"ערסים ופרחות - האליטות החדשות"
29.10-27.10. שני רביעי, 22:00 , ערוץ 8
לפני פחות מ-20 שנה יצא לי לראיין את שלום אסייג. שאלתי אותו למה רוב הבדיחות שלו הם על ערסים. אסייג היה נבוך. "הם נחמדים כאלה", הוא גמגם, ואחרי זה אמר משהו כמו: "אתה יודע, הערסים מפחידים, אז הבדיחות עליהם משחררות את הקהל מהפחד".
"ערסים ופרחות - האליטות החדשות", סדרה תיעודית חדשה מבית היוצר של רון כחלילי, עושה, בלי פחד, את כל הדרך ללב המאפליה של תעשיית הסטריאוטיפים הישראלית; ומפרקת שני "מוקשים" קרדינליים שיושבים לציונות האשכנזית כמו עצם בגרון. "מוקשים" ששום יוצר ישראלי, חוץ מכחלילי, לא העז להתקרב אליהם אף לא פעם. אפילו לא מטווח ביטחון.
ואף על פי שאני מעורב ומעורה ברעיון המזרחי עשרות שנים, גם בשבילי הצפייה ב"ערסים ופרחות" הייתה סוג של "פיגוע" תקשורתי, שהתיז ריקושטים כואבים לכל הכיוונים. אבל אפשר להרגיע. "השד העדתי" - מושג מופרך לחלוטין שהומצא על ידי האשכנזים, כדי לעשות דמוניזציה לכל מה שמריח מזרחי - מעולם לא נראה סקסי, פוטוגני, מרתק, אניגמטי, מלעיט דמיון ומכשף. והדבר הכי חשוב: נוגע חזק בכל אחד ואחד מהצופים הפוטנציאליים, בלי שום קשר למוצאם או לצבע עורם.
"ערסים ופרחים - האליטות החדשות" - בניגוד ל"הפנים האמיתיות של השד העדתי" של אמנון לוי - לא מעמיסה על המוח סטטיסטיקות מייגעות על כמות המזרחים באוניברסיטאות. כל הנתונים האלה כבר נלעסו לעייפה ויצאו מכל החורים. ואף שהם מוכיחים שמצבם הסוציו-אקונומי-תרבותי של המזרחים נותר אחר 66 שנה שוקת שבורה, כל זה פחות מעניין את כחלילי.
אמבוש טלוויזיוני. כחלילי. צילום: אורית פניני, יח"צ
"ערסים ופרחות" בנויה כסדרה חווייתית, שבה המצלמה פוגשת בגובה העין פסיפס דמויות מחשמל - מדודו כהן, בסטיונר משוק הכרמל, ועד ד"ר אמנון (נונו) רז קרקוצקין, ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון - גלריית דמויות שהסיכוי שלהם להיכנס אי פעם ל"פריים הישראלי" שאף לאפס. ו"בערסים ופרחות" הם מתייצבים גאים מול המצלמה, משחררים חרצובות לשונם בלי לדפוק חשבון לשום פרה אשכנזית קדושה, ומטמיעים בדנ"א של התרבות הישראלית חומרים מהצד האפל של הירח.
ואכן, סוללת הדמויות המבליחות ב"ערסים ופרחות" מספקת תחמושת ארטילרית קטלנית שקשה לעמוד מולה. הדברים שנשמעים טורדים ופוצעים לאורכה ולרוחבה של הסדרה. גם המינון הפרובוקטיבי לא חס על צופים מ"המרחב המוגן", ש"ערסים" ו"פרחות" הם בשבילם לא יותר מקללות.
מהרגע שהסדרה נכנסת לפנים בפרק הראשון - "ח"י שיחות עם ערסים", הרגשתי שנכנסתי לסוג של "אמבוש טלוויזיוני" מתוחכם ומניפולטיבי, שעימת אותי, אם אני רוצה או לא רוצה, עם כל אלה שנולדו למדינה הזאת בהריון מחוץ לרחם הציוני-אשכנזי, ונשארו בחוץ. ועכשיו יש להם מה להגיד זה.
"דה יזראליז נידז אן אלקטריק שוק", אמר בזמנו אנואר סאדאת זצ"ל, אחד המצרים היותר חכמים במאה שנים האחרונות. נדמה שכחלילי, מצרי במוצאו, מכיל את אותה חוכמה מצרית קדומה, והבין שהדרך היחידה להכות בישראלים היא דרך שוק חשמלי. אין מה לעשות. השיח הישראלי כבר מזמן לא במקום של "בוא נדבר", או "בוא נפתח את זה". הכל פה סכינים. אם אתה רוצה שמישהו יקשיב לך, אין ברירה אלא לפעול בדרכים חתרניות, מתריסות, שדוחפות לך לפנים מינוני TNT שטרם הכרת לפני, בתקווה לחווט לך מחדש את החוטים במוח.
בנוגע להדמיית הערסים והפרחות כ"אליטות החדשות" - דיר בלק. נא לא לזלזל. נכון, זה נשמע היום כמו בדיחה עצובה בהפוכה על הפוכה. אבל מה שהתחיל כ"שיר הפרחה" הגזעני של אסי דיין, עוד יתגלה לכם יום אחד כנבואה שתגשים את עצמה. לאאאאא??? תתפלאו.