בלי גימיקים, נטו בכר: ההתאמות שמקרבות את ב"ש לאליפות

אחרי נס טוטו טרנר, הפועל באר שבע הגיעה לעוד מפגש עם קבוצה שאותה לא ניצחה העונה ולמגרש שבו הפסידה בתחילת הסיבוב השני. מכבי נתניה, שצברה שבע נקודות בפלייאוף העליון, מאמינה שאפשר להפוך את העונה הגדולה שלה לחלומית, עם השגת כרטיס לאירופה. אבל אוי להבדלים.

הפעם ברק בכר ויתר על הגימיקים בהרכב ובמערך, ושלח את ההרכב החזק ביותר שעומד לרשותו. 4:3:3 כשוואקמה פתח לראשונה אחרי חודשיים לצד מליקסון ובן ביטון שסיימו עונש הרחקה. דראפיץ' וברדה המשיכו ב 4:4:2 יהלום, כשאולסק חזר להרכב אחרי השער המבריק שלו מול בני יהודה, וסבע פותח מאחורי לוי וספורי.

הקצב של המשחק היה נפלא. נתניה ניסתה ללחוץ, שלחה הרבה שחקנים קדימה ושיחקה עם קו הגנה גבוה. היה ברור שהדו קרב הבעייתי מבחינתה יהיה באגף ימין שלה וכך אכן היה. ב"ש שוב ושוב הגיעה משם ואלמלא יכולת טובה של עמוס וחוסר ריכוז בפעולה האחרונה של שהר, מליקסון וממן, ב"ש הייתה יורדת למחצית ביתרון משמעותי. ב"ש הגיעה מוכנה למשחק. קיבלה טוב את לוי כשיצא שמאלה לנהל את המשחק, מנעה כמעט לחלוטין את שילוב ההתקפה הקבוע בצד ימין עם אולסק, סבע וכחלון ואפילו הפריעה לקפטן להוציא כדור חמש מהיר אחרי קרן.

המחצית השנייה נפתחה נהדר מבחינת ב"ש עם שער יפה של ממן מאסיסט של אורן ביטון, שחשף שוב את קו ההגנה הלא מתואם של נתניה. דראפיץ' הגיב עם חילוף התקפי כשוויתר על אולסק לטובת אברהם. החילוף אמנם הביא את השער שהחזיר את נתניה למשחק (הפעם היחידה שהיא תפסה את אוגו ואיינבינדר ביחד בהתקפה), אבל פתח לה לחלוטין את מרכז השדה (גלזר נשאר בודד במערכה) וגרם בסופו של יום להתפוצצות התקפית של ב"ש והביא לניצחונה הגדול העונה.

ערן לוי. הפועל ב"ש ידעה לעצור אותו (דני מרון)

צריך להצדיע לבכר על האדפטציות המדהימות שהוא עושה בפלייאוף. בכר שינה מבנה בקישור, כשעבר לשני קשרים אחוריים וממן אחד לפניהם. במהלך הזה הוא הרוויח בענק את אוגו וחיזק את שני הבלמים. כמו כן, בכר ויתר על החזקת כדור ועבר ללחץ בשליש מרכזי ויציאה מהירה למעברים. אם מול בית"ר ומכבי ת"א זה מובן במידה מסוימת, העובדה שגם בנתניה ב"ש אפשרה למקומיים להחזיק בכדור 57 אחוז מהזמן, תוך הבנה שזה משרת אותה, היא בהחלט מרשימה.

למעשה, מלבד המשחק מול הפועל חיפה בטרנר (60 אחוז החזקת כדור לב"ש), שבו ב"ש נכנעה לסגנון של קלינגר, בשאר משחקי הפלייאוף, היא כפתה על היריב את המשחק שרצתה. אפילו מול בני יהודה, החזקת הכדור הייתה מאוזנת לחלוטין. הגדולה של בכר, שהוא הצליח להתמודד באמצעים טקטיים, עם כל ההיעדרויות והמכות שניחתו על הקבוצה שלו העונה. אם גם ניקח בחשבון את ההשתלבות המופלאה של ממן (רכש מושלם בינואר) במערך של ב"ש, והקפיצה הגדולה ביכולת ההגנתית של אורן ביטון ואלחמיד, נבין למה ב"ש נראית כרגע כפייבוריטית הברורה להניף את הצלחת. אם זה אכן יקרה, זו תהיה אליפות של מאמן, אליפות של צוות מקצועי, אליפות של מועדון.

האליפות תהיה של מאמן, של צוות מקצועי ושל מועדון (דני מרון)

המשחק שנעל את המחזור ה 31 הפגיש את שתי הפיינליסטיות של גמר הגביע, למפגש אחרון לפני המאבק הגדול ביניהן בטדי ב-9 במאי. בית"ר ירושלים הגיעה לסמי עופר כשהיא יודעת שהיא חייבת שלוש נקודות בכדי להשאיר את מאבק האליפות בחיים. הפועל חיפה מצידה, הגיעה רגועה משהו למשחק, כשהיא יודעת שנתניה הפסידה והמקום הרביעי עדיין בידיים שלה.

המשחק נפתח באיטיות, כששתי הקבוצות משחקות במערכים זהים, בסגנון דומה ומבטלות אחת את רעותה. ורד ו-ורמוט פתחו בכנף ימין ונכנסו שוב ושוב למרכז לייצר יתרונות מספריים כשהם מפנים את הקו לקונטה ומלול. הדמיון בין הקבוצות היה כל כך גדול, שגם שני המצבים הגדולים במחצית הראשונה היו מאוד דומים. כדור אלכסוני של הקשר המרכזי השמאלי למגן הימני, הכנסת כדור לרחבה, תנועה של החלוץ לקצר שמכווצת את ההגנה וסיום של הכנף הנגדי. ההבדלים הסתכמו ב-138 שניות, 5 סנטימטרים והראש של כחילה שאיפשר לבית"ר לרדת ביתרון למחצית.

כחילה. ההבדל בין הקבוצות הסתכם בראש שלו (ערן לוף)

בית"ר פתחה טוב את המחצית השנייה כשסאבו ממשיך לעשות את ההבדל בין הקבוצות במרכז השדה עם הכנסת כדור נפלאה לסילבסטר שהוכשל רגע לפני שהבקיע (קפילוטו ניצל מכרטיס אדום ודאי). הקישור הצהוב היה הרבה יותר אקטיבי ומגוון בעיקר בגלל סאבו. חיפה שיחקה עם קישור חד גוני וחסרה מאוד את גנסארי, שברוב משחקיה מכסה את המרחקים הגדולים ביותר והוא שחקן הקישור שדוחף את המעברים ומספק את ההצטרפויות לרחבה.

פלקושצ'נקו מוכשר וטכני, אבל הוא שחקן רגל עם טכניקה טובה בבעיטה ומאיים בעיקר מקו שני. אראל (נותן עונת קאמבק יפה אחרי שנים לא פשוטות), הוא במקור קשר אחורי ולוקה במהירות, ולמרות זאת הוא ניסה להצטרף מקו שני ולספק את האלמנטים שגנסארי נותן ללא הצלחה. בדקה ה-61 החליט בן זקן להחליף את קלאודמיר העייף בקלטינס הרענן. המטרה הייתה לתת יותר ניידות ועוצמה הגנתית לקישור, אבל החילוף הזה משך את בית"ר לאחור ופגע קשות בהנעת הכדור שלה וביציאה קדימה. חיפה השתלטה על המשחק, אבל הייתה לא מדויקת מספיק בשליש האחרון ובפעולה האחרונה (16 איומים, רק 2 למסגרת!), וגם כשקליימן טעה, המשקוף הציל את בן זקן.

אראל. לא הצליח לספק את האלמנטים של גנסארי (ערן לוף)

בית"ר ממשיכה להשאיר את חלום האליפות בחיים למרות שהתאיידה במחצית השנייה משחק שני ברציפות. הקבוצה התמודדה העונה עם אין סוף בעיות ורעשים חיצוניים. שלושה מאמנים, יועץ חיצוני שבא והלך באותה מהירות, ספקות לגבי מי מקבל את ההחלטות המקצועיות (מה שמוביל לתגובות לא פרופורציונלית של שחקנים על כל חילוף), פציעות רבות, היעדרויות וחוזים עתידיים כן או לא. ולמרות הכל, או אולי בגלל הכל, היא מצליחה כל פעם להבליט שחקנים אחרים, לשרוד את הכל, לספק עונה התקפית חלומית ולהיות בתמונה של שני התארים כשאנחנו נכנסים לחודש מאי. ועל זה, גם אם זה יגמר בלי כלום, מגיע שאפו גדול לצוות המקצועי ולשחקנים. האם זה יספיק כדי שבסוף העונה יפתחו שמפניות בטדי? אצל בית"ר העונה, הכל אפשרי.