קליאו החדשה (יחסית, 2012) של רנו היא אחת המכוניות היותר טובות, וכנראה שגם הלא מספיק מוערכות שמוצעות בקטגוריית הסופר-מיני בישראל. בימים אלה עלתה ארצה גרסת הסטיישן שלה, שנקראת "אסטייט" אבל זקוקה לשם טוב יותר שיבליט את העובדה שהיא לא רק "אחת הטובות", אלא פשוט "הטובה ביותר", לפחות בנישה הקטנה שבה היא מתמודדת.
יש אומנם מכוניות שלא זקוקות ליותר מדי קילומטראז' או מלל כדי להציב כבר בתחילת הדברים את העובדה שהן "הטובות ביותר" - אבל בימינו הן מעטות למדי. מכונית כזאת יכולה להיות אחת שמבוססת על טכנולוגיה חדשה, או מכונית יקרה במיוחד, או - כמו במקרה של קליאו סטיישן - אחת שמעיזה להיכנס לנישה שכמעט לא קיימת בישראל ולכן אין להתחרות אמיתית. הנישה של סופר-מיני בתצורת סטיישן כמעט לא קיימת אצלנו, אבל זה לא צריך לפגום בתחושת הניצחון של רנו: המקום הראשון מושג בזכות כמה אלמנטים שלא יהיה קל לנצח גם כשהקטגוריה תתרחב.
עד לא לפני הרבה שנים סטיישנים היו כמעט מוקצים מחמת המיאוס בישראל, בניגוד להצלחה ארוכת השנים שלהם בצפון אמריקה ובאירופה.על אף רמת השימושיות הגבוהה של הקטגוריה, שהקדימה את כל הקטגוריות השימושיות האחרות (מיניוואנים, ג'יפים, קרוס-אוברים וכיוצא באלה) - בישראל נתפסה תצורת המרכב הזאת כמיוחסת לרכבי עבודה, ולכן באמת שימשה בעיקר בעלי מקצוע או משפחות ברוכות ילדים.
שלושת האלמנטים העיקריים ששינו לעד את ההתייחסות הישראלית לסטיישן הם בראש ובראשונה שיפור דרמטי בעיצוב, שמצמצם למינימום את הכיעור ואת הפער בינן לבין גרסאות סדאן או ליפט-בק; ביטול או צמצום פער המחיר לרעתן; ורשת הביטחון שמקנה שיטת הליסינג למקבלי רכב צמוד, לפחות מבחינה זו שהם לא מוטרדים מירידת הערך. ישנו אלמנט רביעי, והוא רמת השימושיות הגבוהה יותר של סטיישנים, שהפכה לחשובה יותר ככל שבעלי רכב מעוניינים לעסוק בפעילויות ספורטיביות - מרכיבת אופניים ועד לארגון או השתתפות בריצות ארוכות.
רוב ההיצע והביקוש לסטיישנים בישראל מרוכז בקטגוריה הקומפקטית עם מכוניות כמו פורד פוקוס ויונדאי i30 ומתחרותיהן הרבות, בעוד באירופה מוצעות גרסאות סטיישן גם למכוניות סופר-מיני - כמו פיג'ו 207SW, סיאט איביזה פלואו ועוד.
יופי
קליאו החדשה, שהוצעה עד עתה בתצורת האצ'בק חמש דלתות, היא בעיני אחת ממכוניות הסופר-מיני היפות ביותר, גם בזכות הקימורים הייחודיים לה, וגם בזכות האופן המיוחד שבו היא מסווה את שתי הדלתות האחוריות ומעגלת מאחוריהן את הישבן.קליאו החדשה נראית דינמית וזורמת גם כשהיא חונה, ולמרות כמה קווים מודגשים, שלא לומר בוטים - למשל החרטום שלה - היא לא נראית "פרחית" או "מוגזמת".
הפרופיל שלה נמוך, היא משדרת תחושת יציבות ורצון לתנועה, וניכר שהיא נטלה כמה רעיונות עיצוביים מן המתחרות - למשל פורד פיאסטה. יש גם משהו חצוף, ודאי צעיר, בעיצוב הנקי של קליאו, וזה בדיוק מה שאמור היה להתברגן ולהתקלקל ברגע שמישהו לא אחראי היה מנסה להפוך כלי מעוצב לכלי עבודה.
למרבה השמחה הפקידו אנשי רנו על המלאכה הזאת מעצבים מוכשרים שהצליחו לייצר סטיישן שמעלימה כמעט לגמרי את העובדה שהיא כזאת. החלק האחורי, מאחורי הגלגלים, מתוח אומנם לאחור וארוך ב-20.3 ס"מ יחסית לגרסת ההאצ'בק, אבל הוא מעוצב בעגלגלות נעימה שממשיכה בקווים טבעיים את כלל היצירה, ולא נראה כמו תוספת בנייה לא חוקית.
לא צריך להגזים ולומר שהסטיישן יותר יפה מן ההאצ'בק - בעיקר מפני שהיא מאבדת משהו מתחושת האגרסיביות והספורטיביות - אבל זאת לא רק מכונית יפה מאוד, אלא גם "יותר מכונית לשקל" מבחינת "נפח פח", וזאת תכונה מאוד אהובה בישראל.
שימושיות
למעט שני סנטימטרים שנוספו לחלק הקדמי - מן הסתם לטובת הפרופורציות הכלליות - כמעט כל השינוי בגרסה הזאת בוצע בחלקה האחורי. כמובן ששתי הגרסאות חולקות את אותם מכלולים ואת אותו בסיס גלגלים, אבל לטובת הסטיישן הוקשחו המתלים והקפיצים ומוט הפיתול מעט עבה יותר, כך שהיא תוכל להתמודד עם תוספת משקל. חיזוקי מרכב ותוספת פח הגדילו את משקל המכונית בכ-70 קילו משמעותיים, ובכך מסתכמים פחות או יותר ההבדלים הטכניים.
פתיחת הדלת האחורית חושפת את מה שנראה לכאורה כתא מטען גדול ושימושי, אבל לא הרבה יותר גדול מזה של גרסת ההאצ'בק. שפת ההטענה נמוכה יותר, וזה בהחלט מקל את העמסת השקיות מהסופר או את עגלת הילדים, וקיפול המושבים האחוריים קל מאוד ויוצר יחד משטח העמסה גדול ושימושי.
הטריק החשוב יותר של תא המטען הוא הלוח השטוח ש"מיישר" את הרצפה עם הסף האחורי. מתחת ללוח הזה ישנם 85 ליטרים נוספים של חלל הטענה, ושם אפשר לאפסן ביומיום את כל הדברים שמתגלגלים לנו באופן קבוע בתא המטען ותמיד מפריעים כשצריך להעמיס דברים אחרים. לחלופין, אפשר להסיר בקלילות את הלוח ולאפסן אותו ברובוטריקיות נחמדה באופן שהוא כמעט לא גוזל מקום, ואזי נחשפת כל תפארתו (הלא אדירה אבל בכל זאת מפוארת) של תא גדול ב-143 ליטרים מזה של ההאצ'בק.
זה בדיוק המקום לזכור שסופר-מיני, בהגדרה, היא מכונית קטנה שמתאימה בעיקר למי שחי בעיר וזקוק לכלי רכב קל תנועה ותמרון שלא דורש מרחבי חניה גדולים. פריחת הקטגוריה בישראל בשנים האחרונות נובעת ראשית לכל מרפורמת "שווי השימוש" שמיטיבה עם מכוניות פחות יקרות, וגם מן השאיפה לחסוך בדלק.
אלא שמקבלי רכב צמוד רבים העדיפו עד היום לקבל את מכוניות הסופר-מיני בגרסאות הסדאן (ארבע דלתות) שלהן - למשל יונדאי i25 או קיה ריו סדאן - בעיקר מפני שהן נראות "יותר מכונית" ואף שמבחינת המרחב הפנימי שלהן אלה מכוניות סופר-מיני לכל דבר.
האלטרנטיבה הטובה יותר מבחינה זו היא מכוניות ה"סופר-סופר מיני" כמו פיז'ו 301 או סקודה ראפיד, שאומנם מבוססות על מכוניות סופר-מיני אבל עם בסיס גלגלים ארוך יותר ומרחב פנימי משופר.קליאו סטיישן לא מציעה מרחב פנימי טוב מזה של קליאו האצ'בק, ואף על פי שקליאו היא אחת המכוניות המרווחות בקטגוריה שלה, עדיין היא מציעה מרחב צנוע לשני מבוגרים במושב האחורי (ומבוגר שלישי ממש יידחס בה כמו בכל סופר-מיני אחרת). במילים אחרות, כמו יונדאי i25 ומתחרותיה, ולהבדיל מסקודה ראפיד, גם קליאו סטיישן יכולה להתאים לצעירים שעדיין אין להם ילדים או למשפחות צעירות עם שני ילדים קטנים.
בסלון
הסטיישן, כאמור, היא גרסת מרכב נוספת של קליאו ולכן לא שונה ממנה בארכיטקטורה הפנימית,
ובכל זאת ראוי להזכיר שסביבת הנהג שלה מודרנית ונעימה. עיצוב הפנים נראה כאילו שאב השראה ממיני ואלפא רומיאו, עם משטחים עגלגלים שבנויים מחומרים איכותיים ולוח שליטה מרכזי פשוט ונאה. באיזון שבין עיצוב סביבה נקייה, נעימה ורגועה לבין יצירת תחושת עושר בחרו מעצבי רנו באופציה הראשונה - לכן יש אולי תחושה של "משהו חסר" - אבל רמת האבזור "אקספרסיון" מציעה לא מעט פינוקים: מערכת מולטימדיה נחמדה עם מסך מגע גדול, תאורת LED קישוטית, בקרת שיוט וקיפול מראות חשמלי.
וחשוב מכל, "כניסה ללא מפתח" שמאפשרת להשאיר את כרטיס ההתנעה בכיס או בתיק, ולאפשר לאלקטרוניקה לפתוח עבורך את הדלתות כשמתקרבים למכונית, ולנעול אותן אוטומטית כשמתרחקים ממנה. ככלל, סביבת הנהג מעט פחות יוקרתית אולי ביחס למובילות הקטגוריה, אבל איכות ההרכבה גבוהה ועיצוב הפנים נעים ומושקע.
תנוחת הנהיגה טובה מאוד, עם אפשרויות כוונון טובות למושב ומדרך נוח לרגל שמאל, שדה הראייה טוב, גלגל ההגה נעים למגע, והמושבים קשיחים ותומכים.חבל שמעצבי רנו לא השקיעו יותר מחשבה ביצירת יותר מקומות אחסון, בעיקר בעלי אפשרות סגירה וכיסוי, ובמיקום נוח להנחת מכשיר נייד.
על הכביש
אף על פי שהיא מבוססת על פלטפורמה ותיקה יחסית, קליאו החדשה היא אחת המכוניות היותר מהנות לנהיגה בקטגוריית הסופר-מיני. ההיגוי החשמלי שלה חד, מהיר ומדויק, חסר מעט משוב כמובן, אבל בהחלט שייך לפסגת הקבוצה. בקליאו האצ'בק מציעים המתלים פשרה נבונה בין נוקשות ודיוק לרכות ונוחות, בין יכולת טובה לספיגת מהמורות לבין צמצום הנטייה לגלגול, ובין נינוחות ועידון בנהיגה בעיר לתחושת שליטה טובה במהירויות גבוהות.
רוב התכונות הללו נשמרות גם בגרסת הסטיישן, אלא שהקשחת המתלים לטובת התמודדות עם עודף משקל גרמה לסטיישן להיות קופצנית יותר ונוקשה - לכל הפחות כל עוד נהגתי בה לבדי וללא מטען. התוצאה היא קופצנות שמשדרת תחושה ספורטיבית וצעירה, נוחה יותר אבל גם פחות מדויקת מתחושת הריסוק הגרמנית, כך שמה שמתקבל הוא יותר "ספורט אלגנט" מאשר "ספורט". התנהגות הכביש, כאמור, מהנה מאוד ומזכירה את מותר האירופיות מן היפנו-קוריאניות, רמת שיכוך הרעשים טובה ומשדרגת את תחושת האיכות הכללית.
מנוע
קבוצת פולקסווגן חינכה היטב את השוק לקבל מנוע 1.2 ליטר מוגדשי טורבו עם תיבות הילוכים
כפולות-מצמד, לכן רנו צועדת כאן על קרקע בטוחה יחסית. הבעיה היא שרנו חייבת להתגבר
על הרתיעה של ישראלים ממוצריה, רתיעה ש"הושגה" בגלל תחושה של אמינות לקויה ושל שוק יד שנייה בעייתי.
היות שמדובר במנוע ובתיבת הילוכים חדשים יחסית, שעלולים לסבול ממחלות ילדות, יבואני רנו חייבים למצוא את הדרך לשדר ללקוחות שלהם ביטחון באמינות של המערכות ולכל הפחות באחריות שהם יקבלו למקרי תקלה.במכונית המבחן התקבלה תוצאה מאוד נעימה, של מנוע שקט, חלק, נעים ושימושי, עם העברות הילוכים נקיות ומדויקות ופעולה כללית נעימה ביותר.
השורה התחתונה
קליאו היא אחת ממכוניות הסופר-מיני היפות והמוצלחות בקטגוריה הזאת, וקליאו סטיישן היא היפה ביותר והמוצלחת ביותר בנישה הקטנה שלה. התנהגות הכביש, רמת הנוחות, האבזור, השימושיות
ומעל לכל העיצוב האטרקטיבי הופכים אותה לא רק למכונית ראויה בפני עצמה, אלא גם למתחרה מעניינת בקטגוריה הסמוכה, של סופר-מיני עם תא מטען נפרד כמו יונדאי i25.
החשש העיקרי הוא מפני בעיות אמינות מכנית וסחירות, ואיתו צריכים יבואני רנו להתמודד מול לקוחות פרטיים. מקבלי רכב צמוד מהעבודה יכולים להעדיף את המכונית הזאת על פני רוב מכוניות הסופר-מיני בתצורת סדאן שמוצעות להם.