בדיוק בשבוע שבו חילקה הממשלה 11 מיליארד שקלים למשרדיה המורעבים, שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה חלתה בקורונה. זה קרה בקיץ האחרון. "מאוד הופתעתי שנדבקתי", היא מספרת. "חזרתי הביתה אחרי מפגש בסיעת כחול לבן והרגשתי לא טוב. הזמנו אורחים לשבת, אבל במקום לבשל נרדמתי. הגשתי להם דג מרוקאי והתנצלתי שהוא תפל כי איבדתי את חוש הטעם. האורחים היו שומרי שבת, אי אפשר היה לשלוח אותם הביתה, אבל אני הרגשתי סחוטה וישנתי כל הבוקר. בערב התחילו גם כאבי שרירים ברגליים. אמרתי לבעלי, נדמה לי שחטפתי קורונה. אבל הוא אמר, מה פתאום קורונה, את אפילו לא משתעלת".
למחרת נבדקה, ובצהריים רופא הכנסת הודיע לה שהיא חיובית. "אנשים רבים נכנסו ללחץ, כי לפני שחליתי נפגשתי עם כל העולם, אבל בסופו של דבר אף אחד לא נדבק, גם לא הילדים והיועצים שלי", היא מספרת. "הייתי לא מידבקת בעליל. יומיים לפני כן ביקרתי את ההורים ולא חיבקתי ונישקתי אותם, למרות שאצלנו מקובל לתת להם שתי נשיקות בברכיים, לא ממקום של כניעות אלא ממקום של כבוד. אמא אומנם נפגעה עד עמקי נשמתה, אבל איך שגילינו שנדבקתי בקורונה, האחים שלי אמרו, איזה מזל ששמרת ממנה מרחק".
גנץ התקשר לדרוש בשלומך?
"בני התקשר אליי כל יום, וגם גבי אשכנזי".
וראש הממשלה?
"גם ביבי התקשר כדי לשאול לשלומי, ואז הוא הוסיף בבדיחות, מזל שלא התחבקנו שבוע קודם".
לא שהיו סיבות לחיבוקים. הימים היו ימי שיא המתיחות בין ראש הממשלה ליו"ר כחול לבן, וגנץ ונתניהו התחרו בעקיצות מרות ובהאשמות הדדיות. אפילו לשבת יחד לא היו מסוגלים בלי להחמיץ פנים. אפשר שדווקא אירוע "צור ישראל", להעלאת אלפיים עולים מאתיופיה שהפיקה שרת העלייה והקליטה בדצמבר האחרון, כינס את השניים למפגש משותף, נדיר גם בשל המגיפה. וכך קרה שכשתמנו שטה, מחלימת קורונה, עמדה בראש הרכבת האווירית שהביאה את עולי אתיופיה, התכנסה כל הצמרת הפוליטית של מדינת ישראל ובראשה נתניהו וגנץ, יושבים יחד בעל כורחם כמי שכפאם שד, זוג כיסאות ריקים מפריד ביניהם ואין לדעת אם בשל הניכור הפוליטי או הריחוק החברתי.
"כשהמטוס הראשון נחת בארץ, כל מי שהגיע מאתיופיה נאלץ ללכת למתחם המבודדים, ורק אני יכולתי להשתלב בקבלת הפנים, כי כבר היו לי נוגדנים של מחלימה", מחייכת תמנו שטה. "אומנם הזמנתי לטיסה עוד שרים וחברי כנסת, אבל כשהם גילו שצריך לחזור ולהיכנס לבידוד הם החליטו לוותר. וכך נוצר מצב שהייתי הדמות הפוליטית היחידה במשלחת. היה לי חשוב לקבל את פני העולים מאתיופיה ברוב הדר וכבוד. הצוות שלי פרש לכבודם שטיח אדום, אבל אז נפתחו הדלתות ויצאתי ראשונה וראיתי את השטיח פרוש לפניי ונורא נבהלתי, כי הוא לא נפרש שם בשבילי. הלכתי הצדה, עשיתי סיבוב פרסה והשארתי אותו לעולים".
פנינה תמנו שטה הפכה להפתעת הבחירות האחרונות לא פחות ממספר המנדטים המרשים שהמפלגה שלה הצליחה לקושש. הפוליטיקאית הצעירה שערקה מיש עתיד בנסיבות שנויות במחלוקת, קיבלה מגנץ את המקום השני, המכובד, בצמרת כחול לבן והפכה ליו"ר השטח של המפלגה המדשדשת בסקרים שסיימה את מסע הבחירות עם 8 מנדטים. לא בכדי הטילו עליה את המשימה המאתגרת. השרה האתיופית הראשונה במדינת ישראל נחושה וממוקדת. היא חמה ולבבית כל עוד מתנהלים מולה ביושר. אבל אם פוגעים בה או מנסים לקפח אותה, היא מתבייתת ויורה. "אני נלחמת על כל מה שחשוב לי ולילדים שלי ולמדינה שלי", היא מעידה על עצמה, "ואני לא מתפשרת בנושאים שקרובים ללבי גם במחיר זה שאומרים לי, פנינה, זה לא עושה טוב לתדמית הציבורית שלך. אבל אותי מעניין הציבור, לא התדמית".
איך מערכת היחסים שלך עם גנץ?
"הקשר שלנו מאוד חם וקרוב. בני מגבה את העשייה שלי ומאוד סומך עליי וגם אני מאוד סומכת עליו. הוא אדם חם, לבבי, שקול, מצחיק. יש לו חוש הומור. הוא קורא לי 'קמלה' (האריס), ואני מחזירה לו ב'אדוני הנשיא'. הדבר היחיד שמפריע לי בו זה הגובה. אני כזו קטנה לידו, צריכה להרים את הראש או שהוא תמיד צריך להתכופף כדי לדבר איתי".
גנץ דרש השבוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית על האסון במירון.
"כחול לבן דורשת ועדת חקירה ממלכתית, למרות שלצערנו זה לא יחזיר לחיים את 45 הנספים. צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית, זו לא שאלה בכלל. היה דוח מבקר המדינה בעניין, היו דיונים בכנסת, עיתונאים כתבו על הסכנה. לא היה צריך להמתין שיקרה אסון כבד כל כך שגבה מחיר דמים".
אין לה גינונים של שרה. היא מחוברת לשטח ופועלת בגובה העיניים. ברכב השרד היא נוהגת לשבת מלפנים, במושב שליד הנהג. "אולי כי אני שומרת על פנינה", היא צוחקת. "וגם כי בסוף היום, כשאני עולה לבית של ההורים שלי בקומה השלישית בלי מעלית בדירה של עמידר ושותה את הקפה האתיופי הפשוט והטוב, אני מקבלת תזכורת למקום שממנו הכל התחיל".
כשאת מתבוננת לאחור כשרה במדינת ישראל, הלב גואה?
"לעתים רחוקות. היועצים שלי אומרים, פנינה, את לא עוצרת רגע ליהנות מהתפקיד, תרשי קצת לעצמך, אבל אני לא שם. אני משימתית. אני מרגישה את כובד השליחות. יש רגעים שבהם אני יושבת בישיבות ממשלה ומבינה את משמעות הדרך שעשיתי, אבל הם בודדים, כי אני אדם דרוך וגם כי אני חושבת שיש לפניי עוד דרך ארוכה".
השלב הבא בדרך הוא הרכבת ממשלה חדשה. מה לדעתך יקרה?
"אני מאמינה שתוקם ממשלת שינוי. במצבים בלתי רגילים צריך לחשוב מחוץ לקופסה כדי לפתור את הפלונטר. מסתמן שבנט יהיה ראש ממשלה ברוטציה עם לפיד, וכחול לבן, שהותקפה מכאן ועד להודעה חדשה, היא זאת שתאפשר את השינוי. תהיה פה הזדמנות גדולה לומר להתראות לנתניהו".
המשמעות היא שגנץ, כיו"ר המפלגה השנייה בגודלה בגוש השינוי, לא יהיה ראש ממשלה.
"לא עכשיו, אבל בעתיד ללא ספק".
ככמעט ראש ממשלה בקדנציה הקודמת, גנץ לא שואף לכיסא הזה גם בקדנציה הבאה?
"בקונסטלציה הזו שבה אנחנו רואים את ראש הממשלה תוקף את בנט ומכנה אותו 'ראש סיכה' ומנסה להקטין אותו, אנחנו מבינים שכרגע בנט הוא השחקן הפוליטי המתאים לדאוג שממשלת השינוי תתממש".
לבנט יש רק 7 מנדטים, זה לא מפריע לך?
"במצבים חריגים נדרשים צעדים חריגים. נכון, לא רגיל שראש ממשלה בא ממפלגה של 7 מנדטים, אבל אם זו האפשרות אחרי ארבע מערכות בחירות, ברור שכדי למנוע מערכת בחירות חמישית ולהחליף את נתניהו, בנט כנראה צריך להיות ראשון".
גם אם האידיאולוגיה שלו רחוקה מהאידיאולוגיה של כחול לבן?
"לא כל השותפים בממשלת השינוי מסכימים על הכל, אבל יש הסכמות על הרבה מאוד תחומים כמו כלכלה, חינוך ורווחה. המטרה שלנו היא שיקום החברה הישראלית מהשסעים והקרעים, שחשובים הרבה יותר מהוויכוח על דת ומדינה והוויכוח הישראלי־פלסטיני".
מה העמדות שלך בנושאים הללו?
"אני במרכז. אני מאמינה בשתי מדינות לשני עמים והייתי בעד חוק הלאום אם הוא היה מכיל את המילים דמוקרטיה ושוויון".
ימינה מאמינה בפסקת ההתגברות, בהגבלת כוחו של בית המשפט.
"ההתקפות חסרות הרסן נגד מערכת המשפט לא מתקבלות על הדעת. יכולים להיות דיונים ענייניים על סמכויות, אבל הם צריכים להיעשות ממקום של שיתוף. ההבנה המתגבשת בין כלל השחקנים בגוש השינוי היא שנצטרך למצוא את המחבר ולא את המפריד".
נתניהו מאשים את בנט במשחק מכור מראש כדי לחבור ולהוביל את גוש המרכז.
"אני מאוד אוהבת את זעקת הקוזאק הנגזל של נתניהו. כשהוא רואה איום פוליטי או מהלכים פוליטיים, אז נשמעת ההתבכיינות הלא מוצדקת. ביבי הוא שעושה טריקים פוליטיים השכם והערב, הוא אבי אבות התרגילים המסריחים והאי־עמידה בהסכמים וניהול מגעים במקביל. אומר ביושר שהייתה לו תרומה מאוד גדולה לחברה הישראלית, עד שבשלב מסוים ההתנהלות שלו התחילה להעיב על תרומתו. מנהיג צריך לדעת מתי ללכת, וכנראה שהוא לא יודע, אחרת אין דרך להסביר איך הוא מוכן לגרור אותנו לבחירות חמישיות ושישיות ולמלוך כאן ביד רמה לבדו.
"מבחן המנהיגות הוא מבחן אחדות העם, ובזה הוא נכשל. זה התחיל ב'את לא מעניינת', ובלהחזיק פח חמוצים ולהגיד על חלק מהעם שלך שהם חמוצים, והמשיך בהתנהלות מול מערכת המשפט. ראינו מופע קשה מאוד, בהתנהלות שלו בתיק האישי ראינו השתלחות חסרת רסן. תמונת השרים שעומדים סביבו בבית המשפט מול דוכן שעליו סמל מדינת ישראל הייתה פשיטת רגל מוסרית. לא נכון למדינה להיות מנוהלת על ידי ראש ממשלה עם כתב אישום בזמן כהונה וכשהוא מנהל מתקפה חסרת רסן על הפרקליטות מתוך לשכת ראש הממשלה. צריך להעביר חוקים צופי פני עתיד שמי שיש נגדו כתבי אישום בתחום השחיתות השלטונית לא יוכל לכהן כראש ממשלה".
בנט מאמין בהשארת פתח למפלגות החרדיות.
"כחול לבן לא פסלה ולא פוסלת ישיבה עם המפלגות החרדיות, אני מחזיקה בעמדה שמלכתחילה לא נכון להם לכבול את עצמם רק לישיבה בממשלה עם נתניהו. גם אצל החרדים יש התפכחות שגוש נתניהו קרס".
איך הם יסתדרו עם העובדה שליברמן ומרצ רוצים לקדם נישואים אזרחיים?
"ממשלת אחדות לאומית תצטרך להתגבר על המפריד ולעסוק במה שמחבר. צריך לתת מענה לאזרחי ישראל שלא יכולים להתחתן דרך הרבנות, להכיר בזוגיות שלהם ולאפשר להם למסד את היחסים בברית זוגיות אזרחית שתהיה מוכרת על ידי המדינה בלי שהם יצטרכו לטוס לחו"ל או למצוא מענה בארץ זרה".
גנץ בטוח שיישאר בתפקיד שר הביטחון, אבל גם סער מעוניין בתפקיד.
"אנחנו דורשים את תיק הביטחון במשא ומתן. אין חולק שהדמות הביטחונית הכי בכירה בפוליטיקה הישראלית היא בני גנץ, ונכון מבחינת האינטרס הלאומי שימשיך להיות אמון על ביטחון ישראל בכל הגזרות".
גם את תיק המשפטים אתם רוצים לשמור לעצמכם.
"אנחנו דורשים גם את תיק המשפטים, כי הוא חשוב לכחול לבן. הוכחנו שאנחנו עומדים כחומה בצורה בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית שמאותגרת על ידי נבחרי ציבור רק בשל שיקולים אישיים".
השאלה הגדולה היא אם לפיד יצליח לגשר על הפערים האלה. מה דעתך עליו?
"לפיד הוא אדם נחוש".
ואיילת שקד?
"אנחנו חברות. אני גאה בנשים חזקות. גם אם אני לא מסכימה איתן על הכל".
מרב מיכאלי?
"למרות שהיא הייתה מתחרה שלי, שאפו על ההישג".
היא בת 39, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בפתח תקווה. בגיל 3 עלתה לישראל במבצע משה דרך סודן. "כשאבא ראה את המטוס, הוא נבהל וברח למדבר", היא מתארת. "זה היה בלילה, הגענו ממחנה הפליטים לשדה התעופה במשאית עמוסה וצפופה, ובגלל שאמא הייתה אחרי לידה, אבא העלה אותה עם אחותי עליזה והתינוקת אריאלה למשאית אחרת. רק כשדלתות המטוס נסגרו, התברר שהמשאית של אמא לא הגיעה לשדה התעופה. שנה וחצי חיכינו לה במרכז הקליטה בישראל ולא ידענו מה עלה בגורלה. אבא היה מרוסק וגם אנחנו. הייתי רק בת 3, אבל הפרידה מאמא הייתה החוויה הכי קשה בחיי". השבוע יציין משרד העלייה והקליטה את יום האזכרה לנספי סודן שמתו במבצע משה בדרכם לישראל, והפעם, לבקשתה של תמנו שטה, יהפוך האירוע לטקס ממלכתי שיועבר בשידור חי בהשתתפות ראש הממשלה ונשיא המדינה.
שישה מאחיה של שרת העלייה והקליטה נפטרו, ארבעה באתיופיה ושניים בישראל. "כל אחד בנסיבות אחרות, אבל אני לא מכירה את הפרטים, כי הסיפור שלהם נוכח־נפקד במשפחה, וההורים לא הרבו לדבר על זה", היא אומרת. "ההתמודדות בבית הייתה תמיד שהשם נותן והשם לוקח, ואמא שלי תמיד אמרה, אני שמחה במה שיש". שנות ילדותה עברו עליה במרכז הקליטה בפרדס חנה-כרכור. "זו הייתה חממה מופלאה", היא אומרת. "המון ירוק, פרדסים, אנשים חמים ומחבקים, בית ספר חדש, שפה חדשה, אהבה ושירי ארץ ישראל. הרגשנו הכי ישראלים".
כשבגרה, יצאה עם אחותה לעבודות ניקיון בבתי חולים ובבתי אבות. "נתקלנו שם בדברים קשים", היא נזכרת. "ראינו גופה וחולים במצבים מורכבים, ואף אחד לא עצר רגע לשאול מה הילדות האלה עושות שם בכלל. לכן ביקשתי להיות בוועדה לזכויות הילד, כי מי כמוני יודעת מה זה ילדים שקופים". בצבא שירתה כסמלת מבצעים בפיקוד העורף. שם גם ניסתה את כוחה בשירה כזמרת, "אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא יקרה, ושאני צריכה להשמיע קול אחר".
באקדמיה למדה משפטים וכיהנה כסגנית יו"ר תא הסטודנטים האתיופים. בתקופה זו החלה לעסוק בפעילות ציבורית והייתה ממקימי מטה המאבק לקידום שוויון חברתי לקהילה האתיופית. היא הובילה מחאות נגד הגזענות והאפליה ששיאן פרשת תרומות הדם מיוצאי אתיופיה ונאבקה באפליית תלמידים במערכת החינוך. עד שהצטרפה לכנסת הספיקה לעבוד כעיתונאית בערוץ הראשון וכעורכת דין במגזר הפרטי. "תקשורת ועריכת דין הן תחומי השפעה עיקריים", היא מבארת. "אבל אני מצאתי את עצמי מתעסקת יותר בחברות שוק ההון ובתאגידים והבנתי שזה לא אני".
אחרי לידת בנה הבכור החליטה לפנות למישור הציבורי. נקודת המפנה הייתה המחאה החברתית ב־2011. "סיקרתי את הנושא ופגשתי ברוטשילד את סתיו שפיר ואיציק שמולי ואת כל נציגי התקשורת, ואז הגעתי למחאה בבת ים וראיתי שהיא קיבלה הרבה פחות סיקור", היא נזכרת. "הרגשתי שבתוך המחאה המוצדקת מסתתרת מחאה אחרת, של מחוסרי דיור מהשכבות הכי מוחלשות בחברה, שלא פרצה מספיק כי לא הייתה מקבלת תהודה. שנה אחר כך שמעתי שסתיו שפיר ואיציק שמולי במגעים להצטרף לפוליטיקה והבנתי שלמרות שגם הזירה התקשורתית חשובה, אני צריכה להצטרף אליהם".
את ההצעה הראשונה קיבלה דווקא מהליכוד. פגישה אחת עם נציגי המפלגה הגדולה הספיקה לה כדי להבין שהיא רוצה בית אחר. "בדיוק הייתי בחדר לידה כשראיתי בטלוויזיה שיאיר לפיד ושי פירון מקימים מפלגה שמורכבת גם מדתיים וממסורתיים", היא נזכרת. "שלחתי הודעה לפירון שהם צריכים אותי ברשימה שלהם. לא הכרתי אותו. אחרי שבועיים כתבתי לו שוב, אדוני הרב, לא החזרת לי תשובה, ונאמר במקורות שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. ואז הוא ענה שגם לזקוף אנשים לכף זכות נכתב במקורות. הוא הבין מהר מאוד עם מי יש לו עסק. אחרי שבוע זימנו אותי לפגישה, ומשם הכל היסטוריה".
ב־2012 נבחרה תמנו שטה לכנסת במסגרת יש עתיד. היא כיהנה כסגנית יו"ר הכנסת וכחברה בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה לזכויות הילד ועמדה בראש שדולת קידום עולי אתיופיה בישראל. "אני זוכרת את היום הראשון שלי כסגנית היו"ר", היא מספרת. "הייתי בת 31 בסך הכל, עולה מדרגה מדרגה לפני שאני מתיישבת בכיסא היו"ר ומנהלת את הכנסת. כל העיניים היו נשואות אליי, וזה היה מדהים, כי הרגשתי שהילדה פנינה בת ה־3 ניצחה. אמא שלי תמיד אמרה, תזכרי שכולם בני אדם ואף אחד לא נולד חבר כנסת או שר, ואני פתחתי את הישיבה וניהלתי את המליאה כשהמשפט הזה מהדהד באוזניי וידעתי שכל ילד שנקודת הפתיחה שלו נמוכה ורואה אותי בטלוויזיה מבין שאפילו השמיים הם לא הגבול ושאין דלת שאי אפשר לפתוח ואין שולחן שאי אפשר לשבת לידו".
ועדיין, המאבק של בני הקהילה האתיופית נגד היחס השונה והמפלה לא הסתיים. למשל פרשת אברה מנגיסטו שלא זוכה לחיבוק הציבורי שקיבל בשעתו גלעד שליט ואפילו הצעירה שעברה את הגבול הסורי.
"הייתי נבחרת הציבור הראשונה שעודכנה דרך הפייסבוק על ידי אחיו של אברה על כך שהוא עבר את הגבול ונתפס. בהתחלה חשבתי שמישהו מתבדח איתי. הרמתי טלפון וגיליתי שזה סיפור אמיתי שעליי לבדוק את כל פרטיו. מאז אני בקשר עם המשפחה. גיליתי לתדהמתי שאף אחד לא באמת נתן מענה אמיתי ואת מלוא תשומת הלב למשפחה שהייתה חסרת אונים. אף גורם גם לא עדכן את חברי הקבינט הביטחוני וחברי ועדת החוץ והביטחון בכנסת. זה היה אבסורד שאני כחברת כנסת צעירה הלכתי ועדכנתי בעצמי חברים בקבינט ובוועדה. למרות צו איסור הפרסום הבנתי שאם לא אפעל למען המשפחה הם לא יקבלו תשובות. פניתי לראש הממשלה ודרשתי פגישה עם המשפחה, עדכנתי את נשיא המדינה וחברי הכנסת. ליוויתי את המשפחה ודאגתי שיתקיימו פגישות ראשונות עם ראש הממשלה, שרים בכירים ומפקד אוגדת עזה. בזמנו דרשתי את החפצים של אברה ואת הווידיאו, ויחד עם בני המשפחה הגעתי לנקודת הגבול שבה עבר אברה, וצפיתי יחד איתם בכאב במעבר הגבול של אברה עד שנעלמו עקבותיו. מאז אני שומרת עם אמא שלו על קשר הדוק".
משפחתו טוענת שקיימת אדישות בציבור ובקרב מקבלי ההחלטות למצבו של מנגיסטו.
"התקלה הייתה שלא פעלו בזמן ומסמסו את חלון ההזדמנות להשבתו. עכשיו צריך לעשות הכל כדי להחזיר אותו הביתה, וזה לא יקרה בלי שמדינת ישראל תהיה מוכנה לעסקה עם חמאס".
ב־2015 נפלטה תמנו שטה מהכנסת לאחר שהוצבה במקום ה־13 ברשימת יש עתיד, והמפלגה זכתה ל־11 מנדטים בלבד. שנתיים הייתה מחוץ לחיים הפוליטיים ובמהלכן המשיכה את הפעילות החברתית בהתנדבות. באותה שנה הייתה ממובילי המחאה הגדולה נגד האלימות המשטרתית כלפי יוצאי אתיופיה. "שנתיים לפני פרוץ המחאות היה לי שיח מתמשך עם בכירי המשטרה על הקונפליקט בינה לבין צעירי הקהילה, והם לא הבינו על מה אני מדברת", היא מספרת. "אמרו לי, את מגזימה, לא יכול להיות שאנחנו בחיכוך כל כך משמעותי. ואני הייתי אומרת להם שזה יתפוצץ לכולנו בפרצוף. אבל בערב המחאה בכיכר רבין, כשההפגנות הגיעו לנקודת רתיחה, התקשר אליי אחד היועצים של השר לביטחון פנים ואמר לי, פנינה, רק עכשיו אני מבין על מה דיברת איתנו ואני בעיקר מתנצל".
ההפגנה נגד האלימות הפכה בעצמה לאלימה מאוד.
"זו הייתה הפגנה קשה. המשטרה טעתה כשהביאה פרשים ויס"מניקים בכמויות. כשהפוטנציאל כל כך נפיץ, למה להכניס רימוני הלם וגז מדמיע? עמדתי שם ובכיתי. התפללתי שהכל ייגמר בשלום ושהצעירים וכוחות הביטחון יחזרו הביתה בלי פגע. האלימות שצעירים מהקהילה האתיופית חוו הרבה מאוד שנים פרצה החוצה. כל הכאב, ההשפלה, החיים שנתקעו בעקבות תיקים שנפתחו ומעצרי השווא שבאו בעקבותיהם התנקזו להפגנה ההיא. עד היום יש 23 אלף תיקים שנפתחו ונסגרו נגד צעירים יוצאי אתיופיה שמעכבים אותם מלהתפתח ולהתקדם, וגם היום שוטרים מרשים לעצמם לירות בצעירים אתיופים. בפרשת סלומון טקה השוטר היורה חזר לתפקיד בכיר במשטרה כשהמשפט נגדו עדיין מתנהל ועוד לא ניתן פסק דין. ועוד הוסיפו חטא על פשע ונהגו בנוכלות כלפי המשפחה כשסיפרו לה שהשוטר לא יחזור לשורות המשטרה".
השוטר היורה טען שהוא ומשפחתו חשו מאוימים.
"יש טענות של הפרקליטות ויש טענות של השוטר, אבל עובדתית יש נגדו כתב אישום ומתנהל נגדו הליך פלילי. לא יכול להיות ששוטר שמתנהל נגדו תיק פלילי בפרשה כל כך חמורה יחזור לשורות המשטרה. הוא היה צריך להיות מושעה לפחות עד ההכרעה בדין. יש כל כך הרבה תיקים של יוצאי אתיופיה שנותרו ללא צדק והם משליכים על דור שלם. נצטרך לפעול במלוא העוצמה ובכל הכלים והארגונים כדי לתקן את המצב הזה".
גם היא עצמה חוותה אלימות משטרתית בעבר. "בגיל 17 יצאתי למסיבה, ושוטרים הרביצו לחברים שלי", היא מספרת. "כשביקשתי את השמות שלהם, הם הורידו את התגים מהחולצה כדי שלא נזהה אותם, וכשהלכנו להתלונן במשטרה, זרקו אותנו ולא עשו להם כלום. חזרתי הביתה בטלטלה. בפעם אחרת ראיתי שעוצרים ילדים בני 12, משכיבים אותם בוכים ומבוהלים על הכביש ואוזקים אותם בניגוד מוחלט לחוק רק בגלל שחשדו בהם שגנבו משהו בסופר. זרקתי את העגלה שלי ונסעתי אחריהם לתחנה".
ב־2018 חזרה תמנו שטה לכנסת במסגרת יש עתיד. במרץ 2020 עברה לכחול לבן. "שבע שנים היה לי בית חם ביש עתיד", היא מבארת את הצעד. "אהבתי את החברים והפעילים והייתי נאמנה כל עוד הבית הפוליטי התאים לאג'נדות שלי. אבל ברגע שחשבתי שצריך לחבור לממשלת אחדות עם גנץ ונתניהו, כבר הייתי במקום אחר. אני מאמינה שכשיש התנגשות בין האישי לציבורי, טובת הציבור עולה על רוח הציבור".
איך לפיד הגיב על העזיבה שלך?
"הייתה לנו שיחה ארוכה ומורכבת. גם פוליטיקאים הם בני אדם. אבל עזבתי בצורה מכובדת. הסברתי שהמפלגה השתנתה. כשהצטרפתי היו בה יותר אנשים מסורתיים שעזבו עם הזמן. אבל הסיפור האמיתי היה שלא יכולתי לראות את עצמי מצביעה נגד ממשלת אחדות בשעת משבר כל כך גדולה. אחרי שלוש מערכות בחירות, ממשלת אחדות הייתה בעיניי האופציה הפחות גרועה".
ואיך הגיבו האחרים?
"היו אמירות מאוד קשות. כינו אותי 'בוגדת'. האשימו אותי שאני מחפשת כיסא. אבל אני לא מאלה שיושבים ורואים כמה כסף נכנס להם לחשבון, ואני לא אחת שמסתנוורת מנהג ולשכה. אני זוכרת שאחד מחברי הכנסת צעק לי, 'את הלכת בשביל להשיג ג'וב', ואמרתי לו 'מה שבשבילך הוא ג'וב, בשבילי הוא שליחות'. הלך הרוח הציבורי היה מאוד קשה ויכולתי להבין אותו, אבל המציאות היא דינמית, וכשכחול לבן הבטיחו שלא יצטרפו לממשלת נתניהו, אף אחד לא יכול היה לנבא מגיפה כמו קורונה ושנמצא את עצמנו אחרי סיבוב בחירות שלישי. עובדה ש־70% מהבוחרים שלנו קראו להיכנס לממשלת אחדות".
ויש עתיד לא שמעה את הקולות האלה?
"שמעה, אבל שם היה הפער בין תמות נפשנו עם פלישתים ולא נשב עם נתניהו לבין בחירות רביעיות ומנדט לנתניהו לנהל את המשבר בתקופת ממשלת מעבר".
אתם חתומים לא רק על הפרת הבטחתכם לבוחר אלא גם על הממשלה המנופחת בתולדות המדינה.
"ההתנהלות של הממשלה הייתה בעייתית לא רק בגלל הגודל, אלא גם בגלל שלא היה שום רצון לשיתוף פעולה, ולמרות שאנחנו לא מינינו אף סגן שר ולא מינינו את כלל השרים שיכולנו לקבל, נתניהו לא באמת התעלה מעל גודל השעה ולא העביר תקציב. ההתנהגות של חלק משרי הליכוד הייתה כאילו שהמדינה היא העסק הפרטי שלהם ולמרות זאת החזקנו מעמד ולא פוצצנו את האחדות. לגנץ הייתה סובלנות ועקשנות להוביל בשיניים להקמת קבינט ולנטרל רעשים פוליטיים, אבל הצד השני לא היה שם בכלל.
"למשל בפרשת החיסונים. הליכוד בא עם הסכם מנופח בסכום של 6 וחצי מיליארד שקל לרכוש עוד ועוד חיסונים, ואנחנו התנגדנו לזה. אמרנו שהטענות שלהם הזויות, שבכסף הזה אפשר לבנות כמה בתי חולים, והתעקשנו לעכב ולבדוק, והנה התגלה שיש מספיק מלאי שלא השתמשנו בו ושיש לו תאריך תפוגה ואין הצדקה לקנות כל כך הרבה חיסונים נוספים רק בגלל שיקולים פוליטיים. ראש הממשלה צעק על גנץ: 'הדם של ישראלים רבים יהיה על הידיים שלך' ובני אמר לו, 'על זה לעולם לא אסלח לך. תתבייש לך, כל חיי אני מגן על המדינה', ואני יושבת שם ולא מאמינה שראש הממשלה מאשים אותנו בחוסר אחריות בצורה כל כך גסה רק בגלל שהוא רגיל לקחת החלטות לבד ורק בגלל שהשרים שלו מאמינים שהאוצר הוא הארנק האישי והמדינה היא עסק פרטי".
אז אולי יש עתיד צדקו מלכתחילה?
"בדיעבד אפשר להגיד הכל. אבל בדבר אחד כולם צודקים: נתניהו, גם בניכוי כתבי האישום, לא יודע להיות פרטנר".
תמנו שטה נדרשה לאותו חוסן נפשי שאפיין אותה כשערקה מיש עתיד לכחול לבן, כשהבית החדש צלל בסקרים והבוחרים נטשו למפלגות אחרות. "קצת לפני הבחירות היו אנשים ששאלו אותנו במפורש למה אנחנו לא פורשים", היא נזכרת. "ואני אמרתי, סליחה, הניסיון להנדס את המצביעים הוא בעייתי. לא למדתם אזרחות? לא ויתרנו ולא התייאשנו. גנץ מינה מנהלת קמפיין ומנהלת מפלגה וביחד היינו שלוש נשים צעירות ונמרצות שכיוונו את המטה, וגנץ שם את כל יהבו ומבטחו בעבודה שלנו".
בכירי המפלגה עצמה פרשו או ערקו למפלגות עם פוטנציאל גבוה יותר בסקרים.
"הרגעים הקשים של כחול לבן היו תעודת עניות להרבה אנשים שברחו מאחריות. רק לפני דקה הייתם שרים, הלכתם יד ביד עם גנץ, ופתאום אתם בורחים? אם האמנתם שצריך להיכנס לממשלה, תישארו בה ותישאו באחריות גם כשקשה. ואם לא האמנתם בנו עד כדי כך שעזבתם, למה נכנסתם אליה מלכתחילה?".
איך גנץ הגיב?
"לא היה לו קל. הוא כאב את העזיבה גם ברמה החברית, אבל נתן לכולם לעזוב בצורה מכובדת. לא דיבר בהם סרה אבל הבין שמי שנשארו הם החברים שאיתם הוא יכול לצאת לקרב כי הם מאמינים לו ובו".
לא חששת שתתרסקי איתו?
"היו רגעים כאלה, אבל הייתי נשארת גם אם הייתי משלמת מחיר".
הנאמנות השתלמה. שבוע לפני סגירת הרשימות הודיע יו"ר כחול לבן כי תמנו שטה תוצב במקום השני ברשימתו. ההודעה הקפיצה את שרת העלייה והקליטה לצמרת המפלגה. "בארצות הברית יש את קמלה האריס במקום השני", מתמוגגת תמנו שטה. "אבל בישראל עד היום לא היה במפלגות מספר 2 שהוא בן הקהילה האתיופית".
דרשת את המקום השני?
"לא. ביקשתי להיות מוצבת גבוה אבל לא מספר 2, כי במספר 2 צריך לזכות, וזה צריך להגיע מיו"ר המפלגה. אבל מאוד שמחתי והתרגשתי כשהוא הודיע לי על השיבוץ במקום השני. אני משערת שהיה מאוד טבעי לקבל את ההחלטה הזו בגלל הוותק שלי ובגלל שיש מערכת אמון מאוד חזקה ביני לבין גנץ".
וגם כי אחרי גל העריקות לא נשארו רבים בצמרת המפלגה.
"נשארו הטובים. היום אנחנו קבוצה הרבה יותר מלוכדת וחזקה, שבתוכה חילי טרופר, אורית פרקש הכהן, מיכאל ביטון, אלון שוסטר ועוד רבים וטובים אחרים".
איך הם הגיבו על המיקום שלך?
"הם מאוד פרגנו".
אבל עם פרגון לא הולכים למכולת, ותמנו שטה מצאה את עצמה מהר מאוד במלחמה על אחוז החסימה. "בשלב מסוים הפסקתי להקשיב לסוקרים, כי היה דיסוננס עצום בין מה ששמעתי בשטח לבין מה שניבאו לנו", היא אומרת. "הקשבתי לסקרים, כי מי שלא חושש הוא טמבל. מי שלא דרוך לא יכול להיות בניהול שטח ולא מבין פוליטיקה. אין שאננות בפוליטיקה, בטח לא במערכת בחירות. אתה מתאבד על כל קול, ויסלחו לי בנט ושקד, אבל התמונה ששמתי לעצמי מול העיניים הייתה של שניהם סופרים אלף ומשהו קולות שבגללם לא עברו את אחוז החסימה. אז מבחינתי זה היה להתאבד על כל קול. וגנץ באמת חרך את המסכים. הוא נלחם. אפשר להגיד שכחול לבן נולדה מחדש בבחירות האלה, כי הציבור גילה את הנחישות של בני והרגיש שנעשה לו עוול".
לגנץ נעשה עוול?
"הדיבור היה נגוע. הייתה עליו מתקפה חסרת רסן, בלי פרופורציות. וגם עלינו. היו נאצות, קללות ועלבונות אבל גם קולות של אתם נלחמים, אתם צודקים, אל תפרשו, וככל שקמפיין הבחירות התקדם, דווקא הקולות התומכים הלכו והתגברו. לקראת הישורת האחרונה היה ממש סחף עד ההישג בבחירות".
איך את מסבירה את ההישג?
"בזמן הקצר שהיינו בתוך הממשלה לגנץ לא היה זמן לעשות הסברה או קמפיין. הוא היה עסוק בעבודה. בזמן הזה נרטיבים התקבעו. זה משהו שכחול לבן למדה ועדיין לומדת - שבזירה הפוליטית הרבה פעמים נרטיבים שקריים מתקבעים. בני לא היה עסוק בלצייץ כמו אלו שתקפו אותנו באופן חריף. להם היה מאוד נוח לצייץ מהיציע, כי זה הכי קל כשאתה באופוזיציה ואתה לא עושה כלום ויש לך זמן. אבל ברגע שיצאנו לקמפיין הבחירות והסברנו והתראיינו ובני נלחם תחת כל עץ רענן, אז אנשים שמעו גם אותו וראו שהאדם שיושב מולם אומר אמת".
רבים טוענים שזו הייתה הצבעת חמלה.
"אנשים שהולכים להצביע רוצים מישהו שייצג אותם בכנסת ובממשלה. הישראלי המצוי לא אומר, אני חומל על פוליטיקאי ולכן אני מצביע לו. הישראלי, בטח בתקופת פוסט־קורונה, רוצה מישהו שישקם את הנזקים הכבדים בחינוך, בבריאות ובכלכלה".
הנזקים הללו נגרמו גם באשמתכם כשותפים מלאים בממשלת הקורונה.
"אם אנחנו לא היינו בממשלה, המצב היה הרבה יותר גרוע. הסיבה שבגללה פירקנו את הממשלה היא בגלל שלא היה תקציב מדינה ובגלל שראש הממשלה חנק את תקציבי המשרדים האחראים גם על החינוך, הכלכלה והבריאות. ההחלטות שלקחנו היו נכונות. אנחנו היינו אלה שדחפו להקים את הקבינט ואת מפקדת אלון, להכניס את הצבא לניהול האופרטיבי ולתת את מלא הסיוע לעלייה וקליטה".
חלק מאלו שערקו מכם למפלגות אחרות נפלטו מהמערכת, יש בך שמחה לאיד?
"לא. אבל בסוף כל יום אנשים משלמים על הבחירות שלהם".
היא חרוצה ונלהבת, מלאה כוונות טובות. את אנרגיית השמחה היא מפזרת בשפע גם במסדרונות הכנסת. "אפילו בתקופת הקורונה המשרד שלי הביא נקודות אור", היא מעידה על עצמה. "כשרוב משרדי הממשלה התמודדו עם אתגרים לא פשוטים ולא כל כך היה ממה להתרגש, הצלחתי להביא תמונות שמחות של עולים שמגיעים לישראל. חברי הכנסת היו עוצרים אותי ואומרים לי, 'וואו פנינה, דווקא בתקופה כל כך קשה כל כך הרבה עולים מגיעים לארץ ישראל'. יום אחד הגעתי לכנסת ופגשתי את עאידה תומא סלימאן שאמרה לי, וואלק פנינה, אני רואה את כל השרים עם פנים נפולות ואת בפייסבוק חוגגת שמחה ורוקדת עם דגלים ועולים חדשים למרות הקורונה ולמרות סגירת השמיים".
היו לך גם רגעי שפל?
"הרגעים הקשים שלי היו כשהקליטו שרים בדיונים ממשלתיים והדליפו אותם לתקשורת כדי להרוויח הון פוליטי. גם צעקות והאשמות בישיבות הממשלה הן דבר שלא מכבד את המוסד. קשה לי לקבל את זה, כי כמה שאני לא מתה על הממשלה שהייתה, קמתי כל בוקר ובאתי אליה ביראת כבוד. והיו גם אמירות אישיות נגדי. למשל בדיון על מדיניות השמיים הסגורים בקורונה השר יובל שטייניץ טען שיש פה שתי ממשלות, כי הממשלה מקבלת החלטה ואז עושים עליה דיון בבג"ץ. אמרתי לו, יובל, אולי בכלל תבטל את בג"ץ, אולי תיקח לאזרחים את זכות העמידה בכלל. מה זה פה, דיקטטורה? ושטייניץ אמר לי בזלזול, פנינה, אני לא מציע לבטל את בג"ץ ואולי תלכי לקרוא קצת ספרות משפטית בנושא. עניתי לו, אולי כדאי שאתה תחדד לך שאני עורכת דין במקצועי ומבינה במשפט. בסוף הוא התנצל, אבל אמירות כאלה הן ניסיון להקטין ואין להן מקום גם בזמן ויכוח".
יש גזענות בכנסת?
"לא חושבת שיש בישראל מקום סטרילי מדעות קדומות, אפליה, גזענות והומופוביה. בכנסת יש בכל זמן נתון 120 חברים ולכל אחד מהם עוזרים ויועצים ומנהלי לשכות, וכולם תשקיף של החברה הישראלית. אז כן, קרה שנתקלתי בגזענות גם בכנסת. בקדנציה הראשונה היועץ שלי חזר ללשכה המום ונסער, כי מישהו אמר לו במסדרון, איפה הכושית שלך? הרגעתי אותו ואמרתי לו, בדיוק בגלל אמירות כאלה אנחנו נמצאים פה".
הוטרדת בכנסת בשל היותך אישה?
"קרה שהוטרדתי בכנסת, אומנם ברף הנמוך, ומי שעשה את זה קיבל את התגובה הראויה. מהר מאוד העמדתי אותו במקומו. זה היה אירוע יחיד ונקודתי, כי בגלל שאני נחשבת לוחמנית ואסרטיבית אני משדרת לאנשים שעם כל הכבוד להיותי נחמדה וחייכנית, ממש ממש לא כדאי להתעסק איתי".