ליגת העל חוזרת ואני מתרגש. לפעמים אני מרגיש שאני חי את פתיחת העונה הרבה יותר חזק והרבה יותר טוב מהרבה מאוד שחקנים בארץ. אסור לשכוח שלאורך כל השנים הייתה לי נציגות כזאת ואחרת בקבוצות ולצערי השנה באיזשהו מקום קצת נפגע לי הקטע של ההתרגשות יתר על המידה בגלל הפציעה של מאור, אבל למזלי, אלמוג החזיר לי את ההתרגשות ובגדול.
פתיחת עונה חייבת לרגש כל שחקן באשר הוא. איך מאור נוהג לומר: "אני מתגעגע לריח של הדשא וכשאני מריח את הדשא, אני נכנס לטירוף". זו תחושה שאי אפשר ללמד. אם אין לך את זה, לא יהיה לך את זה לעולם. כמי שבאמת עבר כברת דרך ארוכה ורבת שנים בקטע הזה של איך לפתוח עונה בחוכמה, קשה להסביר את ההרגשה במילים. רק מי שמהתחום יכול להבין את העוצמות.
הקיץ, אלמוג החליף את מאור במסגרת האירופית, אבל חסרה לי ההתמודדות של מאור במפעלים. אסור לשכוח שבאר שבע קרטעה וברוב הפעמים סיימה כבר בשלב הראשון, עד שהגיעה השנה שעברה ונתנה משהו שבאמת הרבה שנים לא היה בישראל. במשחקים מול אינטר וסאות'המפטון, מאור היה דומיננטי וחשוב שיידעו ויזכרו שהוא כמעט ולא שיחק במוקדמות האלופות ולכן אני גם כמעט ולא רוצה להזכיר את זה. כשאתה רוצה לחיות משהו, אתה צריך להיות חלק ממנו. בעניין של מאור באותה תקופה, הרגשתי שיש משהו שהוא לא רק מקצועי.
"כשאתה רוצה לחיות משהו, אתה צריך להיות חלק ממנו" (אודי ציטיאט)
לכן השנה התרגשתי מאוד מהמשחקים של בני יהודה ונתתי לכל מי שהיה סביבי – כולל הבעלים ברק אברמוב והמנכ"ל יוסי כהן – להרגיש שאין דבר כזה משהו אבוד. בני יהודה עם תקציב של ארבעה מיליון יורו ניצחה את זניט עם 200 מיליון יורו. ראינו מה זה בעצם רצון של כדורגלן. אני חוזר ואומר שהכדורגלן הישראלי לא נופל מהאירופי ואם וכאשר היה מקבל את ארגז הכלים שאני מדבר אתכם עליו כל שבוע. יכולנו להתמודד שווים מול שווים למרות פערי התקציב והמשחק מול זניט הוכיח את זה. בני יהודה עשתה הפתעה גדולה שלא הספיקה ולא הייתה רחוקה מסנסציה. לכן לא אופתע אם באר שבע תעבור את מאריבור.
פתיחת עונה היא חגיגה ולכן אני קורא לכל הנוגעים בדבר לתת את התחושה האמיתית של חגיגה ולא כפי שזה מתחיל אצלנו. יש מאמנים שקיבלו את משרת האימון ואפילו לא מגיעים לחגיגה. זה לא נכון. תחשבו על בן אדם שרוצה להתחתן וביום החתונה מתחרט. זה מעיב על הכדורגל בכלל ובטח על המאמן והקבוצה בפרט. לכן אני אומר, רבותי, בואו ניכנס לפרופורציות. מדובר בספורט והתחושות משחקות תפקיד רציני מאוד.
אלמוג בוזגלו חוגג. "הצליח לרגש הקיץ" (דני מרון)
קשה לי היום לדמיין איך בית"ר ירושלים שיש לה "משחק עונה" כבר במחזור הראשון מתכוננת למשחק עם החששות וחוסר הוודאות דווקא אחרי שחזר הכוכב הבלתי מעורער למועדון – אלי אוחנה. כשיש אוטוריטות כמו אוחנה, בניון ואיתי שכטר ועוד שמות, כשיש קבוצה יוצאת מן הכלל שיכולה להתחיל עונה בצורה יפה ולחלום, למה צריכים לפתוח עם תחושה רעה? לי בתור איש כדורגל ולהרבה מאוד מהקהל הגדול והמדהים של בית"ר זה לא מובן. אני שואל: למה? למה זה לא קרה לפני חודשיים? למה ארבעה ימים לפני תחילת העונה?
אני מסתכל על משחק שהוא כל כולו שואו. משחק של תחושות טובות בטח בפתיחה עד שתתחיל להתבהר הטבלה ואז יש מתח ועצבים וניתוחים. היום ברוך השם יש למעלה משמונה מיליון מאמנים, פרשנים ואנשי כדורגל. גם הסבתא שלא ידעה מה זה פס, היום כבר יודעת לנתח משחקים. זה חבל, אבל הליגה תיפתח עם שרון מימר או בלעדיו. לי כואב שמתחילים כך עונה ובואו נקווה שזה לא יקרה יותר בעתיד.
פתיחת עונה בדרך כלל חשובה לכל שחקן כאינדיבידואל ובטח לכל קבוצה. הפתיחה נותנת לך הרבה מאוד חומר למחשבה להמשך הליגה. ליגה בפני עצמה היא מאוד קשה אינטנסיבית, פיזית, דורשת ממך כל כך הרבה תובנות שאתה חייב להביא גם מהבית כמו מוטיבציה, דריכות, מוכנות נחישות והכי חשוב מחויבות. חשוב לבוא מאמין גם אם אתה יודע שהקבוצה שלך נבנתה בפחות כסף. אלה הדברים שנותנים לקהל ליהנות משחקנים שנותנים כל מה שיש להם על המגרש. הקהל נכנס לחוויה הזאת שנקראת המשחק והכיף הוא שפתאום אתה רואה הפתעה, סנסציה, דברים שלא נראו לך מראש קורים במציאות. לכן אנחנו אוהבים את המשחק.
שכטר ובניון. מצער שכך בית"ר ירושלים פותחת עונה (דני מרון)
הקבוצות ששיחקו באירופה יכולות להגיע ליכולת שיא בפתיחת הליגה, זו מקדמה טובה, אבל לא תמיד לזכותן היות ומדובר במרתון. קשה לראות קבוצה שיכולה לרוץ ב-36 משחקים באותו קצב ובאותה רמה. יש ארבע קבוצות שנבנו להתמודד אחת מול השנייה: באר שבע, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה שעל פניו רואים שהושקעה בהן הרבה מאוד מחשבה. הן העצימו את הסגלים, העשירו אותם במתמודדים ושחקנים דומיננטיים.
ראיתי את מכבי נתניה שיש לה חומר שחקנים יוצא מן הכלל. קבוצה מוכשרת שתענוג לראות אותה ואני מקווה בשבילה שתחזור לימיה הגדולים כי זה יהיה חדשני וכיף. ראיתי את קריית שמונה, עוד לא 'וואו', אבל קבוצה שיכולה להתברג בשישייה הראשונה. מאוד נהניתי מאשקלון, זו קבוצה לגמרי לא רעה, קבוצה מאומנת שיודעת מה היא רוצה מעצמה. יש חומר שחקנים נהדר בהפועל חיפה, קבוצה שנבנתה בצורה מאוזנת ולא מעט מונח על הכתפיים של ניר קלינגר.
אני שמוע שכולם מספידים את עכו ואומר חכו. יש שם משהו. מה שלי נראה באופן כללי שבעצם תהיה ליגה מעניינת, אני מאוד מקווה שתהיה ספורטיבית ואנחנו נהנה מכדורגל טוב וחיובי ומקבוצות שלא יבואו רק כדי להפריע. עונת 2017/18 יכולה לתת מקפצה רצינית לכדורגל הישראלי לפחות בקטע של כיבוש שערים. לא רוצה עוד אוטובוסים ברחבה, אלא שנהנה מהקבוצות, משערים, שנדע לקבל הפסדים האהבה ואז נהנים יותר מניצחונות.
אני רוצה לראות משפחות שלמות מגיעות למגרשי הכדורגל. זו תהיה התשובה לקהל השוליים שמפריע, לאלה שאוהבים לצעוק בקטע הגזעני והמלחמתי. ברגע שיהיו נשים וילדים ומבוגרים, אותם קיצונים יתמתנו ויתרסנו. זה הכדורגל שלנו, בואו נשמור עליו כולנו.
"זה הכדורגל שלנו, אז בואו נשמור עליו" (אריאל שלום)
מה דעתך על הכתבה?