אם אתם אוהדי ארסנל ובא לכם לדפוק הבוקר את הראש בקיר - יש לכם סיבה טובה בהחלט. המנג'ר שלכם עומד ככל הנראה לפתוח את המשחק הערב מול באיירן מינכן עם דויד אוספינה בשער על חשבונו של פטר צ'ך. הסיבה: ונגר הבטיח בקיץ לשוער המשנה שירכיב אותו העונה בכל משחקי הגביע וליגת האלופות, בתמורה להסכמתו של הקולומביאני להישאר בקבוצה, אף שלא תוכנן לקבל דקות במשחקי הליגה.
סיכום דומה, אם כי נראה שקצת פחות מחייב, היה בין השניים גם בתחילת העונה שעברה. אבל אחרי שאוספינה עשה במכנסיים נגד דינמו זאגרב ואולימפיאקוס וכמעט עלה לארסנל בהדחה כבר בשלב הבתים, חזר ונגר לצ'ך. הערב, דווקא נגד באיירן מינכן, דווקא כשהקבוצה במשבר מקצועי ומנטלי, דווקא כשצריך את הכלים הטובים ביותר, דווקא כשזקוקים לניסיון אירופי, הצרפתי מתכוון לתת עדיפות להבטחות שלו ולהשאיר על הספסל את השוער היחיד שזכה אי־פעם בליגת האלופות עם קבוצה לונדונית – ועוד באליאנץ ארנה על חשבון הגרמנים.
לארסן ונגר יש בעיה. להבדיל מאלכס פרגוסון, שתמיד היה ממציא את עצמו מחדש למרות גילו המבוגר, הצרפתי כנראה לא מבין את העידן החדש בכדורגל האירופי. עידן השינויים. פרננדו סאנטוס זכה ביורו האחרון בעיקר כי ידע להגיב במהירות וביעילות לפציעה של כריסטיאנו רונאלדו בתחילת משחק הגמר. ז'וזה מוריניו זכה באליפות עם צ'לסי לפני שנתיים כי הבין אחרי התבוסה 5-3 בטוטנהאם שהקבוצה שלו מאבדת ביטחון ועבר למערך הגנתי. אנטוניו קונטה עומד לעשות זאת העונה, משום שדווקא אחרי המשחק מול ארסנל במחזור השישי, משחק שבו הובס 3-0, הוא המציא את הקבוצה שלו מחדש, עבר למערך שלא היה מוכר עד אז במערב לונדון והתחיל לנסוק.
ונגר, לעומת זאת, הפסיד 3:1 לצ'לסי המחודשת של קונטה רק בשבת שעברה, ימים ספורים אחרי שהפסיד בבית לווטפורד, אבל המסקנות לא הוסקו. הוא עלה למשחק האחרון מול האל עם אותו הרכב (למעט שינוי בעמדת המגן השמאלי) וקיבל את אותה תצוגה: שחקנים עייפים, ממורמרים ועצבניים, שניצחו 0-2 רק בזכות טעות שיפוט ופנדל שנוי במחלוקת בתוספת הזמן.
חוסר היכולת הזה של ונגר ללמוד, להתאים את עצמו ובעיקר לבצע שינויים, לא נוגע רק להחלטות שהוא מקבל תוך כדי משחק. הוא גם מתקשה לקבל את תנאי השוק הקיימים וממשיך לדבוק בתזה שלפיה אף שחקן לא אמור להרוויח יותר מהמנג'ר שלו. זו הסיבה שדווקא הקבוצה הלונדונית הכי עשירה בליגה, שגובה את מחירי הכרטיסים הגבוהים ביותר, משלמת הכי מעט מכל הגדולות. כפועל יוצא מכך, שני הכוכבים שלה, מסוט אוזיל ואלכסיס סאנצ'ס, דורשים חוזים גבוהים בהרבה ומאיימים בעזיבה. זה לא רק ששניהם רוצים להשתכר כמו שחקנים בסדר הגודל שלהם, אלא ששניהם גם מבינים שבסכומים שאותם ונגר מציע, אף שחקן גדול לא יצטרף אליהם בקיץ. ומכאן הדרך לקריירה נקייה מתארים קצרה במיוחד.
כשאיאן רייט ותיירי הנרי, שני הכובשים הבכירים בתולדות ארסנל, הצביעו במחזורים האחרונים על בעיה מנטלית ורמזו לחוסר אמון של השחקנים במאמן שלהם, הם לא דיברו בחלל ריק. הדיבורים האלה הצטרפו ללייק שנתן אלכס אוקסלייד צ'מברליין לקריאה של אוהדי ארסנל ברשתות החברתיות להיפרד מוונגר בתום העונה. אלא שבמקום להאשים רק את השחקנים, שאכן מתפוגגים בכל פעם שהכסף על השולחן, מתחדדת ההבנה שהבעיה נעוצה במנג'ר. אותו אחד שהודח בשש העונות האחרונות בשמינית גמר ליגת האלופות, במקביל לכך שסיים במקום השלישי והרביעי בליגה במשך עשר עונות ברציפות - עד הסגנות שהשיג רגע לפני סיום העונה שעברה.
ונגר טוען שהוא לא עייף. הוא גם לא מודה שבכוונתו לעזוב בסוף העונה. אבל אם הוא רוצה להישאר ולזכות בתארים, הוא יצטרך לזכות קודם באמון של השחקנים שלו. ובשביל זה הוא צריך להיות מה שכתב ז'בוטינסקי: גאון ונדיב ואכזר. האכזריות הזאת צריכה להתחיל בנכונות להשתנות ובשבירת ההבטחה לאוספינה כבר הערב.