תחשבו על זה לרגע. להוגו לוריס הצרפתי 96 הופעות בינלאומיות, למנואל נוייר הגרמני 74, לטיבו קורטואה הבלגי 55, אפילו שוערים צעירים יחסית שנאלצו לחכות זמן רב להזדמנות כבר מנוסים בזירת הנבחרות, כמו דויד דה חאה הספרדי עם 27 משחקים ואליסון הברזילאי עם 24. לשלושת האנגלים יש 9 ביחד. אבל איך בכלל אפשר להשוות את שוערי מנצ'סטר יונייטד ורומא, שחוו עונה פנומנלית, לאופציות שעומדות לרשותו של גארת' סאותגייט? הוא חייב לבחור בין נציגי אברטון, ברנלי וסטוק, והאוהדים לא ממש מרגישים בטוחים באף אחד מהמועמדים.
הדילמה הזו מחזירה אותנו שמונה שנים לאחור, להכנות לקראת מונדיאל 2010 בדרום אפריקה. גם אז נדרש פאביו קאפלו לבחור בין שלושה מועמדים לא מושלמים, וכל אחד שאף להוכיח את עצמו ברגע האחרון. היו שם דייויד ג'יימס בן ה-39 – שוער עתיר נסיון אך חסר יציבות שבדיוק חווה ירידה לליגת המשנה עם פורטסמות, רוברט גרין מווסטהאם שבקושי שיחק בנבחרת בגיל 30, וג'ו הארט הצעיר שסיים עונת השאלה מבריקה בברמינגהאם אליה נשלח ממנצ'סטר סיטי. רוב הפרשנים הצביעו על הארט, כי הוא היה בכושר הטוב ביותר, אבל האיטלקי הימר לבסוף דווקא על גרין במשחק הראשון, והפטיש פישל בגדול כאשר שמט כדור פשוט לרשת בתיקו 1:1 מול ארצות הברית. אחרי התלבטות נוספת, הוזעק ג'יימס אל בין הקורות – וזה נגמר כאשר הוא חטף רביעיה מגרמניה בשמינית הגמר.
הארט היה אז הגיבור המתוסכל, אך הוא תפס את מקומו הטבעי מיד אחרי גביע העולם, ומאז נחשב לשוער הקבוע של אנגליה. במשך 6 שנים תמימות, מעמדו כלל לא הוטל בספק. זו הייתה העמדה הבטוחה ביותר של הנבחרת, במיוחד ביורו 2012, אז סיפק שוער סיטי הצגות, ואף שידר בטחון עצמי גבוה בדו קרב הפנדלים מול איטליה ברבע הגמר אשר נגמר רע בגלל פאננקה אמנותית של אנדראה פירלו. כאשר הודחו האנגלים בשלב הבתים במונדיאל 2014 בברזיל, יצא הארט עם רזומה ללא כתם. רק ביורו 2016 החלה ההתרסקות אשר שיאה בטעויות המביכות בהפסד לאיסלנד בשמינית הגמר. שם החלו הצרות של אנגליה, אשר לא נפתרו עד היום – בין היתר כי הנסיון לסמוך על הכוכב המוכר נמשך קצת יותר מדי זמן.
הארט פינה את העמדה. מי משלושת האחרים יתפוס אותה? (Gettyimages)
הארט מעולם לא חזר לעצמו אחרי הקיץ הטראומטי ב-2016. הוא לא רק שגה באליפות אירופה, אלא בעיקר נזרק מכל המדרגות ממנצ'סטר סיטי אהובתו על ידי פפ גווארדיולה, במהלך דרמטי שפגע קשות בהערכה העצמית שלו. ההשאלה בטורינו ב-2016/17 התבררה כפיאסקו מהדהד. תקופת ההשאלה בווסטהאם בעונה החולפת לא הייתה טובה יותר, והארט אף סופסל במשך מחזורים ארוכים לטובת אדריאן הספרדי. הוא האשים לבסוף את המנג'ר דייויד מויס בכך שלא זומן לסגל הסופי לגביע העולם, אבל הסקוטי ממש לא גרם לכך. הנטיה של הארט לבצע אינספור שגיאות בשנתיים האחרונות לא הותירה לסאות'גייט כל ברירה אחרת. ואולם, הארט היה באנקר במוקדמות, עם 9 משחקים בהרכב מתוך 10. לכן מחליפיו הפוטנציאליים לא הספיקו לצבור נסיון מינימלי, וכעת אחד מהם ייזרק למים העמוקים ללא הכנה ראויה.
נכון לעכשיו, מסתמן פיקפורד כמועמד המוביל, גם אם מניותיו לא בטוחות. מאחוריו שנתיים בלבד בפרמיירליג בגיל 24. עד 2016, מעטים מאוד שמעו עליו, אך אז הוא קיבל סוף כל סוף צ'אנס בסנדרלנד, הקבוצה בה גדל. באופן אירוני למדי, החתולים השחורים ירדו לליגת המשנה, אך פיקפורד הותיר רושם כה חזק שאברטון שילמה תמורתו 25 מיליון ליש"ט והפכה אותו לשוער הבריטי היקר בהיסטוריה. עדיין מוקדם לומר אם זה מוצדק. השוער הצעיר לא החמיץ דקה בעונה החולפת, והיה טוב לפרקים, אך לא יציב מספיק, ולראיה 58 שערי חובה – המאזן הגרוע ביותר של אברטון מאז 2000/01! מדהים, אבל עובדה.
פיקפורד. 58 שערי חובה, הכי הרבה של אברטון מתחילת המילניום (Gettyimages)
לזכות פיקפורד עומד משחק רגל טוב יותר, וזה חשוב יחסית עבור הסגנון של סאות'גייט, אבל מבחינת תגובות חדות על הקו ניתן לומר כי דווקא לבאטלנד עדיפות מסוימת – והרי זו התכונה החשובה ביותר של השוער, לא? באטלנד, שגדל באופן קצת משעשע בברמינגהאם ופגש בה את הארט ב-2010, סומן כבר מזמן ככוכב פוטנציאלי. מאחוריו הופעה באולימפיאדה בלונדון ב-2012, והוא אף היה בסגל אנגליה ביורו 2012, על תקן שוער שלישי. אלא שלקח לו זמן רב מאוד להוכיח את עצמו בסטוק, וגם הפציעות לא היו לטובתו. העונה החולפת היתה קטסטרופלית ברמת המועדון – סטוק ירדה אחרי עשור בפרמיירליג עם מאזן ההגנה הגרוע ביותר באנגליה. 68 שערי חובה הם לא מאזן מעודד לקראת המונדיאל בלשון המעטה, והסיכויים של באטלנד נפגעו. שימו לב – שני השוערים הבכירים של הנבחרת חוו ירידות בשנתיים האחרונות.
לכן מבחינת הכושר אין מתחרים לפופ, שהפגין יכולת מרהיבה על בסיס שבועי בין הקורות של ברנלי. קבוצתו אף הייתה הפתעת העונה וסיימה שביעית בעיקר בזכות ההגנה שספגה 39 שערים בלבד. הוא קר רוח ומשדר בטחון מופלא עבור שוער שערך הופעת בכורה בפרמיירליג בעונה החולפת, אך זו הרי גם נקודת התורפה. עד לפני 4 שנים הוא היה כדורגלן חובב. לפני 3 שנים שיחק בליגה הרביעית. הפריחה בגיל 26, מרשימה ככל שתהיה, לא מהווה פוליסת ביטוח לקראת טורניר הנבחרות החשוב בתבל. חבל שסאות'גייט לא ניסה את פופ מוקדם יותר העונה, אך עם אפס הופעות אף אחד לא יודע למה לצפות ממנו באור הזרקורים.
פופ. עונת שיא, עדיין בלי בכורה בנבחרת (Gettyimages)
לכן סוגיית השוער תהיה קריטית במיוחד בשני משחקי הידידות של האנגלים לפני הנסיעה לרוסיה. המאמן חייב להמר נכון, ואיש לא יודע על מי כדאי באמת לשים את הכסף. כל האופציות סבירות, אך אין אופציה טובה באמת. וזה מתחיל כבר הערב (19:15, שידור ישיר בספורט1), במשחק ההכנה מול ניגריה. מעניין לראות כיצד יתפקדו שחקני השדה, אך העמדה החשובה ביותר מול הנשרים תהיה בשער.
מה דעתך על הכתבה?