יש לי ילדה בת 5 וילד בן 11 חודשים. בכל פעם שמשעמם לבתי היא הולכת לשחק עם אחיה. היא מרימה אותו, מזיזה אותו מנקודה לנקודה, ולא נותנת לו לשחק לבד. הוא אפילו בוכה בגללה הרבה פעמים כי ההתנהגות שלה מציקה לו. אני רומזת לה שתיתן לו לשחק לבד, אבל אני לא רוצה להעליב אותה ולו גרום לה להתרחק מאחיה הקטן. מה אפשר לעשות?
"מבחינת בתך, בנך הוא על תקן בובה וכשמשעמם לה הוא כמו עוד משחק. אל תמנעי מבתך לשחק עם אחיה ואל תעצרי אותה בכל פעם שהיא מתקרבת אליו אבל תציבי לה גבולות ותבקשי ממנה להניח לו מדי פעם. תסבירי לה שזה בסדר לשחק איתו אבל שלפעמים את מרגישה שזה יותר מדי עבורו ושבמקרה כזה את תבקשי ממנה להניח לו ולמצוא משהו אחר לעשות. תציעי לה דברים חלופיים כמו ספר, משחק או ציור, ותגידי לה שברגע שתסיימי את עיסוקייך את תצטרפי אליה. תסבירי לבתך שברגע שאחיה בוכה זה אומר שהוא לא נהנה והיא צריכה לעזוב אותו, אבל אם הם משחקים בכיף אז תני להם ליהנות ותחמיאי לה על כך. תעבדי על זה ואל תפחדי שהיא תיעלב או תיפגע, היא צריכה ללמוד להניח לו".
יש לי ילד מתוק בן 3 ולאחרונה נולדה לו אחות קטנה. לאורך כל תקופת ההריון שיתפנו אותו בתהליך והכנו אותו לקראת בואה. הוא מודע לכך שאני ילדתי את אחותו ושהיא "יצאה מהבטן שלי", אך משום מה הוא מתעקש להגיד שהוא עצמו יצא "מהבטן של אבא". הוא חזר על זה מספר פעמים למרות שהסברנו לו שזה לא נכון, והוא אפילו סיפר את זה בגן. מה דעתך על הנושא?
"האמרה של בנך היא מאוד מתוקה. אני בטוחה שהסברתם לו מספיק פעמים שזה לא נכון ושתינוקות נולדים מהבטן של אמא, אבל הוא בשלב של הזדהות גדולה עם אבא. בגיל הזה מבינים שיש בנים ויש בנות ומתחילים לעשות חלוקה מגדרית. לתפיסתו אם אמא נשאה משהו בבטן ויצאה לה בת אז כנראה כשאבא נושא משהו בבטן נולד בן, כלומר, אמהות עושות ילדות ו"אבאים" עושים ילדים. זה היגיון של ילדים קטנים ולא צריך לעשות מזה עניין, זה יעבור לו. אתם לא צריך לנסות להסביר לו שוב ושוב, הוא ילד קטן והוא תכף יתבגר ובגיל 4 או 5 הוא כבר יבין מצוין. בפעם הבאה שהוא אומר את זה תחייכו אליו, תלטפו אותו ואל תגיבו לזה אפילו, זה לא משהו יוצא דופן או חריג והוא ידע תוך תקופה קצרה שזה לא נכון. ילדים הם נפלאים ותמיד צריך לחשוב מה עומד מאחורי הדברים שהם אומרים".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"
הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי