מה מצפה למבקרי פסטיבל התיאטרונטו 2014, שייערך בחול המועד פסח ביפו העתיקה? 



תשע הצגות שנבחרו עוסקות במגוון רחב של נושאים, מהשואה ועד המחאה החברתית, מהשריפה בכרמל עד תסמונת אספרגר. 120 הצגות הוגשו לוועדה האמנותיתת לבחירה, מספר שיא בתולדות הפסטיבל.



הצגות הפסטיבל הן: 





"יאנינה". בלהה מס-אשרוב, כתבה ומופיעה הצגה על יומנה של ילדה בת 12 ששרדה את השואה. ההצגה נכתבה על-פי רשימות של ד"ר יאנינה השליס-אלטמן, אותה הכירה בשחקנית בשנות ילדותה בחיפה.




פגשה את הגיבורה בילדשותה בחיפה. מס-אשרוב. צילום יעקב בר-און



"שפתיים צמודות". מאת עמית ארז. על-פי סיפור קצר מאת ולדימיר נבוקוב. בימוי: אוהד שחר. שלום שמואלוב, לו זו הצגת-יחיד ראשונה, משחק בהצגה המתרחשת בברלין בשנות ה-30.




הצגת-יחיד ראשונה. שמואלוב. צילום יעקב בר-און



"אסתי של האורנים". מאת ובבימוי דנה גולדברג. משחק: אודליה סגל. סיפורה של אשה מבית אורן על רקע השריפה בכרמל. "משהו בסיפור של אשה מקיבוץ בית-אורן ריתק אותי", אומרת סגל.




השריפה בכרמל מגיעה לבמה. סגל. צילום: יעקב בר-און



"מדוע הרגתי את אמא שלי". מאת ובביצוע דור צווייגנבוים. בימוי: חנוך רעים. צווייגנבוים מציג את יחסיו הסבוכים עם אמו בהצגה שהוא משחק, שר, רוקד, עושה פנטומימה ומפעיל בובות. "אני מציג כאן חומרים אישיים שהייתה סביבם קשר של שתיקה ומעולם לא חשפתי אותם", הוא טוען.



"בנוגע לציפור". מאת ובבימוי ניצן כהן. משחק: שלומי ברטונוב. כהן כתב מחזה על בנו בן ה-16, הלוקה בתסמונת אספרגר וברטונוב, משחקני "גברתי הנאווה", בהבימה, לקח על עצמו להתמודד עם הדמות כדי לבחון "איך זה יעבוד עם הקהל".




מהבימה לתיאטרונטו. ברטונוב. צילום יעקב בר-און



"העיטים". על-פי סיפור מאת יורם קניוק. עיבוד למחזה: דניאל סטיופין וסלבה מלצב. בימוי ועיצוב תפאורה: סלבה מלצב. משחק: דניאל סטיופין. הבמאי מלצב, שהקים את תיאטרון גשר עם יבגני אריה והיה לדבריו מיודד עם קניוק, ביים את סטיופין, מצעירי גשר, בסיפור אישי שכתב קניוק על חייל צעיר בשדה קרב זרוע במתים במלחמת העצמאות.




מביא את קניוק לבמה. סטיופין. צילום יעקב בר-און



"חיים בקופסת שימורים". מאת ובביצוע ליאת שבתאי. בימוי ודרמטורגיה: יואב ברתל. ההצגה החברתית של הפסטיבל. שבתאי שחקנית ופעילה חברתית מביאה לבמה את סיפור מהגרי העבודה מהפיליפינים. כבמאי בחרה את יואב ברתל, הקוצר הצלחה עם הצגת היחיד "המרקיד".




שחקנית ופעילה חברתית. שבתאי. צילום יעקב בר-און



"סינמה בלירה". מאת ובביצוע חיים דרעי. בימוי: דנה קיילה ואיילת כוכבי-סמסליק. דרעי, מדריך סיורים ביפו וגם ליצן, להטוטן ואמן-רחוב, עולה לראשונה על במת התיאטרון עם הצגה "בטעם של פעם", כדבריו, שכתב על ילדותו ביפו וקטעים ממנה הראה לראשונה למשפחתו באזכרה לאביהם.



"ללעוס בזוקה בארון". מאת ובביצוע עדי שניר. בימוי ועיבוד לבמה: יונתן צ'רצ'י. שניר, 33, תושבת מודיעין, כמו דרעי איננה שחקנית ביום-יום. "לא נגעתי בתיאטרון מאז הבחינה בתחום בחמש יחידות במסגרת בחינות הבגרות", היא מספרת. "בער בי הסיפור האישי שלי שרציתי לצאת איתו החוצה".



רעידת האדמה בחייה של שניר אירעה לה בגיל 15 וחצי, כאשר היא עזבה את משפחתה החרדית במאה שערים וחזרה בשאלה. מאז היא חילונית לכל דבר. "הקטע ההישרדותי היה בהתחלה", היא מציינת. "למזלי, הכרתי די מוקדם את אישי, אלון, שכל קשר בינו לבין הדת מקרי בהחלט והתחתנתי איתו בגיל 19. הוא גם היה זה שעודד אותי ללכת לתיאטרונטו".




"רציתי לצאת עם הסיפור שלי החוצה". עד שניר. צילום יעקב בר-און



שניר, אם לשלושה, שלעיני הקהל יחול בה מהפך חזותי במהלך ההצגה, חיפשה מסגרת לסיפורה האישי ומצאה אותו בתיאטרונטו, שאנשיו הפגישו אותה עם הבמאי והשחקן יונתן צ'רצ'י, מי שלפני שנים זכה בגדול בפסטיבל בהצגת-יחיד על וענונו. איתו כבמאי, ועם נסיונו הרב, הפך החומר הגולמי שלה להצגה, "לאחר שסיפרתי לו את סיפור-חיי לפרטי-פרטים, כפי שלא סיפרתי לחברותיי הקרובות ביותר".



איך זה לך, הלא שחקנית, לקפוץ היישר לאתגר של הצגת-יחיד?
"זה מרגיש לי טבעי. אין לי פחד-במה. אני מורגלת בהופעות, כמי שמנחה סדנות-הורים, שזה גם כן סוג של משחק. איך אומרים? - כל העולם במה".



בשנה הבאה נראה אותך בהבימה או בקאמרי?
"למה בשנה הבאה? אני מוכנה להמשיך מהצגת היחיד שלי..."



ההצגה שתיבחר על-ידי הוועדה האמנותית כטובה ביותר תזכה בפרס ע"ש השחקן נסים עזיקרי בסך 5,000 שקל.



 



גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.