לא רק דרקולה: איך כבשו הערפדים את המסכים

כמקובל עם מיתוסים, האגדה של דרקולה כבר מזמן הפכה לסלט אחד גדול. דמותו של הרוזן צמא הדם שאנחנו מכירים בווריאציות שונות, החל בתחפושות ליל כל הקדושים המסורתיות ועד לדמות פרודית לילדים ב"רחוב סומסום" האמריקאי, היא מישמש לא אחיד של מציאות היסטורית, ספרות אימה גותית ופנטזיה הוליוודית.

רומן האימה הקלאסי "דרקולה" של הסופר האירי ברם סטוקר, שיצא לאור לראשונה בשנת 1897 , הוא אולי ספר הערפדים המפורסם והמצליח ביותר בהיסטוריה, אבל הוא ממש לא ספר הערפדים הראשון שנכתב במאה ה- 19.

סטוקר עצמו אפילו הושפע מנובלה גותית בשם "קרמילה" של ג'וזף שרידן לה-פאנו, שמספרת על ערפדית לסבית, שגם היא, כמו דרקולה, זכתה ללא מעט עיבודים קולנועיים. סטוקר צייר את דמותו של דרקולה כיצור אל-מת הניזון מדמם של בני אדם, וביסס אותו, או לכל הפחות את שמו, על דמותו ההיסטורית של השליט הוולכי האכזרי ולאדיליוס "ולאד המשפד" דרקול, שנקט טקטיקות דאע"שיות למשעי ונהג לשפד את קורבנותיו הרבים על כידונים ולהציג לראווה את גופותיהם.

מבחינה עלילתית אין ממש קשר בין סיפורו ההיסטורי של ולאד המשפד, שלחם בטורקים במסעות הצלב ונודע ברומניה כגיבור לאומי משחרר, לבין עלילות גיבורו של סטוקר, ערפד המגיע מטירה ביערות טרנסילבניה ונוסע לאנגליה בחיפוש אחר דם חדש.

את הקישור בין מיתוס הערפד, שהיה רווח ומוכר במאה ה-19 , לבין ולאד השלישי מספרי ההיסטוריה עשה סטוקר ביושבו במוזיאון הבריטי. ואם תשאלו את משרד התיירות הרומני ואת תעשיית המזכרות הטרנסילבנית, טוב עשה.

ספרו של סטוקר הפך את הרוזן דרקולה לכוכב מספר אחת של עולם הערפדים ותרם לפופולריות העצומה של ערפדים עד עצם היום הזה.

מספק את הסחורה

במשך השנים זכה "דרקולה" לאינספור עיבודים קולנועיים, טלוויזיוניים ובימתיים, חלקם רשמיים וחלקם לא. בין יתר השחקנים שגילמו את הדמות הראשית בקולנוע צריך לציין את בלה לוגוסי (בסרטו של טוד בראונינג מ-01931 ), כריסטופר לי (בסרטו של טרנס פישר מ-1958) וגארי אולדמן (בגרסתו של פרנסיס פורד קופולה מ-1992).

אבל ערפדים הם לא רק דרקולה, ונראה שבשנים האחרונות הם חווים תחייה לא קטנה בתרבות הפופולרית. אם בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים השתרשה סדרת הנעורים הקאלטית של ג'וס וידון "באפי ציידת הערפדים" בתור מאסטרפיס טלוויזיוני לגיקס צעירים, היום ערפדים הם לגמרי מיינסטרים.

ההוכחה לכך היא הפופולריות העצומה של סדרת סרטי "דמדומים", שהחליפה את ההומור העצמי המתוחכם של "באפי" ברומנטיקה פטאלית לדור האינסטגרם. ולא רק הנוער התאהב מחדש בערפדים.

בעוד ילדים וילדות מפנטזים על קריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון, הגדולים קיבלו את אנה פקווין בתפקיד סוקי סטקהאוס המלצרית בעלת הכוחות הטלפתיים, בלהיט של HBO , "דם אמיתי", המבוסס על סדרת הספרים "מסתרי הערפדים הדרומיים" מאת שרלין האריס, העוסקים במערכות היחסים בין ערפדים לאנשים בעיירה קטנה בלואיזיאנה.

ועד שיגיע אלינו סרטו החדש של ג'ים ג'רמוש, "רק האוהבים שורדים", שבו מגלמים טילדה סווינטון ("מייקל קלייטון") וטום הידלסטון ("תור", "חצות בפריז") זוג ערפדים, אנחנו מקבלים את מנת הערפדים העונתית שלנו בסרט האקשן־פנטזיה־אימה "דרקולה ההתחלה", של הבמאי גרי שור, שעלה אצלנו לפני כשבוע וחצי.

סרטו של שור בוחר להתרחק מדרקולה הספרותי ודווקא לחזור למקורות ההיסטוריים, במידה זו או אחרת, כשהשחק-זמר הוולשי החתיך לוק אוונס ("מהיר ועצבני 6") מגלם בו את ולאד המשפד. הסרט מתרחש ברומניה במהלך הפלישה הטורקית, שבה מוכן השליט למכור את נשמתו ולהפוך לערפד על מנת להציל את מולדתו מהכיבוש הטורקי.

וזה כל היופי במיתוס של דרקולה - הוא תמיד עובד. בין שזה בסרט ארטהאוס של ג'רמוש, בסדרת נעורים  או בסרט אקשן בומבסטי, ערפדים תמיד מספקים את הסחורה.