כשראיתי לראשונה את הסלוגן: "נורית זרחי בספר מתנה חדש - אהבתה של רוזי פטרוסיל", נחנקתי. נורית זרחי, סופרת ומשוררת מגה מוערכת ומעוטרת בשלל פרסי יוקרה, שהוציאה עד היום מע 100 ספרי שירה ופרוזה, לילדים ולמבוגרים. נורית זרחי, זאת שעוטרה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ולנוער. וזה רק על קצה המזלג. מה לה ולספרי מתנה?
כשאני שואלת את זרחי (73) מה פתאום היא כותבת "ספרי מתנה", היא צוחקת צחוק גדול ומלא של אישה שכבר ראתה הכל בחיים, וכל שנותר לה זה לצחוק על הכל. "זה לא אני. זאת ההוצאה (עם עובד)".
מה זאת אומרת, ההוצאה פקדה עליך לשבת לכתוב ספר מתנה?
"לא. אני כתבתי, והם החליטו לקרוא לזה ספר מתנה. מ'כפת לי, העיקר שאני כותבת".
גם מתבגרת וגם צוחקת על זה. זרחי. צילום: שירי זינגר, יח"צ
הספר, "אהבתה של רוזי פטרוסיל", שהילה חבקין איירה בכישרון רב, מספר את סיפור אהבתה הנכזבת של רוזי פטרוסיל, ארנבת עצובה וחסרת מנוחה, למר חסה, ארנב יבשושי ומשעמם, שלא מבין כלום באהבה. לא מומלץ לקרוא לילדים לפני השינה. מומלץ לשמור אותו במקום העיתון של הבוקר, כי הוא נוגע ללב ונטול אשליות הוליוודיות על הפי אנד ושאר הבלה בלה.
מקריאה בספר עולה שהוא נכתב מאהבה נכזבת?
"זה ניסיון חיים עם גברים. הייתי נשואה פעמיים, והיו לי הרבה מערכות יחסים עם גברים. אבל לא עזר לי ניסיון החיים עם גברים, מזה הצטבר אצלי הרושם שגברים הם... הם... שונים משהו".
את מתכוונת מאכזבים?
"הם מר חסה. מר חס כזה. הוא חס על עצמו. יש גברים ויש נשים, והם שונים, אבל בתרבות הישראלית יש הדמות הזאת של הגבר, שאני אף פעם לא יודעת מה הוא מרגיש בתוכו, אבל ברוב המקרים, כוחו בחוסר רגישותו".
היה לך מקרה שבו נשבר לך הלב, עד שהיה לך קשה להשתקם?
"אני חיה הרבה שנים. שברתי לבבות ושברו לי עד גיל מאוחר".
עד שהחלטת להתנזר?
"החיים עושים את העבודה. את רואה בראייה צלולה יותר את הדברים".
לא צובעת בוורוד?
"נשאר לי מעט צבע בקופסה".
לא מחכה יותר לאביר?
"זאת לא הייתה השאלה. זאת התפכחות שגבר הוא לא אביר. זה העניין שאני לא רואה נכון את העולם, שלא אכפת לו בכלל איך אני רואה את העולם. קורים דברים כאלה בחיים".
מומלץ להיגמל מההתמכרות הזו של להיות מאוהבים כל הזמן?
"הרבה מהתרבות שלנו עומד על העניין שאנחנו לא יכולים לחיות בלי שיאהבו אותנו".
אז כל האהבה הזו היא עורבא פרח בעינייך?
"זה צורך אנושי שנובע מהילדות, שם אתה מחפש כל הזמן את אהבת ההורים. צריך להתבגר מזה, אבל אצלנו משרישים את זה בתרבות".
יש תרבויות אחרות?
"אני מניחה שכן".
את רוצה להגיד לי שספרון המתנה הזה הוא בעצם סוג של התבגרות?
"כן. אני באה ואומרת, יש תרבויות שהמשפחה עומדת במרכז, ולא אהבה, אז משדכים כמו בהודו וכמו ביהדות. אלה לא עניינים של הרפתקאות רומנטיות. יש תרבויות לא רומנטיות. ואחרי הכל, צריך לזכור שבספר זאת ארנבת, לא אישה, עם כל ניסיון החיים שלה".
למה בחרת להתחפש לארנבת ולא לכתוב רומן?
"יש לי גם ספרים למבוגרים. אני לא שולטת במה שיוצא. כל עניין הכתיבה אצלי לא מפוענח. לא יודעת מאיפה זה יוצא ולאן זה הולך".
אפשר לחיות מכתיבה?
"ממש לא. אני מורה באוניברסיטה. הייתי מורה בלוינסקי שנים רבות".
לא בא לך להגיד: די, אני נורית זרחי, מגיע לי לחיות מכתיבה?
"זה עניין לא פשוט. מילא אני. מה תגידי על כתיבת שירה? כל העניין של כתיבת שירה נוגד לחלוטין את המהלך הקפיטליסטי. השלטון, הממשלה, עדיין לא הרסו את זה בבני אדם".
אז מה, גם מתבגרת וגם הופכת אופטימית יותר?
"זה תמיד הולך אצלי בד בבד. גם מתבגרת וגם צוחקת על זה".