עם הספר או עם האייפד - מה יהיה גורלו של שוק הספרים בארץ?

כאשר הסופר מאיר שלו שומע נימה ביקורתית על המהפכה השקטה המתחוללת בין מדפיו של עם הספר, והמעבר הצפוי ל"עם האייפד", הוא מתקומם. הנימוק העיקרי שלו פשוט: אם הסופרים נהנים מהאלקטרוניקה והמחשוב וכותבים את הספר על מעבד תמלילים, לא יהיה מוסרי לדרוש מהקורא לוותר על האפשרות הזאת.

ריח הנייר? הצחקתם אותו. "זה ריח של דבק, לא של נייר, והסיבה שיש מי שנורא אוהבים להריח ספרים נעוצה כנראה בהתמכרות שלהם להרחת דבק. אם תפתחי מכל קטן של דבק מגע לידך, תהיה לך חוויה ספרותית שלמה".

שלו מתלוצץ כמובן בעניין הדבק, אבל בכל הנוגע לאייפדים הוא רציני לגמרי. ולא שיש מפני מה לדאוג: הקוראים האלקטרוניים זוכים לעדנה בסיקורים התקשורתיים, אבל המציאות מראה שהספר המסורתי לוקח ובגדול. די בהתבוננות ברחוב, באוטובוס וברכבת כדי להבין למי שייכת המלוכה.
  
"אני לא חושב שאנשים ייפרדו מהספרים שלהם, אבל רואה בסביבתי לא מעט אנשים שאני מעריך את אהבת הספר שלהם ואת הרגלי הקריאה שלהם, שקוראים היום ספרים גם על נייר וגם על קורא אלקטרוני. המדיה הפיזית, שממנה המילים עוברות אל העין ומשם אל התודעה, לא כל כך משנה.

אני משער שבימי קדם, כשעברו מהמגילה לפס הייצור, קמו אנשים שאמרו: 'איפה הכיף של גלגול המגילה? הפרינציפ של הדפדוף קוטע את רצף התודעה'. מה יהיה? נישאר עם הספר, הוא יהיה אלקטרוני. לא מחייב שספר יהיה נתון בין כריכות. הוא יכול להיות בכמה צורות פיזיות, והמדיה האלקטרונית מספקת צורה חדשה. זה לא אסון גדול".

מה כן אסון?
"אני לא אוהב שהאלקטרוניקה מאפשרת התערבות. אני לא אוהב ספרים דיגיטליים שהילד יכול להתערב בעלילה. קורא צריך להפקיר את עצמו לידי הכותב והספר. רוצה לכתוב ספר אחר? תכתוב לעצמך ספר".

מוקדם להתאבל

אין מקום לדאגה, לפחות על פי דוח הספרייה הלאומית, המראה כי בשנה החולפת התקבלו בספרייה 8,411 פרסומים חדשים, כלומר 235 יותר מאשר בזו שלפניה. ישראל ממשיכה לשמור על קצב יציאת ספרים בלתי נתפס ביחס למספר התושבים: מדי כ־80 דקות ייצא לאור ספר בישראל, 82% מהם ספרי מקור, 1,257 ספרי קריאה למבוגרים, מתוכם 1,127 בעברית.
  
על הקרקע הפורייה הזו ייערך היום ומחר (20-21.10) "הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית", פורום חדש בראשותם של פרופ' משה הלברטל וליאון ויזלטיר, בהשתתפות 70 אנשי רוח והגות מובילים מהארץ ומהעולם.

לא כמו ג'ינגלים

שלו מסכים עם שפירא ומחלק את ההשפעה של עולם הספרות לשני חלקים: סופרים ויצירותיהם. "בישראל יש תופעה מיוחדת במינה. הספר משפיע כחלק מהתרבות הישראלית", הוא אומר.

"אנשים קוראים ומגיבים לספרים, מנהלים שיח מאוד ער על ספרים שהם קוראים ובאים לשמוע הרצאות על ספרות. נכון ש'חוק הספרים' חולל משבר מסוים מבחינת מכירות, אבל אחרי ההלם הראשון של הפסקת המבצעים על ספרים חדשים, אנשים יתרגלו למצב כמו שהיה לפני המבצעים של הרשתות הגדולות, המשבר הזה יחלוף בסופו של דבר".

ומה עם השפעת הספרות והסופרים על מה שקורה בארץ ועל ההנהגה?
"מבחינה מוסרית ופוליטית, אין להם השפעה. מדי פעם עולה סופר או נואם נאום, חותם על עצומה, יש התרגשות קטנה סביב זה, אבל זה לא מזיז לשום מנהיג או גורם לאף קובע מדיניות לשנות את דרכיו, כמו שהיה בעבר, כשאלתרמן כתב שיר ובן־גוריון לקח את זה לתשומת לבו.

"אני לא יודע אם צריך להצטער על זה. מצד אחד זה טוב. הסופרים שמתבטאים על פוליטיקה אומרים דברים נכונים והייתי שמח אם פוליטיקאים היו מקשיבים להם. מצד שני, אני לא רואה בסופרים באופן כללי דמויות נעלות על דמויות אחרות. אני לא מבין מדוע צריך להתחשב בדעתו הפוליטית של סופר יותר משצריך להתחשב בדעתו של ראש החוג למתמטיקה באוניברסיטה.

סופרים יודעים לנסח את דעותיהם יותר טוב כי המקצוע שלהם הוא להתנסח בצורה בהירה שתעורר אנשים לחשוב".

בתוך שטף המילים וריבוי הבמות הזמינות, נדמה כל אחד נהיה פילוסוף והוגה דעות.
"את מדברת על הוולגריזציה והבנאליזציה של התרבות", אומרת פרופ' שפירא. "לפני הרבה שנים קראתי את 'עולם חדש מופלא' של אלדוס האקסלי. הוא מתאר חברה טוטליטרית שהכל ממושטר בה, והתרבות היא בעצם בסך הכל הג'ינגלים של הפרסומות והבנאליות של הפזמונים הפופולריים.

"והנה הגיבור מוצא באיזה חור נידח את כתבי שייקספיר, ופתאום נפתח לפניו עולם חדש לגמרי והוא מצטט דברי אהבה משייקספיר באוזני אהובתו והיא עונה לו במילות פרסומת. הנה לך כל העניין בקפסולה. אי אפשר להילחם נגד הוולגריזציה והבנליזציה כי היא הולכת עם תרבות ההמונים.

"היא חלק מהדמוקרטיזציה ומתרבות חיינו, אבל אין לי ספק שתמיד יישאר גרעין קשה שיגלה את כתבי שייקספיר ויראה את ההבדל בין ספרות אמת לספרות בנאלית. זה יישאר תמיד. אני לא מודאגת. הספר לא ייעלם, למרות שאני מאוד מודעת למשבר של מדעי הרוח ובטוחה שבסופו של דבר תמיד יישאר גרעין של אנשים שהנושאים של ספרות, היסטוריה, מקרא ופילוסופיה יעניינו אותם.

 "אלו הדברים הבסיסיים של הזהות האנושית שלנו. זה לא אותו דבר כמו לשיר ג'ינגלים, ולא יעזור. יש פה אולי אליטיזם, אבל מה לעשות, תרבות אף פעם לא הייתה הדבר הכי דמוקרטי בעולם למרות שהיא הביאה בעקבותיה את הדמוקרטיה, לפחות בתרבות המערבית.

"כואב לי ומדאיג אותי שמספר התלמידים ואיכותם הולך ויורד. עדיין אני משוכנעת שתמיד יישאר גרעין קשה, כמו שבלימודי תורה לאורך הדורות תמיד היה הגרעין הקשה של העילויים, שהחזיקו את אש התמיד של הלימוד בוערת. תמיד יגלו עוד פעם את כתבי שייקספיר".