"אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה", כתבה סימון דה בובואר. ומה עם הגברים? נפתח בתקציר לטובת מי שלא נמצא בעניינים: לפני כמה ימים עלתה לשידור פרסומת לתרכובת מזון לתינוקות של סימילאק. בפרסומת נראות אמהות מתכתבות בקבוצת הוואטסאפ של הגן, כשההודעות שלהן קופצות על המסך. לשיחה מצטרף לפתע אביה של אחת הילדות בגן, ואז מגיחה ההודעה שלו: "בנות, צירפתן אותי בטעות", הוא כותב ויוצא מהקבוצה.
הסערה לא איחרה לבוא, ולאחרונה עלה לרשת סרטון תגובה פארודי של אבות ביוזמת כותב הבלוג "אב השעה", עמרי אימבר חלפין, כשהשורה התחתונה של הסרטון היא "שומרים על הילדים מפני דעות קדומות". מאז, ואפשר להניח שבעקבות הסערה, הספיקה סימילאק לערוך את הפרסומת ולשנות את סופה, כך שיימצא בקבוצה גם אב המתעניין בגידול ילדיו.
גברים מנוגה
המעבר מחמולה למשפחה גרעינית שם את משקל ההורות בעיקר על האישה, אך בשנים האחרונות חל שינוי: כאשר הנשים השתחררו מתפקידן המסורתי כאחראיות לבית ויצאו לעבוד, הדינמיקה של ההורות השתנתה. הגבר, שבעבר היה המפרנס ומעורבותו בהורות כללה בעיקר תפקידי שיטור, כזה שמוזעק לאכוף את הגבולות, נקרא למלא תפקיד הורי משמעותי יותר.
כיום גברים נמצאים יותר זמן עם הילדים ומגוון התפקידים בבית גדל, כשהגבר מכין אוכל, מארגן את הילדים ולעתים חוזר הביתה לפני האישה. אך חייבים לציין שרובם לא הכירו את המודל הזה מהבית ומהמשפחה שבה גדלו. גם במרחב הציבורי יש עדיין דרך שצריכה להיעשות. כך, למשל, פינות ההחתלה נמצאות בקניונים ובמרכזי קניות רק בשירותי הנשים.
בשוק התעסוקה, ההקלות מגיעות באופן אוטומטי לאמא תחת הכותרת "אחוז משרה נמוך יותר לאמהות". ההטבה מיועדת לשני המינים, אך אישה מקבלת אותה אוטומטית ואילו גבר זכאי לה במקרים שאשתו לא זכאית או אינה רוצה לנצל זכות זו, או במקרים שהוא הורה יחידני. אגב, הגבר צריך לבקש במיוחד וגם להציג אישור שאשתו לא נהנית מזכאות זו. כמו כן, תוספת מעונות לילד עד גיל 5 ניתנת אוטומטית לאישה, אלא אם הגבר חותם על מסמך המוכיח שאשתו אינה מקבלת את התוספת, ואז הוא זכאי לה.
גם באסיפות ההורים בבתי הספר, אבות המפגינים נוכחות עדיין זוכים לציון לשבח, גם אם מחויך. על התפיסה הכללית אפשר ללמוד מהמבוא לתוצאותיו של סקר שנערך על ידי משרד הכלכלה בנושא "השפעתם של מנהלים ישירים על השימוש בהסדרים תומכי משפחה במקום העבודה".
במסמך נכתב כך: "בשנת 2012 ערך מנהל המחקר שבמשרד הכלכלה סקר שמטרתו לבחון את הגורמים המסייעים או מקשים על נשים לשלב בין תפקידיהן בבית (טיפול בילדים) לבין עבודה בשכר". הסקר הטלפוני נערך בקרב 999 נשים שילדן הבכור צעיר מגיל 10 ואשר עבדו לפחות תקופה מסוימת במהלך השנתיים האחרונות. אבות, כמובן, נוכחים־נפקדים.
בסקר נוסף של משרד התמ"ת ממרץ 2013 בנושא "היעדרויות הורים מהעבודה בשל מחלות ילדים", מצוין: "שיעור ההיעדרות מהעבודה של נשים בשל מחלת ילד/בן משפחה גבוה מזה של גברים: 0.67% נשים לעומת 0.28% גברים, שכן בדומה למטלות אחרות הקשורות לביצוע עבודות הבית והטיפול בילדים, אמהות עובדות מקדישות לטיפול בילדים חולים יותר זמן מאשר אבות עובדים".
הפסיכולוג הקליני ד"ר עלי כ"ץ חוקר מזה שנים רבות את נושא האבהות. בספרו "אינטליגנציה אבהית" (מטר) בחן כ"ץ את מורכבות תפקידו של האב בתא המשפחתי בעולם המודרני, עולם של מסרים סותרים המעלה מחדש שאלות בנוגע לזהות הגברית והאבהית. "הנשים לא מופלות היום, אלא הגברים", קובע ד"ר כ"ץ. "האמרה הידועה אומרת ש'גברים ממאדים, נשים מנוגה', והשאלה היא האם נשים בכלל מעוניינות שהגברים יגיעו גם הם לכוכב הלכת נוגה, או שהן משאירות בידי האב המתוסכל את תפקיד ההורה העוזר ולא ההורה המטפל בגלל סיבות היסטוריות".
בחזרה ליוצר הסרטון. אימבר חלפין (33) מרמת השרון מגדל עם רעייתו מירב ילד בן 4 ותאומים בני שנה וחצי. "אנחנו תופסים את שוק הפרסום כפלטפורמה חינוכית", הוא אומר, "המסרים שמועברים אלינו בפרסומות ובעיתונים הם מסרים חשובים שבסופו של דבר מחנכים את הדור הצעיר שלנו בכל נושא שמדברים עליו, ובקשר הספציפי הזה - איך האמא והאבא צריכים להיתפס ומהו גרעין משפחתי בכלל. יש מפרסמים שעושים את זה בחוסר אחריות משווע".
במסגרת פעילותו, הקים לפני כשנה את קבוצת "כוח אבות" בפייסבוק. הפרסומת הנוכחית שהדירה את האבות משותפות פעילה בהורות עוררה אצלו ואצל חבריו זעם. "כבר שנה שלא ראינו פרסומות בוטות כל כך, ופתאום זה בא שוב", הוא אומר. "במשך יומיים הייתה פעילות מטורפת והעלאת רעיונות. הרגשנו שהפעם צריך לעשות משהו מעט שונה והעלינו את הרף. בדרך כלל אנחנו מתאגדים וכותבים. הפעם כל אחד צילם את עצמו מהבית. זה נעשה נטו מתוך תחושת תסכול משותפת על ידי קבוצת אנשים שבחרו להשקיע בדבר הזה".
"הסרטון שיצא נגד הפרסומת של סימילאק חביב מאוד, והוא הרבה יותר מוצלח מהפרסומת המקורית", אומר העיתונאי ועורך התוכן תומר ברנד (33), שכותב בלוג בשם "אבטיפוס: המדריך המלא לגידול הורים", שאותו פתח לאחר לידת בנו אופק. "אבל בעיני הסרטון מפספס את הפואנטה: החטא של סימילאק הוא לא הדרת גברים, גברים יסתדרו נהדר גם בלי להופיע בפרסומות מטופשת למזון לתינוקות. מה שכן, זו יריקה בפרצופן של הנשים. מי שמציג פרסומת שעוסקת בהורות אבל מתעלמת מגברים ובמקרה הטוב מגחיכה אותם בתור הורים, משמר את המבנה הקיים.
סימילאק אומרת לנשים: 'אתן צריכות להישאר בבית, אתן אמהות, אתן אחראיות לגידול הילדים שלכן. אל תצפו מבן הזוג שלכן שייקח חלק בגידול הילדים'. בתור אבא אני נעלב בשבילן. לא הייתי יוצא למאבק נגד סימילאק כדי לתבוע את עלבונו של המין הגברי. במשך יותר מדי שנים היינו בעלי זכויות יתר, עכשיו לא צריך להתעצבן מחברת פרסום חסרת טקט. אבל אם נשים יצאו למאבק כזה, אני אהיה חייל של המאבק הזה".
מפנות מקום
אבל התמונה קצת יותר מורכבת, כפי שמבהיר ד"ר כ"ץ. "בואי נדבר על סקר שנעשה לפני חודשים אחדים, שמראה את המסר ההפוך שהתרבות שלנו מעבירה לגברים", הוא אומר, "נשים צעירות נשאלו מי צריך לעבוד יותר שעות מחוץ לבית. כמעט 70% ענו שאבא צריך לעבוד יותר שעות מחוץ לבית.
90% השיבו שהיו מעדיפות לבלות יותר זמן בבית עם הילדים, על פני הגבר. הדיסוננס הזה זורק את הגברים למקום בלתי אפשרי. מצד אחד, החברה רואה באבא את הדמות שאמורה להיות מחוץ לבית. מצד שני, היא נותנת לאבא מסר שהוא צריך לטפל יחד עם אמא, שכם אל שכם, בילדים. זה בלתי אפשרי לעשות גם וגם".
אבל מנשים מצפים לעשות את זה: גם לנהל קריירה וגם להחזיק בתפקידים המסורתיים.
"נכון, ואני מעריץ אותן. רוב המעמסה ההורית נופלת על כתפיהן, ובנוסף לזה הן אמורות להצליח בקריירה ולעמוד ביתר הציפיות, להיות ישות מושלמת כזו. העולם המודרני הוא עולם של 'כאילו', כי במציאות מה שקורה הוא שגם אמא וגם אבא נמצאים מחוץ לבית וכמעט לא מקדישים זמן לילדים שלהם. דברים קטנים, כמו ארוחת ערב משפחתית, כמעט לא קיימים היום.
"הדרך היחידה לאפשר גם לאבא וגם לאמא לממש את עצמם בקריירה ולטפל בילדים שלהם היא ששניהם יחזרו הביתה ויתחלקו בתפקיד ההורי. כשאני אומר את זה בהרצאות מול הורים, הם מסתכלים עלי ואומרים לי שאני חולם.
אני נותן להם להחזיק בכעס הזה ואומר שהיום יותר מ-50% מהזוגות בארצות הברית מתגרשים. אחרי שהם מתגרשים, הפלא ופלא - יש לאבא פתאום זמן לראות את הילדים פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, ופתאום אמא חייבת לבוא הביתה. אני שואל אנשים: למה אתם לא עושים את זה לפני שאתם מתגרשים?"
ד"ר כ"ץ שולף ארבעה קטעי עיתונות ומציג אותם, ואלה מוכיחים שהתפיסה של רבים עדיין לא השתנתה. אחד מגזירי העיתון הוא טורו האישי של חנוך דאום ב" 7 ימים" ובו כתב: "עם כל כבוד לאבא החדש והמעורב, אולי זה לא מקרי שלשכוח תינוק ברכב זה משהו שלא יקרה לאמהות".
"קראתי את זה והשתגעתי", אומר ד"ר כ"ץ, "זו אמירה גזענית, מצמררת ולא נכונה. זה לא שגבר נולד כשבגנים שלו יש משהו מטומטם ששוכח תינוקות במכונית. מהרגע הראשון אחרי שהילד נולד אנחנו מדכאים את האינטליגנציה הרגשית שלו. כשילד בוכה, אפילו ההורים המתקדמים אומרים לו: ‘אל תבכה'. כשבת בוכה - מכילים אותה".
מי בעצם אחראי לזה לדעתך?
"אני אומר משהו שהוא מאוד לא פוליטיקלי קורקט: יש פה תפקיד מאוד גדול לאמא. אני לא אומר שהאשמה למה שקורה היא של האמא. כמחמאה, אני פונה אליהן, כי אני חושב שנשים עשו ב-50 השנים האחרונות מהפכה מדהימה.
גברים היום הם אבודים. נשים מצאו את החצי הגברי שבתוכן והגיע הזמן שהגברים ימצאו את החלק הנשי שבתוכם: את החלק המטפל, המכיל, האינטימי. על הנשים לפנות קצת מקום, לוותר על המיתוס של האינסטינקט האמהי ולהבין שבתמונה הגדולה הכל פונקציה של זמן והשאלה מי באמת מוכן להיות הדמות המטפלת. הטיפול של אבות הוא קצת אחר, וגם אם הם מחזיקים את התינוק כמו כדורגל, זה בסדר גמור. אם את רוצה אותו שכם אל שכם, אל תיתני לו להרגיש מטומטם".
"אבהות אידיאלית בעיני מורכבת בעיקר מהמון אהבה לילדים שלנו", אומר ברנד, "כל השאר זה חארטה. מי שאוהב את הילד שלו, ימצא איך להיות אבא טוב, אי אפשר לדרג אבות, אין מודל שלפיו אנחנו אמורים לחנך, לגדל ולאהוב. יש אבות שעובדים 16 שעות ביום ועדיין מספיקים להקדיש זמן לילדים. יש אבות שעובדים מהבית והילדים שלהם גדלים בלי דמות אב".
איך מגיעים להורות שוויונית?
"אין דבר כזה הורות שוויונית. יש שני אנשים שאחראים לגדל את הילדים שלהם ביחד. זו ההגדרה של הורות. לנו בבית יש חלוקת תפקידים שבה כל אחד עושה מה שהוא יכול, אבל ברגע שאתה מחפש איך להגדיר את זה, אתה רומז שזה לא מצב נורמלי, אלא משהו שצריך לשאוף לשוויון בו. זה בסדר לשאוף לשוויון במקום העבודה, אבל בבית אין טעם לעסוק בהגדרות מגדריות, כי אז מפספסים את הדבר העיקרי - גידול הילד. המון נשים שקוראות את הבלוג שלי משוכנעות שאני האבא האידיאלי ובן הזוג האידיאלי. אני מזמין אותן לדבר עם אשתי, היא תשבור להן את המיתוס הזה".