1. בסרטו הנפלא של פרנק דרבונט, 'חומות של תקווה', מתייצב רד, אסיר המרצה מאסר עולם, בפני חברי ועדת השחרורים מדי עשר שנים ומנסה לקבל חנינה, תוך שהוא מכין את עצמו ועושה את כל המניפולציות האפשריות. אחרי 40 שנה בכותלי הכלא מגיע רד, בגילומו של מורגן פרימן הנהדר, כשהוא חסר תקווה, אדיש לחלוטין, בטוח בכישלונו, ומקבל את החנינה. הוא משתחרר מהכלא כשאין לו מושג אמיתי איך זה להיות אדם חופשי.
במשך שנים עשתה אנגליה את כל הרעשים האפשריים כדי לקבל את ההכרה העולמית ולהילקח בחשבון במאבק על תואר עולמי, אפילו יבשתי. למעט מונדיאל 1966, אותו אירחה וזכתה בו, לא הצליחה מולדת הכדורגל, שטיפחה לאורך השנים נבחרות לא רעות בכלל, למתוח קו מחבר בין הליגה המרתקת שלה לבין הנבחרת הכושלת שלה. בשלב מסוים, גם שונאיה הגדולים ביותר איבדו טעם לצחוק עליה באמת. אדישות מהולה בחמלה מלווה את מתעבי אנגליה כבר כמה טורנירים. לכולם ברור שאין לנבחרת שלושת האריות סיכוי אמיתי לעבור אפילו את שלב רבע הגמר.
והנה, כשהיא מגיעה לטורניר כאנדרדוג אמיתי, חסרת ייחוד, צעירה מאוד, ממושמעת, כמעט נקייה מטעויות ובעיקר מאומנת, אנגליה בחצי גמר ראשון מאז 1990. וזה מגיע לה לגמרי. יותר מזה, במשך שנים ניסתה אנגליה לשחק כדורגל גלובלי וכשלה. ניסתה לאמץ לעצמה סגנון משחק של נבחרות אחרות. והנה, לחצי הגמר היא עולה בזכות שני שערי הגבהות ונגיחות כיאה לכדורגל בריטי כהלכתו. אם היא תזכה במונדיאל זה יהיה כמו החנינה של רד: משום מקום.
2. יכול מאוד להיות שאם קבאני היה משחק, אז וראן לא היה מגיע ראשון לכדור הנייח של גריזמן. בהחלט אפשרי גם שאם קאסמירו היה ב-11 נגד בלגיה, ברזיל הייתה משווה משלל האפשרויות שהיו לה ומנצחת בהארכה. בשורה התחתונה, חצי הגמר יהיה אירופאי לחלוטין וזה לא רק בגלל צירוף הנסיבות האומלל הזה. צריך להבין שרוב השחקנים מדרום אמריקה משחקים באירופה, ולא להיפך. כלומר, אף אירופי לא צריך לשחק שונה לחלוטין מכפי שהורגל מינקותו, בדיוק הפוך מהדרום אמריקאים, שגם משחקים יותר משחקים במוקדמות ונאלצים לשנות סגנונות השכם וערב, כך שבמסגרת הנבחרות, הדנ"א שלהם מטושטש.
קבאני. חסרונו הורגש (AFP)
בקטאר 2022, ימלאו 20 שנה בדיוק לזכייה האחרונה של נבחרת דרום אמריקנית במונדיאל (ברזיל 2002). כשמסי גדל ב'לה מאסיה', ניימאר וגבריאל ז'סוס מגיל 20 באירופה, ושחקנים כמו ארתור מלו או ויניסיוס עוזבים את המולדת בטרם קרעו זוג נעליים, הכדורגל הייצוגי בא לידי ביטוי בעיקר באליפויות עולם לנוער או לנערים. זו מציאות שאפשר לשנות רק בחיזוק הליגות המקומיות, וקשה לראות את זה קורה.
3 בלגיה הרשימה מאוד ברבע הגמר. גם צרפת, ובוודאי אנגליה, אבל נדמה כי אלמלא מפגן שוערות מדהים של טיבו קורטואה, ג'ורדן פיקפורד והצלה אחת מדהימה של הוגו לוריס – ומצד שני טעות מביכה של פרננדו מוסלרה, גולים מטרידים שספג רובין אולסן וכושר בינוני ברגע האמת של אליסון – ייתכן והיינו מדברים היום על שחזור המרקנסאו מ-1950 או על האפשרות של ברזיל לשחזר את מבצע 1958, בו ניצחו את שבדיה המארחת במשחק הגמר.
זה לא קרה, וזה רק מוכיח שוב ששוער הוא חלק בלתי נפרד מנבחרת. כל מי שעלה לחצי הגמר ראוי לכך כי לצד נבחרות קבוצתיות, עמלניות, מסודרות וממושמעות, היה להם גם את האיש בין הקורות שישלים את החבילה. המונדיאל הזה ייזכר כמונדיאל של שוערים, וכאלה שקברו אליטות ישנות. לא דה חאה, ולא נבאס. לא נוייר ולא שצ'סני. במובן זה, ההחלטה של גארת' סאות'גייט לשים את יהבו על פיקפורד, שוער בן 24 שבעיקר הגן על אנגליה הצעירה, ולוותר על ג'ו הארט, שעשה בכל זאת סוג של קריירה, היא לא פחות מגאונית.
4 במאבק הלא רשמי על תואר מאמן המונדיאל, סאות'גייט יפסיד בכל מקרה לדידיה דשאן או לרוברטו מרטינס. הרבה יותר קשה לקחת סוללת כוכבים צרפתית או בלגית ולהפוך אותה לקבוצה. הרבה יותר קשה לבנות התקפה מתפרצת כמו זו שעשתה בלגיה בשער הניצחון בהתקפה האחרונה מול יפן בשמינית הגמר, מאשר לתת לכוכב-על כמו הארי קיין כדור ולקוות שיעשה ממנו מספרים. לא לחינם מדברים כולם על כך שב-10 ביולי (מועד חצי הגמר, צרפת- בלגיה) יתקיים גמר המונדיאל, וב-15 ביולי יוענק גביע העולם.
מה דעתך על הכתבה?