מכבי חיפה ובני סכנין נפגשו אחרי שעברו שבוע לא נעים. שתיהן הגיעו אחרי תבוסות לא נעימות במשחקי חוץ וידעו שהמשחק ביניהן, הוא ההזדמנות האחרונה מבחינתן להציל את העונה ולתת להן סיכוי להמשיך להיאבק על כרטיס לאירופה.
גיא לוזון ממשיך לנסות. אחרי ההתבטלות מול מכבי תל אביב, מאמן הירוקים המשיך עם אותו מערך (4:3:3), אבל ערך ארבעה שינויים משמעותיים בהרכב. השינוי הראשון, העברתו של גארי קגלמאכר לעמדת הבלם, והצבתו של איסמעיל ריאן כמגן ימני. המטרה של השינוי הייתה כפולה: הראשונה, ניסיון להוסיף מהירות ומנהיגות למרכז ההגנה עם הזזתו של קגלמאכר למרכז, והשנייה, הרווחתו של שחקן התקפי עם איכויות גבוהות בהרמה מצד ימין, האגף שבו כביכול מוצב גילי ורמוט, אבל למעשה מתופקד כשחקן חופשי שנכנס כל הזמן למרכז.
שלושת השינויים הנוספים נערכו בחלק הקדמי עם חזרתם להרכב של שלושת השחקנים הישראלים הבכירים: רועי קהת כקשר 50/50, אלירן עטר באגף שמאל ועומר דמארי כחלוץ. השינויים היו אמורים להוסיף איכות התקפית למשחק של חיפה, אבל למעשה הם יצרו פקק גדול במרכז שם עטר, ורמוט, דמארי, קהת ו-ורמוט דרכו אחד לשני על האצבעות, ביטלו לחלוטין את משחק האגפים וגרמו למרכז השדה להיות רך מאוד הגנתית ומאוד מוגבל בהנעת הכדור.
יכולה חלשה מאוד. ואצק (ערן לוף)
הקישור של חיפה היה מאוד לא מאוזן, יניב בריק נגע בכדור יותר מקמיל ואצק וקהת ביחד (מסביר למה המשחק היה תקוע) ורוב מסירותיו היו אחורה והצידה. קהת לא היה מעורב בהנעת הכדור, ומלבד תנועת עומק אחת טובה לפינה הרחוקה במחצית הראשונה, לא הורגש כלל במשחק. לוואצק היה משחק חלש מאוד והוא היה אחד הגורמים להפסד של חיפה. מלבד אותו איבוד שהוביל לשער של יובל אבידור (שהתחיל בכדור ארוך פשוט ממצב נייח), הוא הפסיד תשעה מעשרה מאבקים שנכנס אליהם, נתון פשוט נוראי לקשר מרכזי.
השלישיה הקדמית של חיפה היא מהמוכשרות בארץ על הנייר, אבל אינה מתואמת ונראה שכל אחד מהם משחק במגרש משלו עם כדור משלו. עומר דמארי עדיין לא בכושר, לא היה מעורב ולא איים פעם אחת על השער. גם עטר ו-ורמוט לא מצאו שטחים ומקומות להביא לידי ביטוי את היכולת האישית שלהם. הנתון הקבוצתי הכי בולט מבחינת חיפה – בעיטה אחת בלבד למסגרת (ואצק במחצית הראשונה מ 20 מטר) – ככה אי אפשר לנצח משחק.
סכנין מצדה חזרה למערך של 4:4:1:1, כשז'אורזיניו חוזר להרכב כשחקן חופשי מאחורי אבידור, ומארון גנטוס הצעיר והמוכשר מוצב כמגן ימני. יוסי אבוקסיס כהרגלו, צופף את המרכז, התגונן נמוך וחיפש לצאת למעברים עם המהירות של פיראס מוגרבי ואבידור ויכולת הכדרור של ז'אורזיניו. חיפה עשתה לסכנין את החיים קלים, אגף שמאל שלה לא היה קיים מבחינה התקפית, לא העמיד את גנטוס במבחן ואיפשר לו לשחק קרוב לבלמים ולעזור במרכז ההגנה. מרכז ההגנה והקישור של סכנין היו קרובים ויציבים ועל אף הפציעה של אברהם פאס בדקה ה-40, סיימו משחק נקי מטעויות.
עטר הסתבך, סכנין חגגה (ערן לוף)
מבחינה התקפית, סכנין יצאה יפה להתקפות מעבר דרך מוגרבי ורמזי ספורי והייתה הרבה יותר מסוכנת מהמקומיים עם שישה איומים למסגרת מתוך שמונה ניסיונות כשאחד מהם, אותה בעיטה נהדרת של אבידור, החזיר את סכנין הביתה עם שלוש נקודות יקרות וניצחון שלישי העונה על מכבי חיפה. נתון מאוד מחמיא לסכנין, אבל בעיקר נתון מעליב מאוד מבחינת מכבי חיפה.
בלתי ניתנים להכנעה
אחרי הניצחון של מכבי ת"א על מכבי פ"ת וצמצום הפער בצמרת לשלוש נקודות, הלחץ עבר לטרנר, לשם הגיעה בית"ר ירושלים עם מצב רוח מצוין אחרי הניצחון המוחץ על סכנין במחזור הקודם וההפסד הנוסף של מכבי פ"ת, שמקרב אותה למטרה האחרונה שנותרה לה העונה – המקום השלישי.
בית"ר פתחה את המשחק במערך מעט שונה מהמשחק נגד סכנין. שרון מימר העלה את אריק סאבו מדרגה וקירב אותו לאיתי שכטר, כשדן איינבינדר וקלאודמיר מצוותים כשני קשרים אחוריים ודוד קלטינס מחליף את אנטואן קונטה המוצהב כמגן ימני. בית"ר עלתה למשחק עם הרבה ביטחון ולחצה את הפועל באר שבע במחצית המגרש שלה במטרה לשבש לה את הנעת הכדור ולהכריח אותה לשחק בכדורים ארוכים, מה שהרבה פחות מתאים ונח לאלופה. כשב"ש הצליחה לצאת מהלחץ והגיעה לשליש השני, סאבו נצמד לג'ון אוגו, בית"ר ויתרה על צדק וגרמה לב"ש להניע כדור מאחור ללא תכלית.
מימר. בהתחלה התוכנית שלו עבדה (דני מרון)
בסך הכל, תכנית המשחק של מימר עבדה נהדר, ב"ש נראתה אובדת עצות במחצית הראשונה והגיעה למצב אחד בלבד וגם הוא מטעות קשה ולא אופיינית של חסוס רואדה. בית"ר הייתה יותר מסוכנת ואפילו הגיעה לשני מצבים טובים של איתי שכטר ומרסל הייסטר. את המחצית השנייה בית"ר פתחה אפילו טוב יותר וניצלה את החילוף ההתקפי של ב"ש בכדי לשלוט במרכז, אבל החמצות של איינבינדר ושכטר ופנדל ודאי של מיהאי קורהוט על חן עזרא שלא נשרק ע"י ארז פפיר, מנעו ממנה לממש את היתרון ובסופו של דבר היא ספגה בצד השני ומאותו רגע, פשוט נעלמה מהמגרש.
ב"ש עלתה ב 4:3:3 השגרתי שלה, עם שלישיית הקישור החזקה שלה – אוגו, אובידיו הובאן ומהראן ראדי, כשמאור מליקסון מועדף על פני מאור בוזגלו בשלישיה הקדמית ומתופקד בכנף ימין כעמדת מוצא, אבל מקבל חופש מוחלט כשהכדור אצל ב"ש ונע לכל רוחב המגרש. במחצית הראשונה ב"ש לא מצאה את עצמה, בן ביטון נותר לבד באגף ימין וכמעט לא ראה את הכדור, אוגו לא הצליח להשתחרר מהלחץ של סאבו ולא הצליח לעשות את המעברים מההגנה להתקפה, הובאן לא היה במשחק ומליקסון לא היה מדויק. היחיד שעוד ניסה היה טוני וואקמה, שסידר שני מצבים טובים לבן שהר ולראדי, אבל זה לא היה מספיק.
הפועל ב"ש פירקה עוד מוקש בדרך לאליפות (דני מרון)
ברק בכר ראה כי לא טוב, ועשה שינוי במחצית השנייה עם הכנסתו של מאור בוזגלו במקום הובאן ומעבר למערך של 4:4:1:1. בוזגלו תופקד בכנף ימין ומליקסון מאחורי החלוץ. הדלילות שנוצרה במרכז השדה גרמה למשחק פתוח שיכל ללכת לשני הכיוונים, אבל פעולה עילאית של שלושת השחקנים הכי משמעותיים של ב"ש העונה, הכריעה למעשה את המשחק. מיגל ויטור, שכל סופרלטיב שאגיד עליו לא יספיק, חילץ כדור מעזרא בפעולת הגנה מדהימה כ-25 מטר מהשער של בית"ר והצטרף לרחבה, בוזגלו הגביה נהדר לוואקמה והניגרי, שבזכות הנוכחות של ויטור ברחבה קיבל את המרחק והזמן, הוריד בחוכמה לראדי שבעט נהדר פנימה והקפיץ את הקהל בטרנר לשמיים.
השער שינה לחלוטין את המשחק, ב"ש שטפה את המגרש ושיתוף פעולה נהדר בין שני המחליפים, בוזגלו וברדה הכריעה את המשחק באופן סופי. ב"ש פירקה עוד מוקש רציני בדרך לאליפות שנייה ברציפות, אבל עדיין אסור לסגור את סיפור האליפות. ב"ש עוד צריכה להתארח בנתניה אצל מכבי ת"א שגם היא נראית מצוין, לנסוע לטדי למשחק לא פשוט וגם משחק בסכנין, שבעונה הסדירה היא לא הצליחה להכריע, הוא לא טיול. מצד שני, מהרגע שמיגל ויטור חזר, ב"ש נראית בלתי ניתנת להכנעה.
נכון, לב"ש יש הרבה שחקנים שנותנים עונה נהדרת. צדק יציב, אוגו, כשהוא בריא וטרי, הוא הקשר הטוב בליגה, וואקמה הוא שובר שוויון התקפי ובוזגלו הוא הישראלי הבולט בליגה העונה. אבל ויטור הוא השחקן החשוב מכולם. מנהיג, בלתי עביר, לוחץ אדיר, משמעותי במצבים נייחים ועושה מה שקרוי בשפת הכדורגל, הגנה במנוחה (הגנה כשהכדור אצל הקבוצה שלך), ברמה הכי גבוהה שיש. כל עוד הוא יישאר בריא העונה, האליפות העונה תגיע שוב לטרנר.
מה דעתך על הכתבה?