פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהמכונית שלו, שאותה רכש במיטב כספו, לא רשומה על שמו ואוטוטו היא תחולט על ידי הבנק. חלום ביעותים כזה היה מנת חלקה של א"ש, תושבת פתח תקווה, שקנתה ביוני 2012 קיה ספורטאז' אצל סוכן מורשה של קיה בפתח תקווה.
פחות משנתיים לאחר רכישת המכונית, חודשים אחדים לפני מועד הרישוי השנתי, צלצל הטלפון של א"ש, והמתקשר, ממספר חסוי כמובן, הציג את עצמו כחוקר של כונס הנכסים הרשמי. המתקשר האלמוני אמר לה שבמחלקה שבה הוא עובד מתבצעת חקירה נגד אדם שעל שמו רשומה כעת הספורטאז' שבה היא נוהגת, אשר כאמור אותה היא רכשה במיטב כספה.
מבירור באגף הרישוי עלה שהבעלות על הרכב באמת הועברה אל אותו אדם וכי מדובר באזרח שווייצרי, אשר לא מתגורר בישראל מאז 2004. א"ש פנתה למשטרה והגישה תלונה, ושם אמרו לה שהיא ככל הנראה נפלה קורבן לפרשת עוקץ ומרמה, אשר נחקרת על ידי משטרת פתח תקווה, ובה מעורבים בעלי רכב נוספים.
כנופיית נוכלים, כך נאמר לה, העבירה במרמה את הבעלות על כמה כלי רכב, תוך שימוש בזהותו המזויפת של אותו אזרח שווייצרי. לאחר העברת הבעלות פנו הנוכלים אל כמה בנקים ונטלו הלוואות, כשהם משעבדים את כלי הרכב לבנק.
כשההלוואות לא הוחזרו, פנה הבנק לביצוע הליך חילוט של כלי הרכב לצורך מכירתם. אפשר היה לחשוב שאם העברת הבעלות בוצעה בתחבולה, ואם במשטרת ישראל חוקרים ויודעים שמדובר בחבורת נוכלים, הרי שהכל יבוא על מקומו בשלום: אגף הרישוי יתקן את הרישום, וא"ש תוכל להוסיף ולנהוג במכוניתה בשקט ובשלווה.
אלא שמדינת ישראל איננה המקום האידיאלי לאנשים תמימים אשר מבקשים לשמור על רכושם. גורמים טוענים שבמקרים רבים שיחת הטלפון אל בעלי הרכב נעשית על ידי חוקר פרטי, אשר מנסה לגלות היכן נמצא הרכב כדי לשלוח מוציא לפועל שיאסוף אותו. אם הנושה - במקרה זה, הבנק - שם את ידו על המכונית, הוא עשוי למכור אותה בהליך של הוצאה לפועל.
השופטת מבטלת
למזלה, א"ש פעלה במהירות: היא פנתה אל עו"ד רועי כהן מרחובות, אשר הגיש לבית משפט השלום בתל אביב המרצת פתיחה, כלומר בקשה מבית המשפט להצהרה שהרכב שייך לא"ש ושלו שום גורם אחר אין זכויות עליו.
כמו כן, הוגשה לבית המשפט בקשה לצו מניעה נגד מכירת הרכב כדי למנוע אפשרות להעברת בעלות נוספת עד לסיום הבירור המשפטי. אגף הרישוי במשרד התחבורה הוסף כמשיב פורמלי, היות שהוא התבקש להשיב את המצב לקדמותו ולרשום את הספורטאז' על שם א"ש כיד ראשונה.
לדברי עו"ד כהן, לקראת ההליך המשפטי נבדק מספר תעודת הזהות של התייר שעל שמו הועברה הבעלות במכונית, ושמו הוצלב בחיפוש בגוגל, וכך התברר שמדובר בבעליה של חברה שעל פי החשד הייתה מעורבת בפרשיית ענק של חשבוניות פיקטיביות במיליוני שקלים.על פי חשד המשטרה, כנופיית הנוכלים השתלטה באופן דומה על ארבעה כלי רכב מסוג קיה ספורטאז', כולם בצבע לבן, שנרכשו מאותה סוכנות משנה בפתח תקווה.
השופטת כרמלה האפט פסקה כי הרכב הוא בבעלותה הבלעדית של א"ש, ולפיכך, המשכון נרשם שלא כדין ולכן הוא מבוטל. כמו כן, היא הורתה לאגף הרישוי לרשום את א"ש כיד ראשונה של הרכב.
לדברי עו"ד כהן, כל בעל רכב עלול למצוא את עצמו בפרשה דומה מבלי שתהיה לו כל שליטה ברכושו.כדי לסגור את הפרצה, נדרש שינוי חקיקה או שינוי התנהלות של אגף הרישוי, רשם החברות ורשם המשכונות, ואולי גם שינוי התנהלות של הליך העברת הבעלות.
"טופס העברת בעלות ברכב", מסביר עו"ד כהן, "לא שונה בהרבה מייפוי כוח להוצאת דבר דואר רשום, ולא צריך להיות זייפן גדול כדי לשרבט לעצמך ייפוי כוח כזה ולהעביר בעלות בלי ידיעת בעל הרכב. בנוסף, רישום שעבוד על כלי רכב יכול להיות מבוצע ברשם המשכונות - ואת הרישום הזה אפשר לגלות באמצעות שאילתה אינטרנטית בעלות של 11 שקלים, אבל עלול להיות רשום גם ברשם החברות - ושם כבר הרבה יותר מסובך לגלות אותו.
ראוי שהמדינה תפעל לאיחוד כל מאגרי המידע כך שבאמצעות שאילתה דומה לזו של רשם המשכונות יהיה אפשר לקבל את כל המידע על רכב, ולא יהיו רישומים נסתרים שאזרח תמים יתקשה למצוא. במצב שבו רכב נתפס על ידי נושה ונמכר על ידי ההוצאה לפועל, כל שנותר לבעל הרכב הוא לתבוע את ההוצאה לפועל ואת הנושה, אבל זאת עלולה להיות סאגה שתארך שלוש-ארבע שנים, ותוצאותיה לא מובטחות מראש".
רישום נסתר
בהיעדר רישום מאוחד ומסודר של כלל השעבודים והמשכונות על כלי רכב בישראל, עלולים בעלי רכב למצוא את עצמם ללא רכושם, גם בלי להיות קורבן לזיוף ומרמה.
כך, למשל, קרה לאדם שרכש מכונית משומשת ממגרש מכוניות ביודעו שבעברה היא שימשה חברת ליסינג קטנה. הוא קנה את המכונית לאחר שווידא שאין מגבלה על רכישת המכונית באגף הרישוי, אלא שחברת הליסינג נקלעה לפירוק לפני שהסירה שעבוד שנרשם לחובתה ברשם החברות. סוכנות כלי רכב שהלוותה כספים לחברת הליסינג ועל שמה נרשם השעבוד החלה לפעול למימוש השעבוד, והרוכש התמים עלול היה למצוא את עצמו ללא רכושו.
ככלל, נושא השעבודים וזיופי בעלות בכלי רכב מעסיק את בתי המשפט בישראל זה שנים רבות, וסעיף החוק החשוב ביותר לעניין זה הוא סעיף 34 לחוק המכר, שנקרא גם "תקנת השוק במיטלטלין". סעיף זה קובע: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר, אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב".
כלומר, המחוקק קבע שאדם שרכש מיטלטלין בתום לב זכאי להחזיק ברכוש כשהוא נקי מכל שעבוד. כלומר, מי שקונה מכונית שהבעלות בה הועברה במרמה, ולא רשום לגביה שעבוד באגף הרישוי, מקבל אותה לחזקתו והיא רכושו הבלעדי.
המבחן של בתי המשפט במקרים כאלה הוא מבחן סובייקטיבי שבודק בעיקר את מידת תום הלב של הרוכש, וההנחה הנהוגה כיום היא שאם לא מופיעה הערת אזהרה ברישום הבעלות, ואם הרוכש
שילם תמורה מלאה, הרי שהמכונית שלו.
אלא שבמקרה של שעבוד שרשום ברשם החברות מגנה תקנת השוק על בעל הרכב רק לאחר שפנה לבית המשפט, כלומר גם במקרה כזה יש צורך בהליך משפטי, שעלול לארוך זמן. בשנת 2014 אפשר לצפות ממדינת ישראל שתאחד את מאגרי המידע שלה באופן שבו כל רישומי השעבודים למיניהם יופיעו ברישום אגף הרישוי או לקבוע בחקיקה ששעבוד שאינו מופיע במפורש ברישום אגף הרישוי - אינו תקף.
כך, בעלי רכב שנופלים קורבן לסיטואציה כזו לא יצטרכו לפנות לבתי המשפט, וכולנו נוכל להסיר דאגה מלבנו שהמכונית שלנו תיגנב על הנייר.