היכולת להודות בטעות מראה על גדולה: הרגע שהציל את ג'ורדי

ג'ורדי קרויף
ג'ורדי קרויף | עדי אבישי

מאמן מכבי ת"א פתח עם מערך בעייתי, אבל ביצע את השינויים הנדרשים ויצא גדול. המומנטום השלילי שיכול להפר את האיזון העדין בבית"ר וכמה מילים על מעמד המאמן לקראת השנה החדשה. אורי אוזן מסכם מחזור

(גודל טקסט)

בהערכות המוקדמות לקראת עונת 2017/18, מעטים האמינו שאחרי שלושה מחזורים, שתי הקבוצות היחידות עם מאזן מושלם יהיו בית"ר ירושלים והפועל חיפה. הראשונה, הובסה במוקדמות הליגה האירופית, איבדה שני עוגנים מרכזיים והחליפה מאמן עוד לפני פתיחת העונה, והשנייה עדיין לא הייתה בפלייאוף העליון בעידן הבעלים יואב כץ והמאמן שלה בכלל הגיע בתור מנהל מקצועי שלא רוצה לאמן.

האדומים מהכרמל הגיעו לטדי בלי רגשי נחיתות. ניר קלינגר פתח ב-4:1:4:1 התקפי, על הנייר, כשחנן ממן תופקד בכנף ימין (לא מצא את עצמו וסיפק את משחקו החלש ביותר העונה), עדן בן בסט בשמאל ומקסים פלקושצ'נקו ורוסלן ברסקי בתור קשרים קדמיים. החיפאים ניסו ללחוץ גבוה את בית"ר, אבל עשו זאת בחוסר תיאום מוחלט, מה שאיפשר לקבוצה מהבירה להסתדר די בקלות עם הלחץ.

במרכז המגרש, לעומת זאת, הקבוצה של קלינגר הייתה מסודרת מאוד והקשתה על היריבה לחדור מהמרכז. החולשה של האדומים הייתה בעיקר באגף ימין, שם דור מלול לא הסתדר עם מרסל הייסטר וחן עזרא. שני השערים הראשונים הגיעו משם. מבחינה התקפית, חיפה כמעט ולא איימה על השער של בוריס קליימן במשחק המסודר, בעיקר בגלל החולשה של פלקושצ'נקו, שכאמור כמעט לא הורגש וגם בשל המשחק הנסוג של שני המגנים שהתרכזו בעיקר בעבודת הגנה. אבל לחיפאים הספיקו שתי טעויות קשות של אריק סאבו וניצול מצבים מקסימלי של בן בסט כדי להבקיע שני שערים כבר במחצית הראשונה.

בית"ר, מצדה, עלתה בהרכב ובמערך זהים למשחק מול מכבי פתח תקווה, כששון גולדברג מחליף בהרכב את מיקי סירושטיין המורחק, מה שהסיט את אנטואן קונטה לעמדת הבלם הימני. הקבוצה מהבירה שלטה במשחק, החזיקה בכדור, אבל לא הצליחה לייצר מצבי הבקעה בשליש המסוכן. מה שעשה את ההבדל היה היכולת האישית של שחקני האגף של גיל לבנדה.

עדן בן בסט. ניצול מצבים מקסימלי (אודי ציטיאט)
עדן בן בסט. ניצול מצבים מקסימלי (אודי ציטיאט)

היריבה לא הצליחה להביא עזרה למלול מול עזרא וגם לא הסתדרה עם הכניסות של עידן ורד באגף הימני. שני מהלכים יפים מצד שמאל הורידו את בית"ר למחצית בשוויון. בחצי השני, בית"ר כבר שלטה במשחק, עלתה ליתרון והייתה יכולה להכריע את המשחק, אבל קבלת החלטות רעה של שחקני החלק הקדמי עלתה ביוקר, מה זה ביוקר. רצף טעויות של גולדברג, קונטה ואיתי שכטר איפשר לבן בסט לחגוג שלושער אדיר וגרם לקלינגר לצאת בריצה שהזכירה את גווארדיולה ומוריניו.

אומנם שתי הקבוצות חילקו את הנקודות ביניהן, אבל הן יצאו מהמשחק בתחושות אחרות לחלוטין. בעוד הפועל חיפה יצאה מחויכת ותוכל להתכונן למשחק מול הפועל באר שבע בראש שקט, הקבוצה מהבירה איבדה את השלווה שהייתה לה בפתיחת העונה (עד כמה שבבית"ר מכירים את המושג שלווה) וגם איבדה שני שחקני הגנה חשובים, מה שאולי יגרום לאיבוד נקודות ביתי נוסף מול עירוני קריית שמונה המסוכנת של חיים סילבס. כשמתחיל אפקט שלילי בבית"ר, אף אחד לא יודע איך זה יסתיים.

ג'ורדי קרויף. צריך לדעת להודות בטעות (עדי אבישי)

ביום ראשון, נפגשו האלופה ומחזיקת הגביע, לשחזור משחק אלוף האלופים מתחילת העונה. בני יהודה, שהתחילה את העונה נהדר עם סגל דליל והצליחה להתמודד עם קבוצות חזקות ועשירות ממנה בזכות הכנה טובה של יוסי אבוקסיס ומשמעת טקטית של השחקנים, הגיעה למשחק בירידה מסוימת (נקודה אחת בלבד בשני המשחקים האחרונים), למרות שהתחזקה במספר שחקנים. אבוקסיס שוב פתח ב-5:4:1 נסוג, כשהוא מוותר על הבלמים, לוחץ את ג'ון אוגו ומנסה לצאת להתקפות מעבר דרך מאוויס צ'יבוטה ויונתן כהן. אבל מה שעבד בתחילת העונה, עובד הרבה פחות טוב עכשיו.

הכתומים נראו פגיעים באגפים, בעיקר בצד שמאל. בנוסף, מאור מליקסון האינטליגנט יצר כל הזמן יתרון מספרי במרכז המגרש ובכך ביטל לחלוטין את הקישור של היריבה ואיפשר לחבריו בהתקפה להגיע פעמים רבות עם הפנים לשער ולייצר מצבי הבקעה מסוכנים.

ברגע שצ'יבוטה הורחק (בצדק מוחלט ובחוסר אחריות נוראי), בני יהודה גם איבדה את הכלי ההתקפי העיקרי שלה. אבוקסיס בחר להמשיך לשחק עם חמישיית הגנה, בעיקר כדי למנוע ספיגות נוספת ובכך למעשה ויתר על המשחק. ב"ש מצדה, שוב לא הייתה חדה בהתקפה, בעיקר בשל הירידה המובנת והטבעית בכושרו של טוני וואקמה ולא הצליחה לייצר לחץ מאסיבי על מרכז ההגנה של הכתומים. מצד שני, האלופה יכולה לצאת מעודדת מהניצחון (שלישי ברציפות בכל המסגרות), מהיציבות ההגנתית ומהחזרה של בן שהר, שהדקות בהן שיחק, היו הדקות ההתקפיות הטובות ביותר של הקבוצה.

קיארטנסון ובלאקמן. הצילו את הנקודות (עדי אבישי)
קיארטנסון ובלאקמן. הצילו את הנקודות (עדי אבישי)

המשחק המרכזי של המחזור הפגיש את מכבי נתניה ומכבי תל אביב. בפעם השנייה העונה (הראשונה הייתה נגד בית"ר), ג'ורדי קרויף עלה עם קישור רך ודליל ושילם על כך במחצית הראשונה. המאמן ההולנדי עלה ב-4:2:4 סופר התקפי כששני הקשרים במרכז היו חוסה רודריגס וכריסטיאן באטוקיו. שניהם לא ממש קשרים אחוריים ובעיקר לא מחלצי כדור מדופלמים.

בעקבות הפציעה של דור מיכה בחימום החליט קרויף לעלות עם ברק יצחקי. החילוף הכפוי דילל אפילו עוד יותר את מרכז השדה של מכבי. לעלות עם מערך כזה מול הקישור המהיר והנייד של נתניה זה מתכון בטוח לבעיות. נתניה נראתה נפלא במחצית הראשונה, יצאה להתקפות מעבר מהירות ומתואמות והציגה לראווה את דיא סבע, שפשוט נותן עונה אדירה ונראה שסוף סוף מממש את הפוטנציאל האדיר שלו (אם יש מישהו מנתניה שראוי לזימון לנבחרת, זה הוא).

סבע, שאוהב לברוח ימינה מעמדת הקשר הקדמי ולהיכנס למרכז עם רגל שמאל החזקה שלו, מצא שוב ושוב את השטחים שבין הקשרים למגנים ודחף את נתניה קדימה. השער שכבש, במתפרצת נפלאה אחרי כדור נייח של הצהובים, היה רק הדובדבן במשחק המצוין שלו.

טביב ואוחנה. מה יהיה עם מעמד המאמן? (דני מרון)
טביב ואוחנה. מה יהיה עם מעמד המאמן? (דני מרון)

את החצי השני העולה החדשה פתחה רע. טעות קשה של ויקי כחלון, שכנראה ראה את העקב של מאבוקה מול עכו והחליט שזה רעיון טוב לעשות מהלך דומה מול החלוץ מספר 1 בליגה. וידאר קיארטנסון אמר תודה והשווה בשער אישי מבריק. השער הזה הכניס את נתניה להלם והוציא אותה לחלוטין מהמשחק, בעוד שהצהובים הראו שינוי בגישה. בלקמן ניצל את המרווחים שנוצרו בחלק המגרש של היריבה, הבקיע שער נהדר וניצח את המשחק הקצבי והמרתק הזה עבור ג'ורדי.

ואי אפשר לסכם את המחזור הרביעי, מחזור שאחריו עוד שני מאמנים סיימו את תפקידם, בלי להגיד כמה מילים על מעמד המאמן בכדורגל הישראלי. חמישה מאמנים שהתחילו את העונה, לא הגיעו אפילו למחזור הרביעי. חמישה מאמנים פלוס יועץ אחד, שהכריז שהוא המאמן, והועזב בתוך שבוע ויועץ שני, שמנהל דיונים סוערים עם המאמן מהשורה השלישית ביציע. חלק מהאשמה היא גם על המאמנים שמוכנים לעבוד בכל מצב, כולל מצבים שבהם הסמכות המקצועית היא לא לגמרי שלהם ודברים מוכתבים להם מלמעלה. אבל גם בעלי הקבוצות צריכים להבין, שהמאמן הוא הדמות המשפיעה ביותר בקבוצה, ואם מסרסים אותו, מכתיבים לו הרכבים וחילופים ומבטלים אותו לעיניי השחקנים, היכולת שלו להשפיע על הקבוצה קטנה בצורה משמעותית וכך כולם מפסידים בסופו של דבר. כולי תקווה שבתשע"ח הבאה עלינו לטובה דברים ישתנו.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי