הספדים על תוכנית הרדיו הפופולרית "לילה חי מאוד" הושמעו קרוב לוודאי בטרם עת. בעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה לאחר ניסיון להוריד את התוכנית לאחר שהעורך והמגיש שלה, אמנון פאר, הגיע לגיל 67, גיל הפרישה, הושמעה צפירת ארגעה מלשכת יו"ר הרשות, אמיר גילת.



בהודעה מטעמו נאמר שלא רק שהתוכנית תמשיך לחיות, אלא תשודר במקביל גם בטלוויזיה. פאר, למוד התהפוכות באחרונה, לא יירגע עד ששוב ימצא עצמו מול המיקרופון. לדבריו, הגיש מבעוד מועד בקשה להארכת השירות מעבר לפנסיה. "אף אחד לא הגיב", הוא מוחה. שבעה חודשים הגיש שידורים חוזרים. "הייתי בא בהתנדבות לאולפן ומשדר לקטים מהתוכניות במשך 20 שנה, משהו לגמרי אידיוטי", הוא מספר. "בסוף אישרו לי תוכנית חד-פעמית אחת ודי בשבוע שעבר, כשהאולפן כמעט התפוצץ מרוב אורחים".



כלומר, חגיגה עצובה...
"איך אמר שם מישהו? - בחיים הוא לא היה בלוויה כל כך שמחה".



פאר איננו מבין כיצד קרתה כל התנהלות הדברים התמוהה. "הרי יש זה מכבר החלטה גורפת שאם שדר מזוהה עם תוכנית מצליחה, זה מצדיק את המשך שירותו מעבר לפנסיה", הוא אומר. "ההחלטה הזאת לא מנעה מהם לטרטר אותי בין בעלי תפקידים שונים ברשות השידור. כשאתה מתקשר ושואל מה קורה, אין לאף אחד תשובה. כולם מחפשים את הג'ינג'י עם המפתח, מה גם שנפלתי בתקופה לא טובה כשבכלל רוצים לסגור את העסק".



"אני שואל אותך", מוסיף פאר, "האם מגיע לי יחס כזה אחרי 47 שנה ברדיו? לפחות יכלו להגיד לי שלא רוצים את התוכנית. ומדוע להוריד תוכנית, שבה כל אורחיה באו בהתנדבות מבלי לקבל שכר על כך?".



איך שלא יסובבו את סיפור חייו, הרדיו הוא תמצית חייו של פאר, תל-אביבי, בוגר בית הספר הדתי "ביל"ו" ומגמת אלקטרוניקה בתיכון המקצועי "אורט סינגלובסקי". במקביל למד שנים פסנתר, מה שסייע לו בתוכניות הרבות שהקליט והנציח, כולל תוכניות הבידור המיתולוגיות שהוקלטו ב"בית המורה" ותקליטים שהוא שימש כטכנאי שלהם.



מהטכנאות הגיע אל השדרות. אי אז ב-77' פורסמה בעיתון ידיעה על הטכנאי שהפך לשדר. הוא הגיע אל משמרתו בבלומפילד, כשלשדר שם, דני דבורין, אירעה תקלה. פאר, שבצעירותו שיחק עם המטר תשעים שלו כדורסל במכבי דרום תל אביב, התבקש להציל את המולדת ו"אני חושב שזה היה השידור הכי טוב שעשיתי בחיים, אם כי השיא היה, כנראה, כשיצאתי כטכנאי לאולימפיאדת סיאול, ב-88'".




"השיא שלי היה באולימפיאדת סאול". אמנון פאר. צילום: מתוך אתר רשות השידור



כעבור חמש שנים עבר קורס שדרים ברדיו ומיסד את העניין בתעודות. פאר מוכר כחובב קורסים מדופלם, בפרט אם תעודות בצידן, כולל קורס פרסום ויחסי ציבור, קורס ניהול עסקי של מוסדות תרבות ואמנות, גם קורס מלווי דרך של קבוצות בחו"ל, שהניב לו לא מעט דיוונדים בגיחות אל העולם הגדול.



פאר מתגורר בשכונת בבלי בצפון תל אביב ונשוי לעטרה, מזכירה רפואית, והם הורים להילה ולעדי. בשעות הפנאי פאר מחלץ את העצמות בקאנטרי השכונתי וכדבריו, הוא משתדל לא לקחת את החיים כבד מדי, מה שיישם ללא רבב בעשרים השנים שבהן הריץ את "לילה חי מאוד".



ההתחלה הייתה בארבעה באוקטובר 93', אותו חמישי בערב שבו עלה לחלל האוויר ערוץ 2. לדבריו, לא התגלגל באקראי לשעות המוזרות של תוכניתו. "תמיד הייתי בליין, אם כי לא אובססיבי", הוא מציין. "אם להודות על האמת, אני חי בלילה יותר מאשר ביום. אם הייתה לי אפשרות, הייתי ממשיך לישון עד לפני הצהריים. הלילה תפור עלי בול, כנראה גם לקהל של התוכנית".



לדבריו, מצא ב"לילה חי מאוד" תוכנית חסרת גבולות, המהווה תשובת-נגד לאופנת הטוק-שואו. "במקום זה אני הולך על סמול-טוק", הוא מבהיר. "בתוכנית כולם משוחחים עם כולם, על יין טוב ועל כיבוד שמובא לאולפן. תוך כדי כך נשברות המחיצות בין המשתתפים שבאים מתחומים שונים. זאת אחת התוכניות הבודדות שהקהל מככב בה, לא המנחה".



כעת, פאר מצפה שההבטחה להמשיך את התוכנית, בשילוב טלוויזיה, תמומש. לדבריו, היו לא פחות מ-16 אלף חותמים על עצומה לטובת העניין. היכן תמצאו בסירה אחת את שימי תבורי, מרינה מקסימיליאן, הרב גלוברמן, חבר הכנסת אופיר אקוניס, שרה'לה שרון ופיני גרשון? עם רשימה כזאת הוא יכול היה לרוץ לכנסת. "אני רק רוצה שהתוכנית תימשך", אומר פאר.