הכתב המדיני מואב ורדי הגיע לשדה התעופה אטאטורק באיסטנבול בזמן הפיגוע הקשה, בו נספרו עד כה כ-36 הרוגים ולמעלה מ-140 פצועים. בשיחה עם ניסים משעל ורוני בר-און ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" סיפר: "הפיצוץ התרחש ממש בדלתות הטרמינל, על מכונות השיקוף, היכן שנמצאים הבידוק והתור לבידוק, כלומר צוואר בקבוק שהפיצוץ בו הוא בעל כוח הרג אדיר, כי הצפיפות גדולה. השיטה שלהם היתה לרסס עם קלצ'ניקובים ואז להתפוצץ על התור של האנשים למגנומטרים. מחבל אחד הצליח לפרוץ לתוך הטרמינל, שוטר ירה בו, הוא פרפר בין חיים למוות והצליח לפוצץ את עצמו כשהוא ירוי ושוכב על הרצפה, כשכבר לא היו סביבו הרבה אנשים. כל זה מעלה את השאלה האם השיטה הטורקית של בידוק בכניסה לטרמינל עדיפה, או השיטה הישראלית של בידוק בפנים".
"הייתי במונית מהעיר לשדה התעופה כדי לטוס בחצות חזרה לישראל", סיפר ורדי כיצד הגיע למקום. "ממש בפאתי השדה, 200 מטר משער הכניסה, היה פקק ואי אפשר היה לנסוע. הייתה קצת המולה מסביב, מישהו אמר שהיו פיצוצים ונהג המונית הוריד אותי. בהתחלה לא היה ברור שזה פיגוע, אבל הטורקים אמרו שהיה 'בומב', דיברו על פיצוצים ויריות והיה ברור שלא תהיה טיסה. ואז התחילה המולה אדירה של אמבולנסים שנוהרים לתוך השדה, כלומר האמבולנסים הגיעו אחרינו, בדקה או שתיים. הצלחתי להיכנס בשער הכניסה ולהגיע ממש לפאתי הטרמינל, כששאר כלי התקשורת נעצרו בכניסה על ידי כוחות הביטחון. לזירת הפיגוע עצמו לא נתנו להתקרב, אבל עמדתי בערך 100 מטרים משם ואפשר היה לחוות היסטריה אנושית מאוד טבעית של אנשים שבורחים מפיגוע ואנשים שמספרים שדרכו אחד על השני כדי לברוח".
"כוחות הביטחון בסך הכל תפקדו בסדר בזמן שאחרי, ציין ורדי, "הייתה כמות מאוד גדולה של אמבולנסים, רכבי חילוץ והצלה ורכבי ביטחון שהגיעה, ממש בערימות, הייתה תחושה שהם נותנים מענה. הם סגרו הרמטית את השדה, וכל מי שהיה בתוך הטרמינל היה כלוא למשך כשעתיים, כלומר הם התאמצו להקפיא את המצב, לא לתת לאנשים להסתובב ולשלול אפשרות שיש עוד מפגע שעלול לירות.
"פגשתי ישראלי אחד שהיה נראה הלום קרב במין 'היי' כזה. הוא סיפר שעבר את הצ'ק-אין ואז שמע את הפיצוץ, ואז סגרו אותם באזור הצ'ק-אין והם לא יכלו לחזור. רק שעתיים אחרי הפיגוע כל מי שהיה בתוך טרמינל הצליח לצאת, גם אנשים שבאו כדי לתפוס טיסה, וכל הטיסות בוטלו, וגם אנשים שנחתו. ואז יצא מהטרמינל נחיל של אנשים, כמו יציאת מצרים, שלא היה להם כל כך לאן ללכת, ולא היו מוניות, השדה עיר רפאים, והתחילו ללכת כולם עם המזוודות לכיוון היציאה מהשדה".
"בשנה האחרונה נהרגו בפיגועים בטורקיה 250 איש, רובם אזרחים טורקים", הדגיש ורדי, "חלק מהפיגועים בוצעו על ידי המחתרת הכורדית וחלקם על ידי דאעש. בפיגוע הזה יש ממדי הרס ועוצמה גדולים ובחירת מיקום שהיא אסטרטגית, בכוונת מכוון, פסיכולוגית. עד היום רוב הפיגועים הגדולים בטורקיה היו נגד חיילים, תחנות משטרה, סמלי שלטון, ופה יש אפקט פסיכולוגי חזק. אם אתה שומע על פיגוע במשאית חיילים באנקרה, אתה אומר שזה בסדר להסתובב באיסטנבול, בבוספורוס, במסעדות, אבל פה היה פיגוע בשער הכניסה שמחבר את אסיה לאירופה ושער הכניסה לטורקיה. זו בעיטה ישר לבטן, מבחינה פסיכולוגית, מבחינת תחושת הביטחון ומבחינה תיירותית".
"בכל מדינה אחרת זה היה מערער דרמטית את מצבו של המנהיג, אבל במקרה של ארדואן הוא הפך לאמנות את השתקת הביקורת ואת הפניית האצבע המאשימה החוצה, כל העולם אשם וכולם נגדנו", אמר ורדי. "זה מתחיל להשתנות ודווקא בעניין שלנו, ההחלטה שלו כן לשלב ידיים עם ישראל, וכן להתנצל בפני פוטין, מה שמעיד על המצוקה של ארדואן, שמסתכל ימינה ושמאלה ולא רואה אף בת ברית. ארצות הברית רחוקה, והוא סובל מדאעש, מאסד, מאירן ומפוטין ואין לו חברים. אבל הוא לא ייפגע מזה דרמטית כי הוא חינך פה את העם הטורקי שהוא השליט הבלעדי ואין לו אלטרנטיבה, ובאמת אין לו אלטרנטיבה, לא בשמאל ולא בימין".
עריכת תוכן 103F: אסף נבו