לרובינו היו אוספים כשהיינו ילדים, אספנו הכל- בובות, מחקים, בולים, מכוניות צעצוע וכל דבר שרק ניתן היה לאסוף. אך למרות מה שנהוג לחשוב, אוספים הם בפירוש לא נחלתם של ילדים בלבד, שכן אנשים בכל הגילאים מטפחים אוספים שונים ומשונים. אבל, בעוד רוב האוספים נשארים במימדים צנועים, יש מי שמשקיעים דם, יזע ובעיקר הון באוספים שמגיעים לכדי אלפי פריטים.

ג'קי מילי בת ה-68, נכנסה לספר השיאים של גינס, לאחר שאספה לא פחות מ-8,026 בובות דובי. הסבתא, המתגוררת בדרום קרוליינה, ליקטה את בובות הפרווה במשך כמעט שני עשורים מכל מדינה בארה"ב וכן מ-29 מדינות מרחבי העולם.

"בתור ילדה מעולם לא היה לי דובים -  כשהייתי ילדה -- אפילו לא ידעתי מה זה עד שהייתי בת שמונה וראיתי אחד ביריד השנתי של מינסוטה", סיפרה מילי לראיון שהעניקה לחברת השיאים לאחרונה. למילי הייתה ילדות לא קלה, היא גדלה בבתי אומנה שונים ומעבר מבית לבית היה עניין שבשגרה. בדובים, היא מספרת, היא רואה נחמה כל מה שלא היה לה וכן היא נהנית לשתף אותם עם הקהל הרחב.



לדובי הראשון שלה קראה "סבתא ג'קי", והיא זכתה בו במהלך חופשה בשנת 2000. משם היא המשיכה לאסוף ולקנות דובים ברחבי מדינת דקוטה. לאחר שהרגישה שדמויות הדובים מרתקים בעיניה וחמודים, החליטה להמשיך לקנות ולאסוף אותם בכל מקום אליו טסה או נסעה. כאשר האוסף שלה החל להיות גדול והגיע ל,3000 פריטים, חברים הציעו לה להגיש מועמדות לספר השיאים של גינס. "בררתי על הנושא, והשאר היסטוריה", סיפרה מילי. 



האוסף כולל דובים בכל הגדלים, הצורות והעיצובים, כשהקטן ביותר הוא בגובה של שני סנטימטרים, והגדול ביותר בגובה של שניים וחצי מטרים. הבית שלה מפוצץ עד אפס מקום ביצורים השעירים והחמודים, אבל זה ממש לא מפריע לה ואף משמח אותה מאוד.
 



לרגל הזכייה שלה, האוסף המרשים של מילי מוצג כעת כאטרקציה תיירותית בשם "עיר הדובונים", שממוקמת בהיל סיטי, דרום דקוטה. אומנם כילדה לא היה לה דובי, אך אין ספק שהכמות המסחרית של הבובות השעירות שלה בבגרותה מכפרים על כך, לפחות מעט.