שיבוץ המשחקים בתחילת העונה סיפק לנו שני מפגשי ענק במחזור ה-21. ההתפתחות של הליגה גרמה לאחד המפגשים להפוך למשחק עונה ואת השני לקרב קצוות. אבל בכל מחזור שמכבי תל אביב, הפועל באר שבע, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים נפגשות – אין ספק שמדובר במחזור מרתק. המשחק המרכזי של יום שבת הפגיש שתי קבוצות שלכל אחת מהן יש את הבלאגן שלה. בית"ר, שהגיעה למשחק אחרי שבוע די שגרתי שכלל הפגנות של אוהדים באימונים, קללות נגד המאמן והבעלים, סגירת היציע המזרחי ועוד רעשי רקע חזקים שמתחיל להרגיש שדווקא בלעדיהם, הקבוצה לא תדע מה לעשות. מהצד השני עמדה מכבי חיפה: מועדון מסודר שהביא צוות הולנדי רחב שכולל מאמן חדש בעל רזומה מרשים, פרד רוטן שמו, ונמצא בשפל המקצועי העמוק ביותר ב-40 השנים האחרונות.
הקבוצה מהבירה, עלתה למשחק כשהיא חסרה ארבעה שחקני מפתח. להיעדרות של עידן ורד התרגלנו (לצערנו הרב), אבל אליו נוספו גם חן עזרא המורחק, מרסל הייסטר הפצוע ודוד קלטינס ששב לאט לאט לעניינים אחרי פציעת שריר. בן זקן נאלץ לאלתר בחלק הקדמי כשאריק סאבו תופקד בכנף שמאל (לא בפעם הראשונה העונה), איתי שכטר בכנף ימין ואנתוני וארן בחוד. מי שהמשיך לקבל קרדיט בקישור היה אופיר קריאף, שחזר אחרי ייבוש ממושך בצפון, ונראה כאילו מעולם לא עזב.
- התאבדות בשידור חי: הקריסה של הפועל באר שבע במשחק העונה
- ג'ון אוגו עשוי לעזוב את הפועל באר שבע בסיום העונה
- טקטיקה ומחויבות: באר שבע נפלה פעמיים במשחק העונה
מהצד השני, מכבי חיפה המשיכה במדיניות המעניינת שלה: אם משהו לא עובד, לא ננסה לעשות דברים באופן שונה, אלא נמשיך אותו הדבר ונקווה לתוצאות שונות (או כמו שאלברט איינשטיין הגדיר את זה – אי שפיות). אבל הפעם מכבי חיפה לקחה את העניין הזה עוד צעד קדימה כשהחליטה להוריד לספסל (אולי משיקולי שמירת כוחות לגביע, ועדיין) את הבורג היחיד שעבד במכונה, ניקיטה רוקאביצה והרכיבה במקומו את אופיר מזרחי. רק נזכיר, על רוקאביצה עובר החודש הפורה בקריירה שלו עם חמישה שערים. הוא וסינטיהו סלליך הם היחידים בחיפה שהבקיעו בליגה מאז החמישי לנובמבר.
לא ברור מה המשנה שלו. רוטן (דני מרון)
רוטן המשיך עם אותו מערך שלא עבד לקודמיו, 4:3:3 הולנדי טיפוסי. כשחיפה מחזיקה את הכדור, מי שהצטרף אל קו הבלמים הוא עומרי בן הרוש כאשר מאבוקה וסלליך תופסים את קווי האורך וקאיו מחפש שטחים מאחורי קלאוס. אבל מכיוון שהבלמים לא מסוגלים לבטל שחקני יריב במסירות, הקבוצה פשוט לא מצליחה להתקדם ומניעה את עצמה לדעת במסירות רוחב סתמיות. גם שלושת הקשרים לא מצטיינים ביכולת מסירה משובחת (למה שלומי אזולאי על הספסל?) ולכן לירוקים אין כמעט מסירות מפתח במשחק.
גל אלברמן כבר לא אותו שחקן שהיה לפני שנתיים בעיקר מבחינה הגנתית, גאורגי קוסטדינוב יורד יותר מידי לאחור וזה מעקר את התכונה הטובה ביותר שלו, כניסות לרחבה מקו שני. קאיו באמת רוצה ומשתדל ורואים שיש לו איכויות, אבל ברוב המשחק הוא נראה כמו ילד שהלך לאיבוד בקניון ומחפש בבכי את הוריו. קלאוס לוחץ, רוצה, אבל מאבד כמעט כל כדור שמגיע אליו. גם מבחינה הגנתית חיפה נראית נורא. עומרי גלזר חלש במשחק הרגל ולא משרה ביטחון על ההגנה, השילוב בין הבלמים נוראי והם רחוקים מלהשלים אחד את השני, מאבוקה חסר מודעות הגנתית לחלוטין בעיקר בסגירות האלכסוניות ובן הרוש טועה שוב ושב בגישה לכדור ובמצבי אחד על אחד.
בית"ר ניצלה את החולשה של חיפה ואלמלא החמצת הפנדל וכמה טעויות בפס האחרון, המשחק הזה היה נגמר בתבוסה בלתי נשכחת. בית"ר לא נראית מאומנת התקפית ולא מבצעת שילובי התקפה מתוכננים במשחק הפתוח, אבל היא מצליחה לצאת למעברים עם הרבה שחקנים, שחקני החלק הקדמי חדים ומדויקים בשליש האחרון והיא נהנית מעונה חלומית של קלאודימיר פריירה. שכטר ובעיקר וארן שמלבד השערים שלו הוא גם השחקן שרץ הכי הרבה בבית"ר, 11.8 ק"מ, נתון יוצא דופן לחלוץ.
בכושר משובח. וארן (דני מרון)
בארבע השנים האחרונות, הקבוצה שסיימה ראשונה את העונה הסדירה, זכתה בסופו של יום באליפות. שתי הקבוצות שהתחלקו באליפויות בארבע השנים הללו, שוב נפגשו, כששתיהן יודעות שניצחון יהווה מקדמה רצינית, גם מוראלית ואנרגטית, לקראת הפלייאוף העליון. ברק בכר בחר במערך הרגיל שלו אבל הפתיע שהציב את אלחמיד כקשר מרכזי בצד ימין. הסיבה, חיפוי על מאור מליקסון, שנכנס כל הזמן למרכז, ועזר לבן ביטון מול אופיר דוידאדזה ואבי ריקן. שני שחקני הרכש העיקריים של חודש ינואר, מרואן קבהא וחנן ממן, התחילו ונשארו על הספסל.
מכבי תל אביב הגיעה למשחק לאחר האכזבה הגדולה בגביע והמשחק הדל בליגה מול בני יהודה. אם לא די בכך, סגנית האלופה גם איבדה את אחד השחקנים החשובים שלה, אלי דסה, שנפצע בחיפה וייעדר בתקופה הקרובה. ג'ורדי המשיך במערך שלושת הבלמים שעבד לו כל כך טוב עד לפני שבועיים. השינוי המשמעותי מבחינת מכבי, מלבד המעבר של מיכה לאגף ימין והצבתו של יובל שפונגין מאחוריו כבלם ימני, היה הוויתור על וידאר קיארטנסון. האיסלנדי הוא אולי השחקן שנפגע הכי הרבה מהפציעה של דסה, ספק הכדורים העיקרי אליו, והצבתו של אלירן עטר בהרכב. ג'ורדי העדיף שחקן שיכול לייצר מצבים לעצמו ויודע גם לברוח מהבלמים ולבעוט מקו שני, מאשר חלוץ רחבה קלאסי.
הצהובים שלטו במשחק כמעט מהרגע הראשון. ניק בלקמן שמר אישית על ג'ון אוגו כשהכדור היה אצל האלופה, ומנע ממנה להתחיל את ההתקפות בדרך שנוחה לה. הלחץ האגרסיבי של אייל גולסה על דן איינבינדר וחוסר היכולת של אלחמיד לבנות את המשחק, לא אפשרו לדרומיים לצאת בצורה מסודרת מהגנה להתקפה. במחצית הראשונה, המשחק היה מאוד אגרסיבי ולא מדויק. השחקנים והספסלים היו עצבניים והטעות הקשה של צוות השיפוט שלא זיהו שער חוקי של ריקן רק חיממו עוד יותר את האווירה. אם במשחק בטרנר הכל השתנה בדקה ה-21 עם האדום של אלחמיד, במשחק בנתניה אוגו חיכה עוד ארבע דקות והורחק בצהוב שני חסר אחריות לחלוטין שממשיך את העונה האישית הרעה שלו. אם זה לא הספיק, בכר גם איבד את בן שהר והכניס את ראדי כאשר המטרה ברורה – לנעול את המשחק ואולי לחלץ תיקו. ההרחקה של שפונגין איזנה את מספר השחקנים אבל לא חיפתה על המחצית הנוראית של האלופה שלא בעטה אפילו פעם אחת לעברו שערו של ראיקוביץ'.
הבעיה של בכר. וואקמה (דני מרון)
המחצית השנייה נפתחה עם שער של הצהובים אחרי בישול של השחקן מספר אחת שלה, דור מיכה, וכיבוש של השפן ששלף המאמן שלה, אלירן עטר. בכר ניסה להגיב עם כניסתם של ניב זריהן וגיא מלמד אבל באר שבע נראתה כל כך רע, שגם אם המשחק היה נמשך עד אחרי הסופרבול, היא לא הייתה מצליחה להבקיע. אחרי שבמשחק בטרנר ג'ורדי כל הזמן הגיב למהלכים של בכר ונכנע בנוקאאוט, במשחק בנתניה ג'ורדי החזיר ובגדול. הוא ניהל את המשחק בצורה שקולה וחכמה. את עטר ציינו כבר, אבל גם ההצבה של דור פרץ אחרי ההרחקה של שפונגין, לעמדת הבלם הימני שמקבל את וואקמה הייתה מבריקה. השינוי שביצע במחצית עם הכנסתו למשחק של כריסטיאן באטוקיו במקום ריקן, היה מוצלח, ועזר לצהובים להתמודד עם מרכז השדה של באר שבע ולהישאר עם מערך של שלושה בלמים. בכר לא הצליח עם השילוב של אלחמיד, העדפתו של ראדי (נמצא בירידה גדולה מאוד ביכולת) על שחקן התקפה אחרי פציעה של שהר הזמינה לחץ, וגם ההעדפה של זריהן (כנראה לא מתאים לרמה הזו) על ממן התבררה כטעות.
הפועל באר שבע ממשיכה ביכולת הבינונית שלה. להגנתה ייאמר, שחסרונם של מיגל ויטור ושיר צדק משמעותי ולשניהם אין באמת תחליף, לא בבניית המשחק ולא בהגנה הגבוהה שעזרה לב"ש לייצר מכבשים של לחץ. אם נוסיף לכך את הצניחה ביכולת של אוגו, הנפילה עם איסק קוואנקה ועכשיו גם הפציעה של שהר – יהיה נוח להבין שההפסד או יותר מדויק האפס בצד של שערי הזכות, ממש לא מפתיע. לבכר יש בעיה קשה לקראת המשך העונה. אם לא ימצא מערך, שיוריד במעט את התלות ההתקפית בוואקמה ויבליט איכויות התקפיות של שחקנים אחרים כמו ממן או תומאש פקהארט, יהיה לבאר שבע קשה מאוד לשמור על הכתר מול קבוצות עם התקפות טובות משמעותית כמו מכבי ובית"ר.
אפשר גם להבליט אותו. פקהארט (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?