רגע לפני שהוא פותח קדנציה נוספת כאחראי על ביטחונם של 120 נבחרי העם, קצין הכנסת יוסי גריף מספר מהי הסכנה המרכזית שעומדת לפתחו של המשכן, איך מתמודדים עם איומים על פוליטיקאים ברשתות החברתיות ומה הסיוט הגדול ביותר שלו




קצין הכנסת תת־ניצב יוסי גריף, שבימים אלה מסיים חמש שנים לכהונתו ומתחיל תקופת כהונה נוספת בת חמש שנים, משקיע את מרב מאמציו כדי שתסריט הבלהה שפקד את הכנסת ב־29 באוקטובר 1957 לא יקרה שוב. אותו יום במשכן הכנסת הישנה, בבית פרומין בירושלים, היה אמור להיות יום שקט בבית הנבחרים, לאחר תקופה ארוכה של דיונים סוערים ומתוחים בעקבות מלחמת סיני. קצין הכנסת דאז, סגן אלוף משה יונה חצור, הסב אל אחד השולחנות במזנון הכנסת עם חבורה של קצרניות הכנסת ושוחח איתן.



באותה שעה נכנס משה דואק, צעיר צנום עם רימון יד בכיסו, לאולם המליאה לאחר שקיבל "אתיון" (אישור כניסה) לישיבה ביציע האורחים. ישיבת הכנסת נפתחה בשעה 16:00, בסקירת שרת החוץ דאז גולדה מאיר בענייני מדיניות החוץ והביטחון. בשעה 18:00 נאם על הדוכן ח"כ דאז יצחק רפאל (מפד"ל), ואז נשמע קול פיצוץ חזק באולם. ח"כ רפאל קרא "פצצה!" והשתטח מלוא קומתו ארצה ליד דוכן הנואמים. מעשה זה הציל כנראה את חייו, כי הרימון שנזרק מהיציע לדוכן נפל בקרבת מקום ורסיסיו התפזרו על שולחן הממשלה. אחרי שהעשן נמוג, התבררו ההשלכות של זריקת הרימון: שר הדתות דאז משה שפירא נפצע באורח קשה מהרסיסים; וראש הממשלה דוד בן־גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר ושר התחבורה משה כרמל נפצעו באורח קל.



גם כשהכנסת הייתה במשכנה הזמני בתל אביב נעשה ניסיון להתנקש בחייהם של חברי כנסת. הדבר קרה בספטמבר 1949, כמה חודשים לאחר כינון הכנסת. שעה קלה לאחר פתיחת הישיבה שלף בחור צעיר, שישב ביציע האורחים, תת־מקלע וכיוון אל יושבי האולם. רק ערנותו של הסדרן יצחק ציגלר הצילה את הכנסת מאסון כבד. ציגלר אחז בידו של הצעיר, התגבר עליו והוציאו מן האולם.



"אני מקווה מאוד שדבר כזה לא יחזור על עצמו", אומר כעת קצין הכנסת גריף בראיון ל"מעריב המגזין". כדי למנוע מקרה דומה, במשכן הכנסת "החדש", שנחנך בסמוך למלחמת ששת הימים, הוקם מערך אבטחה גדול, שהוא עומד כיום בראשו, המונה 200 אנשי משמר ועוד יחידה של 40 סדרנים.



"חוד החנית של המשמר הוא כוח ההתערבות", אומר גריף. "הוא פועל בכל ימות השבוע, כל ימות השנה, והוא הבסיס העיקרי לעבודת האבטחה והסדר במשכן כשהוא נעזר באמצעים גלויים וסמויים. בנוסף מפעיל המשמר יחידת עילית בשם 'עוז', יחידה לאבטחת אישים, הכוללת 20 לוחמים מיומנים שעברו הכשרה ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ, ותפקידם לאבטח חברי כנסת שאינם שרים או סגני שרים, הנתונים לאיומים או זכאים לאבטחה מתוקף תפקידם".



"צעד אחד קדימה"



גריף, בן 58, יליד ירושלים, שירת בצה"ל בגדוד הצנחנים 890 והוא נושא על חולצתו בגאווה את כנפי הצניחה. למשמר הכנסת התגייס ב־1979 והתחיל כמאבטח מן השורה. הוא התקדם בסולם הדרגות והתפקידים עד שמונה ב־2010 על ידי יו"ר הכנסת דאז ראובן ריבלין לתפקיד קצין הכנסת במקומו של יצחק שד"ר. בימים אלה האריך יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את כהונתו בחמש שנים נוספות.



בין המקרים הביטחוניים הנוספים הזכורים בהיסטוריה של הכנסת היו עוגת הקצפת שהוטחה ביולי 2001 בפרצופו של שר התקשורת דאז ראובן ריבלין בעת שיצא מדיון בוועדת הכלכלה על ידי צעירה שזעמה על תמיכתו במונופול בזק; חשיפת חוליית המחבלים שתכננה בדצמבר 2002 להפיל מסוק על משכן הכנסת באמצעות שיגור טיל לעברו; וצוות של "צינור לילה" שהצליח להיכנס פעמיים למשכן הכנסת ביולי 2013 עם אקדח לא טעון שהודפס במדפסת תלת ממד.



האם בימים אלה ישנם איומים קונקרטיים על משכן הכנסת?


"אין כרגע איום קונקרטי, אבל אנחנו נערכים לכל תרחיש משום שאנחנו יודעים שבכל רגע נתון מישהו, במקום כלשהו, מתכנן פגיעה בסמל הריבונות של מדינת ישראל, ועל כן אנחנו צריכים להיות דרוכים כל העת ולחשוב תמיד צעד אחד קדימה, לנסות לצפות את הבאות".



על איזה סוג של איומים מדובר?


"המגוון רחב. החל מחדירת רכב תופת שינסה להתפרץ מבעד למחסומים, ניסיונות חדירה למשכן דרך הגדרות, ניסיון פיגוע של מחבל מתאבד ותרחישים של התנקשות בראש הממשלה. אנו לא מפסיקים להתכונן ולהיערך באמצעות אימונים, שדרוג אמצעי הגילוי וההתרעה, אימונים ביחד עם גורמים נוספים כמו השב"כ, המשטרה ופיקוד העורף. אחד התרחישים שאליו נערכנו הוא ירי טילים לעבר הכנסת, קסאמים או נשק תלול מסלול אחר. לצורך זה נעשתה עבודת מיגון גדולה על גג הכנסת וננקטו אמצעים נוספים. כרגע אני יכול לומר שהכנסת היא אחד המקומות המאובטחים במדינה. אבל האיום המרכזי שאיתו אנו מתמודדים כעת, ביחד עם גורמי ביטחון נוספים, הוא איום הסייבר. ניסיון לפגוע בתשתית ובמערכות המידע של הכנסת".



היו כבר ניסיונות למתקפת סייבר על הכנסת?
"היו ניסיונות של מתקפה ופגיעה על כל מיני גופים במדינה, וביניהם על הכנסת. היה כבר מקרה או שניים שבו ניסו לפגוע במערכות המחשב והמידע שלנו, אבל ללא הצלחה. יש לנו במשמר אנשים הממונים על נושא הסייבר, ואני כקצין הכנסת ממונה על אבטחת המידע במשכן".



אחד האירועים יוצאי הדופן בהיסטוריה של הכנסת התרחש בכנסת ה־13, ביוני 1993, כאשר תייר איטלקי קפץ מהיציע לתוך אולם המליאה, התקרב אל שולחן ראש הממשלה ונלכד בידי ח"כ דאז חיים דיין (צומת). בעקבות מקרה זה, נוספו קירות זכוכית המפרידים בין יציע האורחים לבין יציע המכובדים והמליאה. "אני זוכר היטב את המקרה הזה", אומר גריף. "הייתי אז מאבטח צעיר בכנסת. זה אירוע שאותו למדו בכנסת היטב והופקו כל הלקחים כדי למנוע הישנות מקרים כאלה. מי שמגיע לכנסת יכול לראות היטב את מערך האבטחה הגלוי, אבל יש לנו גם מערך אבטחה סמוי. אנחנו גם מפעילים מערך גדול של עשרות מצלמות אבטחה המותקנות ברחבי המשכן. ההוראה שלנו היא ברורה. שימוש בסרטונים של מצלמות האבטחה ייעשה אך ורק בהוראה ובאישור שלי כדי לתחקר אירוע ולא לשום צורך אחר".



משמאל ומימין



לבד מטיפול באיומים על משכן הכנסת בכללותו גוברת בשנים האחרונות, בעיקר מאז התפתחות הרשתות החברתיות, תופעה של איומים כלפי חברי כנסת. בדיוק בזמן שיחתנו התקבלה אצל גריף תלונה מאחד מחברי הכנסת על ציוץ מאיים עליו בטוויטר. גריף הורה מיד לקצינת המשמר שטיפלה בתלונה להעביר את המקרה לחקירת משטרה. "לצערי, בגלל התלהטות השיח הפוליטי במדינה, יש גם עליית מדרגה ברמת האיומים על חברי הכנסת", אומר גריף. "זה מתבטא במכתבי איום בדואר, בדואר אלקטרוני, בפייסבוק, בטלפון וברשתות החברתיות. יש הרבה קללות ונאצות כלפי חברי כנסת, אבל ישנם גם איומים מפורשים. האיומים באים בדרך כלל בגלים בתקופות בחירות, אבל גם בעקבות אירועים מסעירים במדינה או בכנסת. אנחנו מקבלים בין 30 ל־40 מכתבי איום בחודש, הכוללים איומים בנוסח 'הלוואי שתמות' או 'בקרוב תחטוף כדור בין העיניים'".





"אחד המקומות המאובטחים במדינה", משמר הכנסת, 1966. צילום: משה פרידן, לע"מ



אתה יכול לאפיין את שולחי המכתבים?


"לפי הנוסח והתוכן, מדובר בקצוות הפוליטיים מימין ומשמאל. כשהאיום נראה לנו ממשי, אנחנו פונים למשטרה".



כמה חברי כנסת מאובטחים כיום?


"שניים. צחי הנגבי ואביגדור ליברמן. הנגבי בתוקף תפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, וליברמן בתוקף הערכות מצב. אנחנו מקיימים באופן שוטף הערכות מצב עם המשטרה, שמוסרת לנו תמונת מצב מודיעינית ומנחה אותנו את מי לאבטח. בהתאם לתמונת המצב המודיעינית ולהנחיות, אנחנו מחליטים על סל אבטחה".



בעבר היה ניסיון מוצלח להחדיר לכנסת אקדח שנוצר במדפסת תלת ממד ולא התגלה בשיקוף. האם סתמתם את הפרצה?


"אכן היה מקרה כזה בעבר. למדנו אותו ובלי להיכנס ליותר מדי פרטים נערכנו בהתאם. אנו לומדים מכל מקרה ומקרה בארץ ובעולם. כשאנחנו עדים לכשל אבטחה בפרלמנט כלשהו, כמו ניסיון הפיגוע בפרלמנט בקנדה שאירע לפני כמה חודשים, אנחנו מנתחים, לומדים את המקרה ומיישמים לקחים. קצין הביטחון של הפרלמנט הקנדי היה כאן בביקור ולמדנו ממנו על האירוע".



לדברי גריף, אחת ממשימות המשמר היא לשמור על חיסיון המידע המוחזק, המעובד או המועבר בתקשורת באמצעות מערכות המחשב של הכנסת, על שלמותו ועל זמינותו, כולל שמירה על מידע רגיש לבל ייחשף לגורמים בלתי מורשים. באתר האינטרנט של משמר הכנסת מצוין כי "ככלל, סיכונים עלולים להתממש, במתכוון או שלא במתכוון, בידי גורמים פנימיים כגון המשתמשים במחשב או חיצוניים כגון האקרים או גורמים העוסקים בריגול".



אין זה סוד שהכנסת היא לא רק יעד לפיגועים, אלא גם יעד לריגול תעשייתי, מדיני וביטחוני. זה לא יהיה מופרך לחשוב שהכנסת שורצת מרגלים. זה גם תחום שאתם עוסקים בו?


"אני לא רוצה להרחיב את הדיבור על כך, אבל אנו נותנים מענה, ביחד עם גורמים נוספים, לכל סוגי האיומים כדי להגן על המדינה מפני חשיפת סודותיה ופגיעה במתקניה המסווגים".






הפיגוע בפרלמנט בקנדה, אוקטובר 2014. צילום: רויטרס



משמר הכנסת אמון גם על ייצוג הכנסת בטקסים ממלכתיים. כשאני שואל את גריף מה היה הרגע המרגש ביותר שחווה בקריירה הארוכה שלו במשמר הכנסת, הוא מצביע ללא היסוס על התמונה שתלויה על קיר לשכתו, שבה הוא נראה צועד במדי שרד בראש חוליה של אנשי משמר הנושאים את דגל הלאום במחנה המוות אושוויץ־בירקנאו. "יותר מכל דבר אחר זה הרגע שנחקק בזיכרוני לעד", הוא אומר בהתרגשות. "ב־2012 יצאנו עם משלחת לפולין לביקור במחנות ההשמדה. זה היה הביקור הראשון שלי שם, מסע שהותיר בי את חותמו. לעמוד שם עם מדי משמר הכנסת, סמל הריבונות של ישראל, עם דגל ישראל מונף אל על, עם אנשי המשמר, זו חוויה לכל החיים. לדעתי, כל ישראלי חייב לבקר שם לפחות פעם בחייו".



כמי שמופקד על ביטחון 120 נבחרי העם ועל ביטחון הכנסת כולה, ממה אתה חושש יותר מכל?


"משאננות. השאננות היא האויב הגדול ביותר. השגרה עשויה לרמות, ואנחנו חייבים ב־100% ערנות ודריכות כל ימות השנה כדי שנצליח לסכל את כל האיומים ואף אחד מהתרחישים שדיברנו עליהם לא יתרחש חלילה".