בין טבע פראי להנאות עירוניות: ביקור בעמק אאוסטה שבאיטליה

עמק אאוסטה (Valle d'Aostaa) ממוקם ב צפון-מערב איטליה, למרגלות הפסגות המפורסמות של מון בלאן (באיטלקית: מונטה ביאנקו), מונטה רוסה, גראן פרדיסו ומטרהורן שבשווייץ. למרות היותו מוקף הרים ומבודד לכאורה, היה העמק דרך מעבר ראשית משחר ההיסטוריה. האיש שהתפרסם בחצותו את ההרים דרך העמק היה חניבעל, במאה השלישית לפני הספירה. עולי רגל לרומא פסעו שם במשך מאות שנים, וגם נפוליאון עבר דרך עמק אאוסטה בדרכו לניצחון בקרב מרנגו. כיום חולפים דרכו על האוטוסטרדה, כדי לחדור אל תוך האלפים במנהרות מון בלאן וסנט ברנרד, בדרך המקשרת בין איטליה לצרפת ולשווייץ בהתאמה. 

אנו הגענו אל העמק מצרפת ועשינו זאת בנתיב מעברי ההרים, בדרך שהיא ארוכה וממושכת אך חווייתית יותר, בצל רכס מון בלאן, בנתיב פופולרי בקרב רוכבי אופניים ואופנועים. ההעפלה תחילתה בעיירת הנופש בורג סנט מוריס והמשכה בדרך פתלתלה (D1090) לאורך 26.5 ק"מ עד ל- Col du Petit St Bernard ברום של 2,187 מטר. הדרך הזו פתוחה למעבר בחודשים מאי-אוקטובר, ובעוברנו שם בשלהי אוקטובר היו המדרונות עטופים שלג טרי. 

במעבר ההרים החשוף והמישורי ניצב פסל נישא של פטרון האלפים והגולשים, הקדוש ברנרד בן המאה ה-11, כשהוא אוחז בצלב. סנט ברנרד הקים אכסניות לחוצי האלפים, הן בדרך לשווייץ (מעבר סנט ברנרד הגדול) והן בדרך לצרפת (סנט ברנרד הקטן). לא הרחק מן הפסל ניצבים מבנים אחדים, שננטשו מאז איחוד אירופה וביטול תחנות הגבול בין המדינות החברות. התחושה הייתה של הימצאות במדבר של שלג. משם הדרך התפתלה במורדות אל עמק אאוסטה לאורך 23.5 ק"מ עד לעיירה Pre St-Didier, שם לגמנו כוס יין מקומי. 

טירת אוסל בעמק אאוסטה. צילומים: תלמה אדמון

כדי להגיע אל משכננו, בעיירה סנט וינסנט, נדרשנו לנסוע לאורכו של העמק. בחרנו שוב להימנע מן האוטוסטרדה הנדמית לרוכסן החותך את העמק הצר לשניים, על פני הקרקע ובמנהרות. סנט וינסנט היא אתר קיץ פופולרי, וההיצע שלה כולל קזינו ומעיינות מרפא. אנחנו התמקמנו בחלקה העילי של העיירה, בחדרי האירוח Il Torchio, שם הפכה בעלת הבית, מאורה, את הרפת של סבא רבא שלה לאכסניה בעלת נופך ייחודי. מאורה הזמינה לנו מקום במסעדה המתמחה ביין Borracho Vinosteria - - ושם התברר לנו כי בחבל זה אפשר לפטפט גם בצרפתית. למעשה, כך למדנו, עד להתבססות מוסולוני בשלטון השפה השלטת בחבל הייתה צרפתית־פרובנסאלית, ורק מהלכים כוחניים של הפשיסטים הצליחו להטמיע במקביל את האיטלקית. 

השפעה צרפתית 

חבל אאוסטה וגם המחוז החובק אותו, פיימונטה, על גבעותיו המכוסות כרמי יין ועם עמק נהר הפו עתיר שדות האורז והחיטה, היו נתונים לשליטת בית סבוי הצרפתי מן המאה ה-11 ועד למאה ה-18. 

כיום זהו החבל האוטונומי הקטן ביותר באיטליה, המונה אוכלוסייה בת 120,000 איש בלבד. מאז 1948 עמק אאוסטה נהנה מזכויות שאין לחבלי ארץ אחרים בארץ המגף, וזאת לאחר שנכשל ניסיון להחזיר את השליטה בחבל לצרפת. ההשפעה הצרפתית ניכרת גם היום, הן בשפה והן בהיצמדות לקוד האזרחי השורר מעבר לגבול. על בית העירייה בעיר הבירה של החבל, בכיכר הנושאת את שמו, נקבע שלט לזכרו של אמיל שנו, שעמד בראש הלוחמים נגד הדיכוי של התרבות הצרפתית באאוסטה. הוא היה אחד ממניחי היסוד של התנועה למען פדרליזם באירופה המאמינה כי הפדרליזם יאפשר שמירה על הייחוד של המיעוטים בארצותיהם. ב-18 במאי 1944 נעצר אמיל שנו בידי שוטרים פשיסטים ועונה למוות. 

שער אוגוסטוס

ממקום מגורינו יכולנו להשקיף על העמק. לאורכו, בצל פסגות מושלגות, פזורים כפרים ששימרו את מסורתם, עם כנסיות גותיות. לצדן בולטות טירות (או שרידיהן) שנבנו בימי הביניים. נראה שכל אביר בעל נחלה בנה טירה לו ולבני משפחתו כדי להעצים את מעמדו וכדי להגן על רכושו. מן העבר האחר, על המדרון הדרומי של העמק, בלטה למרחוק טירת אוסל (Ussel) בעלת המבנה המלבני והפשוט, שבו קירותיה הם גם חומותיה. טירה זאת הוקמה בידי אחד מבני משפחת האצולה שלאן, האחראית גם להקמתה של טירת פניס. 

פסל ליד בית העירייה בעיר אאוסטה

טירת פניס (Castello di Fenis) היא המוכרת בטירות העמק, והיא ממוקמת קילומטרים אחדים ממזרח לעיר אאוסטה. הטירה נראית למרחוק, ומספר צריחיה ומגדליה מייחד אותה. יסודותיה הונחו במאה ה-12 והיא מוקפת בחומה כפולה. ברבות השנים נזנחה הטירה, ורבים מחלקיה נבזזו. בשנת 1895 רכש אותה הארכיטקט אלפרדו ד'אנדייד, שיקם רבים מאגפיה ואחר כך תרם אותה למדינה. בימי השלטון הפשיסטי של מוסוליני נעשתה עבודת שיקום נוספת הכוללת ציורי קיר מרשימים, והם שהעניקו לה את פרסומה. הביקור בטירה אפשרי רק בליווי מדריך שהסבריו הם בשפה האיטלקית (5 יורו). 

טירות נוספות הראויות לציון מצויות במערבו של העמק. טירת סנט פייר (Castello di Saint-Pierre) על ארבעת צריחיה העגולים שהוצבו בראש המגדל המרכזי, היא העתיקה מכולן בעמק. היא נבנתה במאה ה-11. המראה הנוכחי הוענק לה בידי בעליה במאה ה-19, ומאז הועברה לבעלות הרשות המקומית, מארחת הטירה את מוזיאון הטבע והמדע האזורי. גם טירת סארה (Castello di Sarre), שנקנתה בידי המלך ויטוריו עמנואל ב-1869 ושימשה כמעון ציד בעבור הרוזנים לבית סבוי, מצויה בקרבת העיירה סנט פייר. כיום ממוקם שם מוזיאון המציג את הנוכחות המלכותית בעמק אאוסטה. 

התיאטרון הרומי בעיר אאוסטה

"רומא של האלפים" 

העיר אאוסטה היא בירת החבל, ולטעמנו היא פנינה תיירותית שאין להחמיצה. לא בכדי מכנים תושביה של אאוסטה את עירם: "רומא של האלפים". טיילים רבים מציינים את הטבע הפראי בעמקים ובפסגות, אולם אנחנו בחרנו להתמקד בסיור עירוני. בבואנו ברכבנו אל העיר, נזהרנו שלא להיכנס לתחום ה-ZTL, המגביל כניסת כלי רכב שאין להם היתר. היינו למודי ניסיון מטיולים קודמים, שבהם הרכב השכור שבו נסענו צולם. הייתה זאת תמונה יקרה שעלותה הכוללת הייתה 130 יורו. מיד לאחר שעברנו על פני הגשר הרומי, בקרבת שער אוגוסטוס, חיפשנו מקום חניה ומצאנו.  

בני רומא הגיעו אל העיר אאוסטה בשנת 25 לפני הספירה, בכובשם את העמק כולו. שרידי המבנים והחומות המקיפים את העיר, שנבנו באותה תקופה, נותרו על כנם עד היום. התחום המוגבל לתחבורה, הכולל את מרבית אתרי התיירות, מרושת ברחובות שתי וערב, כפי שהיה מקובל בערים הרומיות. הגשר שמור היטב, והוא ניצב על בסיס קשת שאורכה 17 מטר - הישג ארכיטקטוני השמור לבני המאה הראשונה לספירה. השער לכבודו של הקיסר אוגוסטוס הוא סמלה של העיר והוא נבנה עם כיבושה של העיר, הן לכבוד הניצחון והן לכבודו של הקיסר שליט רומא.  

פסלו של סנט ברנרד במעבר סנט ברנרד הקטן

שער אוגוסטוס ממוקם בפתחו של רחובה הראשי של העיר, שבחלקו המרכזי הוא סגור לכלי רכב. הניסיון מלמד שמדרחוב הוא במקרה הטוב מרשם להליכה אטית המתחייבת מהצצה לחלונות ראווה ובמקרה הפחות טוב - להמתנה ממושכת כדי לחכות למשתתפי הטיול שעניינם הוא קניות. למרות ההסתייגות המשתמעת מן הדברים, ראוי לציין שתצוגת החנויות בוויה סנט אלסמו של אאוסטה היא צבעונית, מגוונת ומעניינת. כדי להפיג את אווירת הקניות אפשר לסטות לוויה סנט אורסו כדי לראות את הבזיליקה סן לורנצו וכנסייה הנושאת אותו שם.  

לאחר החזרה למדרחוב או בהמשכו מגיעים לשער פרטוריאנה (Porta Pretoriana), שהיה אחד מארבעת שערי הכניסה לעיר הרומית, ושרידיו השתמרו טוב יותר מן האחרים. במקום ממוקמת לשכת המודיעין העירונית המנפקת מפות ועלונים בחפץ לב. סטייה נוספת והכרחית לכיוון צפון מיד לאחר השער מביאה את המטייל לתיאטרון הרומי. אחד מכתליו של המבנה, השזורים פתחים וחלונות מקומרים, נשמר, וגובהו הוא 22 מטר. ההערכה היא שהתיאטרון היה יכול להכיל עד 4,000 צופים. המשכו של הרחוב הראשי מוליך לכיכר הראשית ולבית העירייה. זהו מבנה מרשים מאוד ולאורך האכסדרה הצופה אל הכיכר ניתלו שלטים מאוירים הממחישים את תולדותיה של העיר. לא הרחק משם ניצבים הקתדרלה והמוזיאון הארכיאולוגי. 

בעבור אוהבי הטבע, שיוותרו בחדווה על המוזיאון הארכיאולוגי, נזכיר שהעמק מוקף בפסגות הגבוהות של אירופה. לא הרחק מן העיירה הציורית קורמאייר במערבו של העמק אפשר להעפיל ברכבל לכיוון המון בלאן ולהגיע עד שאמוני שבצרפת. חובבי נופים נוהרים לגן הלאומי גראן פרדיסו שבו שלושה עמקים הניצבים לעמק אאוסטה, כשהמתויר שבהם הוא עמק קווינה (Cogne). לקראת החורף צריך לציין שבעמק יש גם אתרי סקי; הנגיש שבהם הוא פילה בקרבת העיר אאוסטה. אתר מפורסם אחר, סרבינה, המצוי בקרבת הגבול עם שווייץ, בצלו של המטהורן, נחשב לגבוה באירופה, ושם השלג מובטח כבר מנובמבר.