שווה אליפות: בית"ר ירושלים לא תוותר עד הסוף

אריק סאבו ועופר ורטה
אריק סאבו ועופר ורטה | דני מרון

עם צמד הסלובקים הלוהט ולמרות כל הסערות סביב הקבוצה, הירושלמים לא עוצרים במירוץ האליפות. וגם: הפייר פליי של קריית שמונה וסכנין והתופעה שנקראת אוהדי מכבי חיפה. רון עמיקם מסכם את המחזור ה-27

(גודל טקסט)

1. בשקט בשקט, בלי ששמתם לב, 20 שנה אחרי ששני ההונגרים סטפן שאלוי ואישטוון פישונט עשו חלק מההבדל שהביא לבית"ר ירושלים את האליפות השלישית בתולדותיה, קם לה לבית"ר, כבדרך המקרה, צמד חדש: הצמד הסלובקי סאבו וסילבסטר. אריק סאבו צץ משום מקום. הוא בכלל לא רצה להיות כאן, ובניגוד ל-99% מבעלי הקבוצות שהיו מגיבים ב"מי שלא רוצה להיות כאן, שלא יעשה טובות", אלי טביב התעקש. אל תשאלו למה. ולמרות שהיה מועמד כמה פעמים להחלפה, סאבו הוא אקס פקטור, לפחות כמו יאקוב סילבסטר, שצריך לבדוק היטב אם היה זר שפתח כמוהו בישראל: ארבעה שערים ב-260 הדקות הראשונות שלו בליגה.

הפועל באר שבע ומכבי תל אביב יעלו הערב למשחקים שלהן כשבית"ר ירושלים מעליהן, ולו ליממה אחת. כלומר, למרות שאלי טביב מורחק, למרות שבוצעו חילופי מאמנים, למרות שבני בן זקן נלעג על ידי חלק מאוהדי בית"ר, למרות שלא הגיע בלם רכש, למרות שעידן ורד לא שיחק מאז תחילת נובמבר (וגם כשחזר, זה עדיין לא עידן ורד), למרות פציעתו של איתי שכטר ולמרות שהקבוצה ממשיכה לחטוף מבתי הדין ואינה יודעת לנהוג באנתוני וארן למרות התיעוד הדוחה שהופץ השבוע, בית"ר טיפלה אתמול במכבי נתניה הלוהטת כהלכה. לא ברור איך תיגמר העונה הזו, אבל בשלב הזה הגיע הזמן שנאמר בקול רם, בלי לכחכח בגרון: בית"ר שווה אליפות.

2. בכדורגל הישראלי אנחנו רגילים שמי שצריך להשיג את הנקודות, משיג אותן. לא צריך ללכת רחוק לתקופה שבה משחקים נקבעו על פי מפתח "איום או ביום", כלומר או ברע או ביותר רע. בכדורגל הישראלי אם אתה צריך את הנקודות ואתה רגוע מספיק כדי להשיג אותן, אתה תשיג. יש מקרים שבהם אתה מאוד רוצה, אבל אתה לא יכול.


סאבו. אקס פקטור (דני מרון)

אתמול היו שתי דוגמאות הפוכות לחלוטין. בני סכנין אירחה בדוחא המתחדש (לפי הרעש במהלך כל העונה, היה נדמה שהקימו שם את בלומפילד) את מ.ס. אשדוד שנלחמת על מקומה בליגה, וקריית שמונה אירחה את אשקלון שהייתה חייבת ניצחון. אשקלון ואשדוד מאוד רצו, אבל המדהים הוא שקריית שמונה וסכנין רצו יותר. צריך לקחת כמה מהתמונות של מחמוד קנדיל בסיום המשחק, תמונות מרגשות של ווינר, למסגר ולתלות בהיכל הווירטואלי של עולם הפייר פליי. וזה לא מובן מאליו. קריית שמונה ספגה אומנם שער שוויון בדקות הסיום אבל המאמץ שלה והשמחה המופגנת זו תעודת כבוד, כל כך רחוק משער האין ברירה והשמחה המופגנת – "אני ספורטאי, אני ספורטאי" – שהפגין ישראל פוגל כשהוריד את הפועל פ"ת לליגה הארצית ב-1976.

ועוד מילה על טל בנין. כנראה שרק קשרים אחוריים עם מסירות סרגל – ע"ע יוסי אבוקסיס – יכולים להבין את הפוטנציאל הגלום ביציאה מהירה מהמקום של שחקנים מהירים וזריזים. סכנין הגיעה לנקודה שבה עזב אותה אבוקסיס בקיץ: קבוצה שאם תאבד מולה כדור, אתה תיענש בגדול מהצד השני.


קנדיל. למסגר ולתלות בהיכל הפייר פליי (מאור אלקסלסי)

3. אוהדי מכבי חיפה זו תופעה. מצד אחד יש להם מספרים מדהימים, גם בעונות לא טובות וגם לאחר חוסר הצלחה מתמשך, אבל המספרים הם לא תמיד חזות הכל. הם כועסים, הם ממורמרים, הם מוחים – והכל בצדק. אבל בעיתוי הזה, מה התכלית? הסגל לא ישתנה, גם לא הרכב ההנהלה, ולא הצוות המקצועי, רק התוצאות יכולות להשתנות, גם זו אופציה. מכבי חיפה לא תשחק מול שום קבוצה גדולה עד לסיום העונה, אבל מצד שני סביר – בדיוק כפי שקרה אתמול – שהתוצאות שלה ישתפרו. בפעם האחרונה שהיא שיחקה בפלייאוף התחתון היא דפקה עשירייה למכבי תל אביב ובנתה את עונת האליפות שנה לאחר מכן.

אבל כל כך הרבה שנים של הצלחות ואחריהם כל כך הרבה מפחי נפש מחוסר היכולת אפילו להוות תחרות, יצרו אתמול את המספר הבלתי אפשרי: 6,982. סמי עופר נראה ריק, נשמע ריק והיה ריק. וגם אם מדובר בהפועל עכו, וגם אם מדובר בפלייאוף תחתון ומשחק בלי לחץ, מכבי חיפה שיחקה נהדר ומעט מאוד מאוהדיה ראו זאת. כלומר, האוהד הממוצע שסובל, ורוצה ליהנות, ומוחה, ומבקש שינוי, החליט לא להגיע כשכל הסימנים העידו שאולי הפעם, בחסות היריבה הנאיבית, מכבי חיפה תזכיר ולו ל-90 דקות מה הפוטנציאל הגלום בה. אמרנו: תופעה.


אוהדי מכבי חיפה בסמי עופר. תופעה (ערן לוף)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי