגוונת, גם החיצוניות שלה. זה לצד זה שוכנים שיכונים מכוערים ווילות מפוארות, בתי אבן קטנים ובניינים חדשים. נראה כי השילוב הזה הוא סוד הקסם של העיר. והתושבים החדשים והוותיקים תמימי דעים במשאלה להותיר את האופי הכפרי של העיר. "אנחנו לא רוצים להיות כמו תל אביב", הם אומרים לנו. 

ההישגים כאן יוצאים מהכלל: 76% זכאות לבגרות, 100% גיוס לצה"ל בקרב הבנים בתיכון העירוני, פרס החינוך הארצי הוענק לה בשנה שעברה, פחות מ־%½ נשירה ממערכת החינוך, אינטגרציה אמיתית מהלב. מחצית מתקציב העירייה מופנה לטובת החינוך, לפרויקטים חדשים, לתוכניות להכשרת מנהיגים צעירים.

"רק כשהגענו לעיר הבנו מה זה חינוך מהנשמה", אומרת מוריה דיין, שיחד עם בעלה אייל ושלושת ילדיהם מתגוררים בשלוש וחצי השנים האחרונות ביקנעם. "אבל כשבעלי הציע לי בהתחלה את יקנעם נבהלתי, אמרתי לו ‘אתה לא נורמלי, אם אתה מצפה שאלך לגור בפחונים'". 


כשהייתי יורדת לגינה לא הכרתי אף אחד ולאף אחד לא היה עניין להכיר אותי". עדי פרקש

כמו רבים מתושבי המרכז, דיין הבינה שאין לה ברירה כשקיבלה את הטלפון מבעל הדירה. "הוא הקפיץ לנו את שכר הדירה בעוד אלף שקל, וזה על דירה קטנה, בקומה שלישית, בלי חנייה ומעלית", היא משחזרת, עדיין כועסת. "הבנו שאי אפשר להישאר יותר במרכז. אייל, שידע שהחלום שלי הוא בית עם גינה, הצליח לשכנע אותי להגיע לכאן לראות את השכונות החדשות. אחרי חצי שעה, למרות שלא הכרתי פה אף אחד, החלטנו להישאר".

כיום בבעלותם דירת גן רחבת ידיים שבה היא מארחת אותנו ומציגה לנו את חברותיה החדשות. אחת מהן היא עדי פרקש. מתברר שהשתיים התגוררו באותה עיר אבל לא הכירו זו את זו. 

"כשהייתי יורדת לגינה עם הילד, היא הייתה יכולה להיות עמוסה אבל לא הכרתי אף אחד ולאף אחד לא היה עניין להכיר אותי", אומרת פרקש. "פה, כשהגעתי לגינה, פגשתי אנשים מסבירי פנים, שרצו להכיר, לדבר. יש כאן יותר זמן, פניות וראייה של האחר, שונה מאוד מהניכור של המרכז. נכנסנו למערכת החינוך אחרי פתיחת השנה, והקליטה הייתה מדהימה בזכות האנשים שעשו הכל כדי שנרגיש שייכים". 


יקנעם ממעוף הציפור. צילום: יח"צ

הבריזה כמקדמת מכירות  

עדי ובעלה אלדד התגוררו במרכז הארץ בדירה של המשפחה. כשנולדו הילדים הפכה הדירה צפופה והם שיוועו לצאת משם. "כל מה שראינו מול העיניים זה דודי שמש ותריסים", הם אומרים. "רצינו לעזוב את סיר הלחץ, כשחיינו שם הרגשנו כל הזמן על הקצה. אז חרשנו את מרכז הארץ, מגדרה ועד חדרה. אומנם לא היה לנו יעד מוגדר, אבל פעם אחר פעם גילינו שהמחירים בשמיים. כשעצרנו כאן, בדרך לחופשה בצפון, החלטנו להיכנס ולבדוק. התלהבנו מהנוף, מהגובה, מהטבע וכשהרגשנו את הבריזה, שבמרכז את מתחננת אליה, החלטנו לעבור". 

כיום אלדד עובד כעורך דין וממשיך בנסיעות יומיומיות לתל אביב. "זה רק מראה לך כמה רצינו לצאת מהעיר", הם אומרים. עדי בהריון שלישי, אמא במשרה מלאה. "בפתח תקווה הרגשתי חריגה ברצון שלי להישאר בבית עם הילדים, פה אנחנו חבורה של אמהות אחרי לידה", היא אומרת. "במרכז לא חלמתי לנהוג, פחדתי. כשעברנו לכאן התחלתי לנהוג". 

אייל דיין עובד בחברה לשיווק מערכות תקשורת, מוריה עובדת איתו, בחצי משרה, מהבית. הילד הגדול בן שבע, אחיו יעלה לכיתה א' בשנה הבאה, הקטן עדיין בגן. ויותר מכל הם שמחים שהרחיקו אותם מהמרכז התחרותי. 

"הילד בן שבע ולאף אחד בכיתה שלו אין אייפון", אומרת מוריה בגאווה. "במרכז הרגשנו מאוד את החומריות, לכל ילד היו המשחקים הכי מתקדמים, ימי ההולדת הכי גדולים. הייתי יוצאת מהבית עם מאה שקל וחוזרת בלי כלום. כאן זה אחרת. בעסק שלנו אנחנו עובדים מול תושבי המרכז ואנשי הצפון ואפשר לזהות את השוני בין השניים. התפיסה הזו מחלחלת ונכנסת לכל תחומי החיים". 

אבל לא הכל ורוד בממלכת יקנעם הקטנה. מחירי הדיור עלו לא מעט, והתושבים החדשים, שהיו מעוניינים להשתדרג, נמצאים בבעיה שמזכירה את זו שממנה ברחו צפונה. 

"כשעברנו הנה, לפני חמש שנים, מצאנו עיר יפה וצנועה עם המון טבע ומחירים סבירים. היום העיר פחות קטנה והדירות יקרות. רצינו לעבור לבית קרקע אבל מאוד קשה למצוא. לצערנו המחירים הגבוהים באזור המרכז העלו גם לנו את הרף", אומרים ענבל ואילן מיוני. "אנחנו מפחדים ממה שהעיר הופכת להיות וחוששים שיהיה צפוף ורועש בעתיד. ועדיין, יש כאן אווירה טובה ומצאנו את מקומנו בעיקר בזכות האנשים. יש לנו פה המון חברים טובים, מה שלא היה לנו במרכז הארץ. וכשהמשפחה לא קרובה, הם הפכו להיות המשפחה השנייה שלנו". 

אמצעי התחבורה היחידים כאן הם מכוניות ואוטובוסים, אבל רחבים ונוחים ככל שיהיו הכבישים, עדיין חסרה לתושבים רכבת שבאמצעותה יוכלו לקפוץ לבקר בעיר הגדולה. חלק מהשירותים הרפואיים הבסיסיים לא היו בנמצא, ותושבי יקנעם נאלצו להרחיק נדוד עד חיפה כדי לצרוך אותם. רק עכשיו הולך ומוקם מרכז רפואי גדול שיעמוד לרשות התושבים. בית כנסת ומקווה גם הם נבנים עכשיו בשכונות החדשות.

"אני לא רוצה המון חנויות ולא חסר לי דבר. ובכלל, יש הכל אבל בקטן", מוסיפה מוריה. "ואת יודעת, הרי מי שמגיע למקום הזה מחפש את השקט".


תגיות: עוזבים את המרכז  |  יקנעם  |  יוקר המחייה
הוספת תגובה 
תגובות 
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   RSS   |   תנאי שימוש   |   פרסום בעיתון סופהשבוע
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לעיתון סופהשבוע © 2013