צמרמורת, על פי ההגדרה המילונית, היא תופעה פיזיולוגית המתרחשת אצל בעלי דם חם וכוללת כיווץ והרפיה מהירים של השרירים הגורמים לרעד בגוף ולהזדקרות השערות. זה קורה בגלל פחד או קור, אבל זה יקרה גם לכם כשתאזינו ל"מה לאהובי", אלבומם החדש של "נקמת הטרקטור", שכולו לחנים מצמררים של אבי בללי (למעט "אל נורא עלילה" המסורתי ו"דדי יפת התואר" שהלחין רועי ירקוני), סולן ומנהיג "הטרקטור", לשירים קלאסיים של משה אבן עזרא (1140-1055), בן תור הזהב של יהדות ספרד ומגדולי המשוררים היהודיים.



"גם אנחנו חווינו תחושות דומות של צמרמורות והתרגשות בזמן תהליך העבודה", מגלה בללי, "לאו דווקא מהמוזיקה, אלא מהטקסטים. כי מה שכתוב שם, גם אם לא מבינים לגמרי את הנאמר, יש בו חיבור אסוציאטיבי לישראליות וליהדות. אנשים שמתפללים בבית הכנסת עוברים קתרזיס אדיר, גם אם הם לא בדיוק מבינים את משמעות התפילה. זה חלק מאתנו, מהדנ"א שלנו".




התחבר לתור הזהב, אבי בללי. צילום: טל שחר, יח"צ



ייבוא של שירי חג



לפני כארבע שנים פנו לבללי מפסטיבל העוד עם בקשה להלחין טקסטים של אבן עזרא. זה היה כשאביו היה על ערש דווי, ואת הלחנים טיגן ובישל במהלך השלושים שלאחר מותו. "בהתחלה התייחסתי לזה כאל עבודה", משחזר בללי, "ולאט לאט מצאתי את עצמי מתנחם בה".

החיבור של "נקמת הטרקטור" לעולם הפיוטים לא חדש, הגם שהוא מצטרף לגל המבורך במחוזותינו ("אדומי השפתות" משירי אבן גבירול, "שירי יהודה הלוי" של אתי אנקרי ועוד ועוד). החיבור הראשון מתועד כבר משנת 89', אז הקליטו "הטרקטור" לאלבומם הראשון את "אדון הסליחות" בעיבוד שכל כך אופייני להם, ובהמשך ביצעו את "אחד מי יודע" במסגרת המופע "קיר" של להקת המחול "בת שבע".



בללי מספר שאת "אל נורא עלילה" ביצעו הרבה קודם במועדון "פינגווין" האגדי. "היינו דלוקים על הלחנים האלו ועל הרעיון של לעשות ייבוא של שירי החג. כך קראנו להם אז", מסביר בללי. 

25 שנה חברי "נקמת הטרקטור" ביחד, ולסקרנותם אין גבול. לא פעם הם מעדיפים את השיקולים האמנותיים על המסחריים, מאתגרים את הקהל שלהם עוד ועוד, וגם את עצמם. "מדובר בלהקה שלא דופקת פלירטים עם האמנות אלא חיה את האמנות", מעדכן בללי, "הייתה תקופה שהתביישתי שאני אמן ולא רוקר, אבל הפרס שלי בחיים, מבחינת האמנות, זה שהייתי קשוב לעצמי לכל אורך הדרך. לשמחתי הוכחנו ש'נקמת הטרקטור' היא לא להקה אמנותית עלאק, אלא להקה חשובה".



מלבד הפרויקטים האמנותיים שעליהם הוא חתום עם הלהקה, בללי הפליא ליצור מוזיקה למחול, כאמור עם להקת בת שבע. לאחרונה קיבל הזמנה מלהקת מחול ספרדית ליצור עבורה מוזיקה להופעה. במקביל, הוא יוצר פסקולים לסדרות ("בטיפול"), להצגות ("חלום ליל קיץ"), לסרטי קולנוע ("כנפיים שבורות"), לשת"פים עצמאיים ("רביקוביץ'/רביץ/בללי") ועוד ועוד. "25 שנה אני עושה את מה שאני עושה, מתוך אמונה שלמה ונאמנות לתפיסה האמנותית והמוזיקלית", הוא חורץ.





"מתוחכם מדי"



האמונה הזו מלווה אותו מגיל 10, כשקיבל את הגיטרה הראשונה שלו. "ומי ששאל אותי מאז מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, קיבל את אותה תשובה: מוזיקאי", מזכיר בללי, "ולמרות שלאורך הדרך היו רגעים שהיה לי קשה, לא היה רגע אחד של נפילה גדולה, למזלי". למרות שהיה מעדיף לחזור למוזיקה, במקום להתראיין, בללי מבין שאלו הם חוקי המשחק בג'ונגל התקשורתי של ימינו. "גם אמן רציני חייב להיות אמן התקשורת", הוא מעיד, "אני יודע שאם לא אשתף פעולה, אתקע".

הביקורות מהללות, התגובות אוהדות, ואין צל של ספק ש"מה לאהובי" יהפוך במרוצת הזמן לאבן דרך חשובה בתרבות הישראלית. אבל הרדיו עדיין לא הצטרף לחגיגה, ולא ממהר לשדר את יצירות המופת השזורות ב"מה לאהובי".

"אומרים לי שזה מתוחכם מדי", הוא מצר, "לצערי, התקשורת ויתרה על הרצון לשרת אתהמוזיקה האיכותית. את יודעת, אני מת לעשות להיט, אבל אני לא יודע איך. אני יודע להתעסק עם רגשות ועוצמות, ופחות עם להיטים לרדיו. מה לעשות, אלו סוגים שונים של אמנות".



"מה לאהובי" - נקמת הטרקטור. מופע השקה. שבת, 12.10 , 21:00, מרכז סוזן דלל, נווה צדק, תל אביב. אורח מיוחד: יורם חזן (כנסיית השכל).